ממש תודה מגי אני אמסור לו.

הוא ממש מבולבל מהיחסים כי המורה כאדם פרטי הוא בן אדם מתוסבך ומדי פעם הערות שלו יוצאות בפן אישי כבר וזה גורם לו לבלבול כי הוא לא מבין את היחסים בינהם ותסכול. 

לאחי יש יותר פתיל קצר מאשר לחשוב קודם ואז לפעול. אמרתי לו שעדיף שישאר ויסבול קצת כל עוד הוא יכול ללמוד שם בכוח אבל גם מבחינה שקורונה עכשו אז אין טעם לצאת לשוק כשהכל תקוע.

המורה שלו באמת בתחום האישי בן אדם קשה (הם באותו גיל). 

יש לי שאלה נוספת אם זה בסדר:

אחרי שעברתי לו את מה שכתבת הוא עדין עם הראש שלו בקיר ואומר שהוא לא מוכן עוד זמן לבלות איתו ולסבול אותו. עכשו אנחנו (אני ואמא) מנסות להסביר לו שאנחנו מבינות את הסבל אבל הוא (לצערי מרגיש שאולי הוא מגזים ופשוט לא רגיל להתמודד עם חרא כזה - סליחה על השפה).

הוא מתעקש שהוא צודק ושהוא ישרוד בלי להיות איתו ולצאת עכשו לחפש את עצמו.

הם ניהלו אתמול שיחה בנייד, ואחי הסביר לו שוב ושוב מה הבעיה והמורה אמר שהוא מודע למצבי רוח שלו ושוב מצטערת(כמו בעל שמכה ומבקש סליחה כל פעם).

לעומת זאת הבחור הזה הציע לו בסוף השיחה שיעבוד סופסוף בעמדה משלו יומים בשבוע ובשאר הימים ישאר מזכיר שלו. אחי חושב שזאת מלכודת.

לדעתי, הוא צריך לקחת את הצעה אבל הוא מורד ואומר שהוא מרגיש מבפנים שהצד הנכון הוא לחתוך סופית את הקשר עם המורה ולסיים את ההתלמדות...

מה לעשות עם המצב הזה או אם הצעה שלי ושל אמא שלי היא נכונה, איך לחלחל את זה בצורה טובה לאחי?

ממש תודה מגי

את צודקת בכל מילה. אנסה לעשות כפי שהצעת.

מקווה שזה יעזור🤞🏻

תודה על כל העזרה, חג שמח והרבה בריאות