עם ירח צמוד פלוטו בעקרב ושמש בדגים קשה לאדם להאמין באושר. היא צריכה לרצות להיות מאושרת לפני שתוכל להיות. אבל כרגע נראה שההתרפקות על האובדן נותנת לה יותר ממה שיש בחייה באמת. אם זה הגעגועים הדגיים, הזיכרון העקרבי הארוך ואם זה פשוט עוד לא הזמן שלה להיות מאושרת.  

זה לא מה שאמרתי. אמרתי שקשה לה להאמין באושר, לא אמרתי שהיא לא רוצה אותו ואני גם לא חושבת שהיא מתמסכנת או מתקרבנת. לא נראה לי שיש לה נטיות כאלה. מה שכן, אני חוששת שהעבר מושך מדי, שהיא נמצאת בתוכו וקשה להניח.

וכנראה זה לא סתם. אולי יש לה עוד עבודה לעשות שם? אולי היא צריכה לעשות קלוז'ר עם העבר לפני שתפנה להווה? היא בנויה ככה,  וכשאתה דגים-עקרב אי אפשר פשוט להניח וללכת הלאה. את זה יכולים לעשות האש, אבל לא כאלה מים. היא זקוקה לקלוז'ר אמיתי לפני שתוכל למצוא אושר. משום שכל אושר שכן יגיע אליה, לא ימצא מקום להניח את כף רגלו בליבה ובחייה לפני כן.

לגבי כיוון טיפולי ששאלת - אם רוצים משהו קיצוני אפשר ללכת על היפנוזה או שחזור גלגולים, או פשוט שיחות פסיכולוגיות נורמליות. ואם רוצים משהו ממש כייפי שגם תורם - מומלץ לעשות קורס כתיבה כמו שאני עשיתי, שנקרא "מזיכרון לבידיון". עצם כתיבת הזכרונות שחררה אצלי כל כך הרבה ופתחה בי כאלה ערוצים של קלות ואושר, שאני מאחלת את זה לכל בן אדם של מים.