leoleo אמר
בוקר טוב,

....  ואני תוהה מה אנו צריכים ללמוד מהסיטואציה המורכבת הזו. 

  

ריכוז ושליטה עצמית.

וגונזוי צודקת. אפילו עד גיל שלוש לא הייתי עושה. לילדים שלי עשיתי בגיל שבע. 

כל העניין הוא שאנחנו עוברים מהתמונה הזו שלמעלה אל התמונה החדשה שלמטה. 

מה שקרה הוא שמשלישייה זורמת, שמתפקדת במשך שלוש שנים בשובה ונחת מבלי שיהיה באמת ברור איפה ההורים ואיפה הילדה,
התינוק החדש משנה את חוקי המשחק. עכשיו אתם משפחה. ומשפחה צריכה ליצור הפרדה ברורה בין שכבת ההורים לשכבת הילדים.  
המשבר שאתם חווים אכן נובע מהצטרפות הנפש החדשה לבית, אבל לא בגלל אופיו אלא בגלל שעולמה של הילדה התבלבל עליה
(ואיך רואים את זה יפה בבית 5 של השאלה!). כשאתם תדעו איפה אתם רוצים למקם אותה
והיא תקלוט שהיא כבר לא חלק משלישייה אלא חלק משניים -
הדברים יבואו על מקומם בשלום ועולמה יסתדר מחדש. 

זה העיקר. זה בעצם הכל. ועכשיו אני אנסה להכניס את כל התורה כולה בפוסט אחד. 

זה לא שילדה שנולד לה אח חסרה עוד אהבה ותשומת לב - זה אני בטוחה שאתם נותנים לה. מה שהיא צריכה זו בהירות.
לאט לאט להפנים שהשייכות הקודמת שלה כבר לא תופסת. לדעת מה מצופה ממנה מעכשיו.
אילו היתה בת 12 היתה הופכת למעין "הורה משנית". אבל היא עדיין פעוטה בעצמה ולכן חשוב להתייחס אליה ככזו
ושוות ערך לתינוק החדש.

הדבר הטבעי, הן מצדה והן מצדכם, זה לבודד אותו ולהשאיר אותה אתכם בניסיון עקר להשיב את הגלגל אחורנית.
אבל זה אי אפשר וגם לא נכון. מה שצריך הוא להתייחס אל שניהם כיחידה אחת שנקראת הילדים שלנו
במקום שהיא עדיין מנסה בכל כוחה להיות חלק מכם ולבודד אותו כ"התינוק".
(מה שזה אומר שאולי לא לראות טלוויזיה ביחד איתה בזמן שהתינוק ישן, או לא לצאת איתה לפה ולשם ולהשאיר אותו עם הסבתא.
להשאיר את שניהם עם הסבתא, להשכיב את שניהם לישון באותה שעה, לספר סיפור משותף, לאפשר להם לגור באותו חדר).
לעשות כל מיני ניסיונות קטנים של היומיום (בתולה) שיבהירו לה שהיא עכשיו חלק משני ילדים ואתם ההורים למעלה
ויודעים מה שאתם עושים.
הכי חשוב בתקופה הזו - לפחות במשך שנה - לא לשאול אותה מה את רוצה! לא מה את רוצה לעשות, או מה את רוצה לאכול,
או האם את רוצה לאכול, או האם לבוא איתנו או לא. אין כמו השאלה "מה אתה רוצה" שמכניסה ילד קטן לחרדות
משום שזה מראה לו שגם ההורים מבולבלים וחסרי ביטחון ואין לו על מי לסמוך. ילד יודע שהוא קטן ואין לו מספיק
ניסיון לדעת מה הוא רוצה.
לא לשאול, וגם לא לכפות. פשוט להגיד מה צריך. בשקט וסבלנות בתוליים.
נוסחת הקסם היא לדרוש משניהם פחות-או-יותר אותו דבר ולהתערב ביניהם כמה שפחות.

בסופו של דבר היא תפנים את העובדה שהוא הכי קרוב אליה בעולם (ההפרש בינה לבינו הוא שלוש שנים בעוד ההפרש בינה 
לביניכם הוא יותר מעשרים שנה) וכדרך הטבע היא תצטרך להפנות את תשומת ליבה אליו. לגדול איתו ביחד כאחים קרובים
וחברים טובים, כשאתם מגינים על שניהם מלמעלה. זה מה שהורים עושים. מגינים מלמעלה.
כשהיא תפנים שאתם כבר לא החברים שווי הערך שלה אלא אתם ההורים, אלה שיודעים מה נכון ואפשר לסמוך עליכם,
ששמים גבולות ובטוחים במקומכם כהורים - אז עולמה יסתדר מחדש וההרמוניה תשוב אל הבית. 
דרך תשומת לב לדברים קטנים כאלה, לאט לאט הכל יסתדר. את תראי. 

נ.ב.
בבקשה אל תרגישו אשמים כלפיה! היא רק הרוויחה, תאמינו לי. לגדול כבת יחידה זה הרבה יותר גרוע בטווח הארוך. 
ועוד נ.ב. אחד: במפת השאלה שלך שליט האופק מהווה את קודקוד המשולש ההרמוני שכוכבי הרוחב שלו הם הירח מצד אחד
ומרקורי-סאטורן מצד שני. כמה יפה וכמה מדוייק! וגם מבטיח שתצליחו בזה מעל המשוער. לא לדאוג. פשוט התבונני טוב טוב
בשתי התמונות ותביני מעצמך מה צריך.
והרבה אמונה. את אימא. יש לך את כל התשובות בבטן.