שירין, בתקופה האחרונה חוויתי כל מיני רגשות, תחושות ואירועים ואני יכול להגיד לך שלפעמים זה מאוד קשה לדעת "מה אני רוצה". מאוד מאוד. לא מה אחרים חושבים שאני רוצה או מה הכי כדאי לרצות- אלא מה אני באמת רוצה. משהו שנובע מתוכי ולא מושפע מאחרים.

כל אדם, לא רק אריה, צריך להתמודד עם זה. אך השיעור פה לאריה כמובן מתעצם.

אני יכול להגיד לדוגמא, שבתור שמש דגים- מאוד קשה לי להתחבר לרצון שלי מבלי שזה יהיה קשור לאלף ואחד אנשים. ולדעתי מה שמגי אומרת, שאפשר "להיתקע" עם זה. אולי באמת אשמח להבין יותר לעומק. כי הרי לכל אחד מאיתנו יש שמש.

מצטרפת לשאלה של הדסה וגם- האם לשמש קל יותר למלא את תחומי הבית בו נמצאת מאשר את המזל? כמו אותה שמש באריה מול שמש בבית 5 .

Lee אמר
מגי, את יכולה לחדד מה ההבדל בין שמש בבית 5 לסאטורן בבית 5?

 

מי שיש לו סאטורן בבית 5 גם צריך ללמוד את הרצון שלו ומתקשה בכך, לא?

האם ההבדל הוא בכך שסאטורן בבית 5 חושב שהוא לא ראוי לכך שיגשים את הרצון שלו בעוד השמש בבית חמש מפחדת מעצם הרצון?

לי, יש לך סטורן באריה,זה קצת שונה מסטורן ב5. אני לא חושבת שסטורן מרגיש לא ראוי בשום סיטואציה. אולי לא נוח לו במיקום הזה של אריה, צריך לחשוב מה האריה מוציא ממנו. שבתיק באריה יבטא את התכונות השבתאיות שלו- בגרות, רצינות,סמכות וכו' דרך הצבעים של האריה- הגאים והבטוחים.אולי בתמורה, שבתאיקה מרסן קצת את הגאווה והראוותנות של האריה..?

אילו היה שבתיק בבית 5,אזי כל הנושאים של בית 5- יצירה, ביטוי עצמי, ילדים,רומאנים ושעשועים היו הופכים סאטורניים ובעל המפה היה מתייחס אל כל אלו ברצינות השבתאית ואז גם מעצם היותו של שבתאי מלך הקארמה, הנושאים היו הופכים לקשים לביצוע או עם מגבלות ודרך ההתגברות על הקושי האדם היה לומד את השיעור.

לכן, שמש בבית 5, כמו שמגי אמרה, קל לה יותר להגשים את נושאי האריה מאשר שמש באריה שיכולה לפחד מעצם הרצון או להרגיש שהיא לא ראויה להגשים את הרצון..כמו שדובר פה.

מגי אדם אמר

כי אם אני אגיד מה אני רוצה זה אכן יתגשם.

ומה אם טעיתי? ומה אם אגלה שזה לא זה? ומה אם ארצה אחר כך משהו אחר? ומה אם מה שרציתי נובע מכך שהושפעתי ממישהו אחר ואיננו באמת הרצון הטהור שלי? זה הפחד הכי גדול של אריה. שאני עושה משהו משום שהשפיעו עלי. שאני יו-יו של הרצון של מישהו אחר. 

וואו, תודה מגי!! שאלה אחת - מה, אריות לא מבינים שרצון זה דבר משתנה? האם זה קשור לפיקסיות?

Lee אמר
 אכן, אצלי סאטורן באריה. אבל לא שאלתי על המפה שלי

 

אני חושבת שסאטורן ב-5 צריך ללמוד לממש את כל הדברים שתיארת, אבל קודם כל לעסוק באהבה העצמית או ברצון העצמי.  מנסה לחדד את זה, לכן שאלתי...

(לא בטוחה, אגב, שמדובר דווקא במגבלות חיצוניות, אבל זה ויכוח ארוך על סאטורן...)

 

בכל מקרה, בקשר לשאלה אם הוא מרגיש ראוי או לא - אהמ... אני עדיין חושבת שסאטורן קשוח גורם להרגיש לאדם לא ראוי; למעשה, סאטורן הוא הגורם הראשון במפה שיכול להעיד על מורכבות בדימוי העצמי, כך נראה לי...

השאלה היא איך מנתחים שבתאי בבית 5- שבי משפיע על הבית או שהבית משפיע על שבי? לפי מה שמגי מלמדת, המצאות שבתאי בבית הופכת את הבית לשבתאיניאני ולבסוף גם שבתאי מושפע מענייני הבית. מבחינת ללמוד,אני חושבת  ששבתאי ובכלל כל הכוכבים למעט השמש לא לומדים, הם מה שהם בגלל המיקום שלהם. השמש היחידה שלומדת. במיוחד שבתאי, אם כבר, שבתאי מלמד..

ואני מסכימה בהחלט שכל המגבלות שלנו הן פנימיות..כל ההתרחשויות שלנו הן מראה למה שקורה בפנים.

לגבי שבתאי קשוח- יש לך דוגמא לאחד כזה?

Givguv אמר
סליחה על ההתפרצות לדיון, אבל איכשהו לכל האורך שלו לא הצלחתי ממש להבין את מה שנכתב על עניין הרצון.
יכול להיות שאפשר לקחת את המילה רצון (אני רוצה עכשיו לעשות X, בא לי Y) ולהחליף אותה ב"כיוון" או ב"ייעוד"? יכול להיות שהקושי בלמצוא את המקום הזה כאריה הוא כיוון שאתה מתחייב על דרך חיים, על השקעה מלאה של עצמך והדרישה העצמית היא שכל מה שאני מביא יהיה 100% אני? כי אם זה לא יהיה כך, אני לא השמש אלא נוכל ורמאי. 
האם מדובר ב"רצון" כזה?

רצון בשבילי הוא כל מה שאני רוצה. זה יכול להיות אני רוצה לאכול סנדויץ' עכשיו וגם אני רוצה שבעוד עשר שנים יהיה לי ארמון וגם אני רוצה את האישה הזאת בכל ליבי וגם אני רוצה להיות אדם שלא מוותר על משהו בגלל פחד או אני רוצה להיות אדם נדיב. רצון כולל בתוכו את כל אלו. גם את האני רוצה הקטן של עכשיו וגם את האני רוצה של היעד והמטרה, וגם איזה מין אדם אני רוצה להיות. את כל אלו

אני חושבת שאי-קבלה של אחד ממרכיבי האדם הבסיסיים הוא בעייתי. אני מתכוונת לרעיון ש'לא לרצות כלום זה אופטימלי'. אני חושבת שאם את רוצה לא לרצות אז זה הופך לרצון שלך. אפשר לא לרצות כלום לרגע אבל זה לא יכול להיות יותר מזה. אנחנו בני אדם ויש לנו כל הזמן רצונות ועדיף לנו שנדע מה הם ונבחר אם לפעול על פיהם או לא מאשר לנסות לדחוק אותם למקום שבו לא נראה אותם.

אני חושבת שזה נכון לזהות את מה שאני מרגיש ורוצה בעולם הזה כי אז ורק אז יש לי את יכולת הבחירה אם ללכת עם הרצון או הרגש הזה, או שמא שלא ללכת.

אני אתן דוגמא: נגיד שאני מפחדת מחושך. אם אני לא יודעת שאני מפחדת מהחושך אני אהיה בטוחה ששמה בחוץ באמת יש מפלצת, איש מפחיד או מה. אני אהיה בטוחה בקיום של הדבר החיצוני הזה. בשבילי המפלצת הזאת אמיתית ורק מחכה שאצא לשם ואז היא תתפוס אותי. אני יודעת שהמפלצת קיימת. אני לא אצא כי בשביל מה לי לשים את עצמי בידיים של המפלצת הזאת שבטוח שם?

ברגע שאני כן מודעת לפחד שלי מהחושך אני כבר יכולה להתחיל לדבר עם עצמי ולהגיד לעצמי שכנראה שאין שם באמת מפלצת. שכנראה זה רק אני שמפחדת שיש שם מפלצת. ככה אני יכולה, עדיין עם חשש גדול, אבל גם עם אומץ, לצאת לשם. כשאני שם אני אומרת לעצמי: בואנה תראי, באמת אין פה מפלצת. פעם הבאה שאפחד מהחושך ואהיה בטוחה שהמפלצת מחכה לי יהיה לי כבר את הניסיון הזה ואז יהיה לי יותר קל לשכנע את עצמי לצאת לשם. כל פעם יותר קל. ככה עובדים עם פחדים. רק עם מודעות. רק עם מודעות וקבלה של הרגש שיש בי אני יכולה באמת לבחור מה לעשות. עיוורון לא נותן אפשרות בחירה.