כתבתי שיר על אפיזודה שהתרחשה ביננו - שמש-נפטון וחשבתי לשתף

שלחתי לו מבטים ונעלמתי,
הוא רץ אחרי וחיפש אותי,
ובמקום לזרוק לעברי חכה הוא קפץ לאקווריום
בעוד אני שוחה במבוכה הוא החל לשחות לצידי, מתנסה בפרקטיקה
יד, רגל, יד, רגל, שתיקה, מבוכה.
עיניו השחורות בהקו בסקרנות, עיני תינוק שנפקחו בפעם הראשונה
שפתיו נפקחו ונסגרו,
חושב לרגע שאולי הוא סוג של טורף,
ואני צוחקת, ולוחשת לו אתה יכול להיות גם כריש
ואני המשכתי לשחות, הוא עם יד ורגל מדדה במים,
כמעט טובע, מציף את עצמו בעולם שלי,
שבו הוא הדג על הסוס הלבן,
ואני אהיה בשבילך דג נסיכה
ובשיאה של האגדה לחשתי לו דיי,
פוס משחק
בולעת מים, נחנקת וצפה בלי תזוזה
והוא לא רואה,
עדיין שוחה
מנסה לבנות עולמות במים,
שאין בהם כלום

מעניין שאת אומרת את זה

אני הרגשתי כאילו זה היה הפוך

כל כך מבלבל