ממה שהבנתי עד עכשיו האופק הוא למעשה כמו קרחון ענק שאת הקצה שלו אנחנו רואים ב"אופק" של האדם בגלגול הנוכחי, אבל למעשה הוא יציקה של כל הדרך שהאדם עבר עד לחיים הנוכחים, ולכן זה בעצם המטען שהוא נושא איתו ושמשמש אותו תמיד כתגובה ראשונית לכל התמודדות (בכפוף להתפתחות שלו לעבר השמש שלו כמובן ולעוד הרבה גורמים).

השמש מראה את הכיוון לעברו האדם אמור להתפתח והירח הוא האדם עצמו הספוג שקולט לפני הכל ומגיב פנימית בין אם זה מתבטא כלפי הסביבה אחכ או לא.

לכן חשבתי על הדימוי ששמתי פה... (חבל שאין סמיילי מהוהר :))