הקאספ של בית אסטרולוגי היא הנקודה האנרגטית ביותר והממגנטת ביותר שבו. ניתן לדמות קאספ של כל בית לחוט חשמל רוטט, טעון, ונקודת האופק, הפותחת את כל המפה, היא הטעונה ביותר.
נקודת האופק, הAscendant , מסמלת את אותו רגע דרמטי שבו עזבנו את ביטחון הרחם ותחושת האחדות של בית 12 ופתחנו במסע לגילוי זהותנו הנפרדת, האינדיבידואלית.
נקודת האופק הוא הרגע היחיד והמיוחד שבו צורת חיים חדשה, מיוחדת ובלתי ניתנת לחיקוי – הגיחה לעולם.
הנשמה בחרה עבורנו את הרגע הנכון להתגלמות החדשה. התגלמות בגוף ובאישיות מסויימים, אשר מסמלת היענות לצורך של החיים להתבטא בעולם. התגלמות הנותנת לנו כלי באמצעותו נוכל להתנסות, ללמוד ולגדול.
כלומר, הגענו לכאן גם עבור עצמנו, גם כמשרתים את המכלול.
כל הגלום באותה נקודת זמן ומקום מיוחדים במינם שבה נולדנו – מתבטא בכלל המפה שלנו. המפה הינה הזרע המקפל בתוכו את כל עברנו וכל עתידנו. אבל הנקודה הראשונית, הבסיסית והעוצמתית ביותר מבחינת השפעתה ההמשכית עלינו היא נקודת האופק.
נקודת האופק הינה בדיוק קו התפר בין העולם האלוהי הנסתר ממנו הגענו, הרחם הפיסית והרחם הרוחנית – לבין העולם הגשמי אליו נכנסנו.
נקודת האופק מכילה מצד אחד את כל מה שיש בנו עד כה – כל מה שאספנו והוטבע בנו בגלגולים קודמים אותו הבאנו איתנו להפעם – בעוד הבית הראשון שממשיך אותה מדבר על החדש, על העומד להתגלות. מדבר על הניסיונות והגילויים המלהיבים המצפים לנו בדרכנו לגילוי עצמי והתפתחות חדשים.
*
באותה דקה חד-פעמית ובלתי חוזרת בה הגחנו לעולם – אנו עצמנו מסמלים – בעצם התגלמותנו – את כל האנרגיות המיוחדות שהיו בעולם באותה הדקה ואותו המקום. בעצם קיומנו אנחנו מבטאים את אותן אנרגיות, ומשמרים ומפתחים אותן לתמיד. הכוכבים ממשיכים בתנועתם והאנרגיות ממשיכות להשתנות. לעולם שוב לא תתקיים אותה התשלובת, אפילו שעה אחת או יום אחד אחרי שנולדנו. אולם אנו עצמנו, בעצם קיומנו, מהווים עדות מלאה, שלימה ופעילה של אותה תשלובת אנרגטית שהיתה לרגע בעולם, ולא תחזור שוב.
רגע הלידה הוא רגע הצרוב בנו לתמיד. אנחנו מסמלים אותו והוא מסמל אותנו. אנחנו פועלים ומתבטאים באמצעותו, והוא מתבטא באמצעותנו.
המפגש הראשון הזה מן התמימות, האחדות והשלימות בהם היינו – המעבר החד מהכוליות חסרת הדמות והמעבר אל אישיות מובחנת וייחודית – המפגש הזה צרוב בנו בעוצמה, למשך כל הגלגול הנוכחי. נקודת האופק היא המייצג הראשי של רגע המפגש הדרמטי הזה.
מה שקורה הוא שבבת אחת – ברגע אחד ויחיד – אנחנו מביאים את עצמנו השלם, תוך שעצמנו השלם קולט את מה שיש.
המפגש הזה מתואר בנקודת האופק, המזל שלה והפלנטות הפועלות עליה.
מאחר ואותו הרגע נצרב בנו בעוצמה שאין שנייה לה, נקודת המבט שלנו אל העולם תהיה תמיד דרך נקודת האופק.
נקודת האופק מסמלת את תמונת העולם כפי שהיא צרובה בפנימיותנו. זוהי התמונה המולדת אותה הבאנו איתנו, משולבת ומתאומת עם שלוש הנקודות האנגולריות הנוספות. מצויידים במהותנו הקדומה אנו יוצאים אל הדרך הארוכה של 12 הבתים, כאשר הבית הראשון מסמל את כל החדש, את הפליאה, את התמימות, את המאבק. את ההתנסויות בהן נבחר ואת ההתנסויות אשר יבחרו בנו.
כל החדש בגלגול הנוכחי כלול בתהליכים של הבית הראשון.
מכיוון שהבית הראשון דורש מאיתנו להתנסות בחדש והלא מוכר – אנחנו זקוקים לאומץ, סקרנות, נכונות להסתכן, אמון בעצמנו, התלהבות, החלטיות וחיוניות, משום שבלעדיהם לא ניתן ללכת קדימה. הכוכבים בבית הראשון יספרו כמה מאלה יש לנו, ומהו הצבע המיוחד שלהם.
כמות הדחף והנכונות שיש באדם לחיות את החיים עד תומם – נראית בהתאם למזלות והכוכבים המשובצים בבית הראשון.
אנחנו חיים את עצמנו בתוכנו לפי המזל וההכוכבים הקשורים לנקודת האופק – ואז יוצאים לקרב על זהותנו העצמית בבית הראשון, נדחפים לפעול מכוח החיים העזים שבתוכנו.
נקודת האופק מתארת את המבוך האישי שלנו, והיא גם הדרך החוצה מן המבוך. נקודת האופק היא הנקודה המכריעה את בחירותינו, משום שהיא אנחנו – הקדום, הבא להתמודד עם החדש.
בהיות נקודת האופק מוטבעת בנו בעוצמה, היא מבטאת חלק גדול מן ההופעה הפיסית שלנו. שליט האופק, מזל האופק, וכל כוכב הזורח על האופק – יתבטאו תמיד, אצל מי יותר ואצל מי פחות – במראה הפיסי שלו. כמובן שגם השמש, והירח, ונוס וכל האחרים יטביעו את חותמם על גופנו ופנינו, כיוון שגופנו הוא השלם הפיסי המייצג את רוחנו ונפשנו. אבל לאופק ושליטו חלק נכבד במיוחד במראה החיצוני ודמות הגוף, בהקרנה וההופעה הכללית שלנו, בתנועות ודרך הדיבור, בבחירת הלבוש… דרך האופק אנחנו יוצאים החוצה באופן הכי אותנטי, ולכן ייראה גם בפיסי והלא-פיסי שאנחנו משדרים.
הביטוי הידוע אותו טבעה ליז גרין, אשר כינתה את האופק "העדשה דרכה אנחנו רואים את העולם והעולם רואה אותנו" הוא סיכום תמציתי ויפהפה של כל הנאמר לעיל. האופק הוא צוואר הבקבוק ממנו נכנסת ויוצאת המפה כולה.
מבחינה פרקטית, אחד הדברים שעוזרים לי מאד לדייק אופק כאשר שעת הלידה אינה מדוייקת – הוא המראה החיצוני הפיסי והרושם שהאדם משדר אלי מבלי משים עם המפגש הראשון בינינו, ודגש על ראשון. תנועותיו בזמן הדיבור, הטון, עשרות פרטים קטנים מוקרנים אלי – דרך נקודת האופק – עוזרים לדייק אותה.
מבחינת ניתוח, כשאנחנו מבקשים להבין מה בסופו של דבר מכריע את בחירותיו של אדם, במקצוע, במערכות יחסים, בהתנהגות, ביטחון בעצמו, כל ההכרעות הסופיות והכיוונים בהם יבחר – כדי להבין אותם עלינו להבין על בוריה את נקודת האופק.
מן האופק ודרך הבית הראשון שלו – אדם צומח אל השמש.
כשאנחנו רוצים להבין מה מניע את האדם קדימה, מאיפה הוא בא ולאן הוא מבקש לצמוח – עלינו להבין את נקודת האופק, את הבית הראשון, ואת השמש על בוריים.
לפי נקודת האופק אדם יתחיל ויסיים דברים, ייכנס וייצא מדברים. גם אם אימץ לעצמו ופיתח עד כמה שפיתח את תכונות השמש – כפי שאמנם ראוי לו לעשות – נקודת האופק תמיד תבצבץ ברגע הקריטי.
והבית הראשון תמיד יפתיע.
לעומת זאת, כשאנחנו רואים כי אדם מסויים אינו מצליח להוציא החוצה את סיפורו ותכונותיו של הבית הראשון שלו במלואם – כדאי לעצור ולנסות לחפש במפה ובסיפורו של האדם מנין נובעת החסימה, עד כמה היא חזקה ומהי השפעתה הפיסית והפסיכולוגית האפשרית.
אם אדם אינו מרשה לעצמו להוציא את נקודת האופק שלו החוצה – לעיתים קרובות גם לא יעז לפעול עם הבית הראשון, וסביר להניח שהדברים מצטברים אצלו שם בפנים ועלולים להחלות אותו או להתבטא באיזשהו אופן לא חיובי בהמשך.
ככל שאדם יותר שלם עם עצמו – כך הוא מוציא החוצה את נקודת האופק כפי שהיא, בטבעיות ופשטות. ככל שאדם יותר מוכן להתנסות ונלהב לחיים – כך יעבוד בשלימות עם הבית הראשון שלו, יעיז לנסות ולשגות, לעשות וליפול, לנצח ולהיכשל, לחפש ולאבד, ובאמצעות התהליך הזה – להתקדם הלאה במסעו המרתק לגילוי עצמי.
ואת המאסטר שלו, את תעודת ההוקרה שלו ואת ההישגים המצויינים ביותר שלו בגלגול הנוכחי – תסמל השמש.
מגי אדם, 2012