.

.

מורן, שאלה נפלאה.  

את אומרת "זה לא פייר לשפוט אותם כאילו אין להם תקנה… הם לעד יישארו בשליליות שבחרו לעצמם…"

לא פייר? ברור שלא. העולם לא פייר.

אבל, זה בכלל לא עניין של משפט או הבנה או מתן עזרה כזו או אחרת. 

באופן טבעי אדם משלם על מעשיו, תמיד.

לכן יש כל כך הרבה גלגולים.

אדם שבוחר ברע, הרע פשוט יחזור אליו. הוא לא מודע? יפה.

ברוב המקרים זה משום שהוא לא מנסה להיות מודע, זה לא שהוא לא יכול. 

אין לו עזרה?

הרי כל הדתות והמנהגים והתורות והספרים וכל מה שאנו שומעים מסביב השכם והערב

חוזרים ומצביעים ומספרים לנו על הדרך הנכונה לפתח מודעות.  

ואם אדם הוא חרש ואדיש ואינו מנסה להגיע למודעות מעצמו,  יבוא לו הדבר על כורחו,

מתוך החסד והחוכמה שהעולם בנוי עליהם מיסודו.  

וכך, משירגיש את הצד השני, משיהפוך ממקרבן לקורבן וממתעלל לכזה שמתעללים בו,

אולי יהיה לו מזל ותיפתח בו המודעות והוא יוכל להתקדם לאןשהוא. 

אנשים שמשתמשים בסבל שלהם כדי לגרום סבל לאחרים,

או שהסבל משמש להם כתירוץ ו'אין לי ברירה' וחייבים לי -

בסופו של דבר פשוט פוגעים בעצמם ומאריכים את זמני הגלגולים

ותקופות הסבל הללו.

תמיד יש מוצא, העניין הוא כמה זמן זה אורך… 

וכאן זה הכל בחירה של האדם והנכונות שלו להסתכל פנימה ולדרוש מעצמו,

ולא מאחרים או מאלהים. 

.

.

תראי מורן, אני מדברת על גבולות רחבים, אבל בתוך הנורמה.

מקרים קיצוניים של פגיעות מוחית מלווים ברוב המקרים באופי טוב, כנוע ונינוח

ולכן די נדיר שאדם פגוע מוח או מפגר יתעלל באחרים.

כמו כן יש מקרים פתולוגיים, מקרים קיצוניים של אנשים שפשוט טבועים כל כך ברוע,

ולאלה אני לא חושבת שיש תקנה. גם המוות לא ישחרר אותם.

אלה אנשים כמו היטלר ומנגלה ורוצחים פתולוגיים, אנשים שכנראה אינם מתגלגלים יותר

אלא נשמתם נחצבת ומפוררת לתמיד. 

כן, יש מיעוט קטן של אנשים שאין מה לעשות איתם.

אבל רוב המקרים שפגשתי של אנשים סובלים שגם גורמים סבל לסביבתם - בדרך כלל זה נוח להם.

זה לא נוח לסובבים. בדרך כלל הסובבים מבקשים להציל את האדם פי כמה וכמה ממה שהוא מבקש להציל את עצמו,

בין אם מתוך טוב-לב ואהבה, ובין אם מתוך סלידה, כי קשה לנו לראות אדם בשפל. 

כלומר, הסובבים מעוניינים להציל, לעזור, להסביר,

והאדם הפגוע או הפוגע פשוט נהנה מתשומת הלב הזו איפה שהוא בתוך המערכת שלו,

זה נותן לו איזה ערך מעוקם ומשמעות ייחודית,

וכך אינו מתקדם לשום מקום. 

העזרה האמיתית היחידה שאדם יכול לקבל היא מתוך עצמו.

כן, אחרים יכולים להדריך, להקשיב, לתת תמיכה, אהדה, עידוד והכוונה. 

אבל לא יכולים לעזור לו במקום עצמו. 

ואם הוא מתעלל, בין אם מתוך שהוא פגוע מוח, פגוע נפש, סבל מהתעללות בעצמו, לא מבין -

לדעתי הוא צריך להיענש במלוא החומרה, בדיוק כמו היה צלול ומבין.

במחשבה קארמטית, ככה רק עוזרים לו. אם מרחמים עליו, עושים לו דבר נורא. 

.

.

.

בעיני, הכל זה בחירה, מורן.

בחירה מודעת או שלא מודעת, בחירה שנעשתה כאן

או אף בחירה שנעשתה קודם ללידה.