תודה שהעלאת מגי

כשראיתי את הכותרת אמרתי לעצמי – אוי ואבוי, מסכן מי שיש לו את הזוית – ואז נזכרתי שלי יש אותה

אצלי יש טי-סקוויר עם ונוס בקודקוד, וכירון ואורנוס במולות, כולם בהיבטים מתרחקים. האורב בין ונוס-כירון הוא 2 מעלות.

פידבק בשמחה:

*

אנשים המבקשים להגיע רחוק, משקיעים בלימודים ועבודה ומעלים בהתמדה את רמת יצירתם. רואים בעיני רוחם את הנכון ביותר, המאוזן, ההרמוני והמושלם, ומנסים להקרין אל המציאות את אותה תמונת שלמות אשר במחשבתם.

הבאתי את הציטוט כי במקרה שלי הוא מדוייק לחלוטין.

* עוזרי מחקר מעולים – אני לא לגמרי מרגישה קרובה לזה, אבל בשנים שכן עשיתי דברים כאלה אני חושבת שהייתי יסודית ולא רעה בכלל.

* לא מתחברת לבעיות אכילה, בזבוז ושליטה, סכרת וכליות - אם כבר, להיפך (אולי בזכות פלוטו ב-2?).

* מאוד מתחברת לפסקאות הבאות (קיצרתי קצת):

הצד הפגיע בקונסטלציה של כירון ב °90 לונוס היא בעיקר ונוס… האתגר המונח לפתחו של האדם הוא לפתחַ, עד כמה שיוכל, את האובייקטיביות הגלומה הן בוֶנוס והן בכירון. להימנע מחיפוש אשמים וניסיונות לתקן את זה או ההוא… ולהרחיק את עצמו ככל שיוכל מגישה סובייקטיבית ומעורבות אישית, ובעיקר מתחושת 'אכלו לי שתו לי'. כלומר, הפעולה הנדרשת כאן היא דווקא ליזום פחות ולהגיב יותר, ולהימנע ככל האפשר מויכוחים ומלחמות יזומות.

גישה כזו תפתח באדם בראש וראשונה שליטה עצמית יקרה מפז, אדיבות ואיפוק, והנכונות שבו לעזור, להקשיב, לדאוג, לרפא ולהשיב טובה תחת רעה – תחזור לאדם בדמות של יחסים עמוקים ומספקים ביותר, או שיקום כלכלי או חשיפת הצדק שלו וכל עניין. בטווח הקצר יש תחושת קיפוח חזקה, אך בטווח הארוך הרווח הוא כולו של האדם.

* כל החלק האחרון (אחרי הכוכבית האחרונה) נשמע לי גם מתאים ונכון (לפחות עם מה שהספקתי בחיים). בעיקר המשפט המסכם:

הניסיון האישי שרוכשים אנשים אלה הוא יקר ערך והופך אותם למומחים של ממש בתחום שלהם, ויהיו טובים גם כיועצים לאחרים. אולם כדי להגיע לכך נדרשת נכונות לטעות ולנסות שוב ושוב, ובעיקר, להיות בעל אופי לא מאשים – לא את עצמו ולא את הזולת.