אני אוהבת לקרוא תנ"ך, ככה, כמו שהיא, טהורה וחופשייה מפרשנויות ומגמות.
זה תמיד מרומם את רוחי ומעורר בי מחשבות עמוקות. אז קראתי על נוח ועתה אני קוראת על אברהם,
ואני מגלה דברים מופלאים. למשל, דרישה לצמחונות.

אז ככה,
אנחנו היהודים, דתיים כחילוניים, מקפידים הקפדת יתר על התנאים לאכילת בשר, נשענים על ציוויו של אלוהים
אל נוח השליח הראשון: "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאוכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל" (בראשית ח').
ואם מישהו לא הבין שזה הדבר היחיד שמותר לאכול ביחד עם הירוק והצומח,

הרי שמיד בצמוד מגיע הפסוק הנצחי, "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו."

מה שאני שומעת זה מילים ברורות שאומרות לי - בשר לא תאכלי כי יש בו דם ויש בו נפש. הציווי הזה כה חשוב עד שבהמשכו מופיע
איום של ממש על מי שלא יישמע לו, "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם."

אז מי אני, אחת קטנה מסוף העולם ילידת המאה המאוחרת הזו שאריב עם גדולים. אבל אברהם עומד לצדי. אברהם
אבי האומה, האיש המופלא החכם והחזק הזה, המדבר עם אלוהים ורואה את אלוהים פעם ועוד פעם - תראו איך הוא עומד ומערבב חופשי
חלב ובשר ומגיש אותם - לא פחות ולא יותר - כסעודה לשלושת מלאכי אלוהים הבאים אליו לאלוני ממרא.
הנה בפירוש: "וייקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וייתן לפניהם.
והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו." (בראשית י"ח).