שמחה מאד
אני מלאת שאלות אסטרולוגיות ותמיד מחליטה לבסוף לא לשאול. כל שאלה נראית לי איכשהו חסרה, כי הרי העיקר הוא המכלול...?! (טוב,מרקורי מאזניים, עכשיו אתם יודעים)
פתאום ראיתי שמגי כתבה כאן לעידן שאדם אינו יכול לנתח את מפתו שלו, של הוריו ושל ילדיו, והרי זה מה שאני עושה כל הזמן! מתבלבלת, נופלת, מתייאשת ומתחילה מהתחלה...
חשבתי לעצמי: זו השאלה שלי! ל מ ה?
למה ככ בלתי אפשרי לנתח את מפות הקרובים לנו? האם מפני שאנו טעונים כבר בהיכרות ובאינפורמציה? האם משום הקושי להכיר בהיבטים הקשים? או בגלל שהחיים הם תמיד יותר מכל מפה, ומשהו לא מתיישב בהכנת מפה למישהו שהוא ככ חלק מהחיים שלך?
אולי אם אני אבין את זה, יהיה לי קצת סדר ביתר השאלות שלי....?
תודה לכולכם
.
היי קריס, טוב לראות אותך!!… וגם תמסרי ד"ש לקפאית מאיתנו.
בטח, אדם לא יכול לנתח את מפתו שלו אף פעם משום שהוא קרוב מדי, משום שהוא מוטה,
משום שהוא רואה רע איפה שאיננו וטוב איפה שאיננו,
משום שהוא מעקם אותה ולא יעזור דבר.
ואדם לא יכול לנתח מפה של הילדים שלו משום שהדאגה היא חלק אינטגרלי מלהיות הורה, זה בא עם הטריטוריה
וזה משהו שלא משתחררים ממנו לעולם. לכן כל קונסטלציה שנראה במפה תהיה מכוסה בענני הדאגה הזו,
ולכן אדם לעולם לא יראה את מפות ילדיו בצורה הנכונה.
ולא רק שהדאגה מפריעה, אלא שכשהם קטנים הם מושפעים מאיתנו בצורה חודרנית ביותר, ואם אנחנו מפרשים
את המפה שלהם לכאן או לכאן – אנחנו מתחילים "לייצר" דברים וזה הכי גרוע.
גם ככה כל מיני ציפיות מהילדים שיהיו כאלה או כאלה זה דבר פולשני, אז מפה זה עוד יותר גרוע.
כי הפרשנות שלנו גוזלת מן הילד את הזכות לבחור מתוכה מה שמתאים לו ולתת למפה שלו את הפרשנות
שלו – ולא את הפרשנות שלנו.
ניתוח המפה של הילד שלך בעצמך – זה הדבר הכי לא הוגן שאנחנו יכולים לעשות לו.
אני את המפות של הילדים שלי הבאתי לחברות שלי לניתוח בכל פעם שהייתי צריכה עזרה, והקשבתי בתשומת לב,
כמו אמא ולא כמו אסטרולוגית מקצועית, ולא התערבתי בפסיק ולא שאלתי למה ולא הסברתי למה אני חושבת אחרת…
שאלתי והתייעצתי והקשבתי ונעזרתי ולא עניין אותי למה ואיך.
אתם יודעים איך זה שהילדים של פסיכולוגים הם הילדים הכי דפוקים בעולם?
זה בדיוק אותו דבר.
אפילו היום, אחרי מאה שנה, כשהילדים שלי כבר בוגרים ומעוצבים ומזמן מזמן לא תלויים בי ולא נתונים להשפעתי –
הדאגה שלי אליהם מעוותת את הניתוח שלי, ויוכיחו תלמידים שלי שהיו בשיעור האחרון של המתקדמים…
לגבי ההורים, זה בגלל שאנחנו כל כך טעונים כלפיהם, ששוב, תמיד תמיד נעקם את זה. (הנה פה רואים איזה רשע הוא...)
אז אם בגיל מסויים אפשר לנתח איכשהו את המפות של ההורים, אחרי הסליחה והמרחק,
ואם בגיל מסויים נוכל להתחיל להבין את קצה החוט של המפות של הילדים שלנו בעזרת ההתבגרות והבחירות
שהם לוקחים בחיים -
הרי שאת המפות שלנו נוכל לנתח אולי בגיל ארבעים-חמישים. אולי. וגם אז , גרנטי שנעוות את זה.
" בטח, אדם לא יכול לנתח את מפתו שלו אף פעם משום שהוא קרוב מדי, משום שהוא מוטה,
משום שהוא רואה רע איפה שאיננו וטוב איפה שאיננו,
משום שהוא מעקם אותה ולא יעזור דבר. "
צודקת מאוד מגי. לא משנה מה תמיד אפשר לא להבין דברים נכון וכו' … גם ככה הבנאדם עובר תהליכים כל הזמן אז בכלל … אי אפשר לשפוט סתם ככה כשלפעמים לוקחים דברים ללב ברגישות יתר או ברצינות ואז כושר השיפוט נהרס לגמרי בגלל חוסר צומת לב בין מציאות לדימיון. פשוט מקבלים את הבנאדם כמו שהוא וזהו. לא לערבב בין הדברים. אחריות זה דבר שאסור לשכוח.
מקסימום משתמשים שהתחברו במקביל: 1400
כרגע און-ליין:
15 אורחים
כרגע נמצאים בעמוד זה:
1 אורחים
המשתמשים המובחרים:
ara33: 3681
Morgan: 2498
יגאל: 2246
Lee: 1935
kafe: 1288
mares_nest: 1268
סטטיסטיקות של המשתמש:
אורחים שכתבו: 174
מספר חברים: 320
מאשרים: 2
מנהלים: 1
סטטיסטיקות של הפורום:
קבוצות:1
פורומים:1
שרשורים:5116
תגובות:54973
המשתמשים שנרשמו לאחרונה:
Jairets, shira, eliXir, yuvalcancer, koren, Rachel2233מאשרים:מגי אדם: 12326, alina: 1733
מנהלים:אורי אדם: 38