סרטן משול לעולם רגשי של ילד קטן- הרגשות הכי ראשוניים, בסיסיים ועזים. כשהוא שמח הוא צוחק, כשהוא עצוב הוא בוכה, כשהוא כועס הוא צועק, כשהוא אוהב הוא לא מפסיק לחבק. הוא חמוד וביישן ואינטנסיבי ומתיש, תלותי ועושה דרמות מכל מהמורה. הוא צריך עוגן, להיות חלק ממשהו גדול יותר, שיש מעליו גג, חסות. מתעסק בענייני זהות. לאן אני שייך, מי אנחנו, קשור לעבר, לזכרונות, לטראומות. המשפחה מאוד חשובה. כמו ילד קטן שמגלה את המנעד הרגשי שלו ולומד לתפעל אותו. 

עקרב משול לעולם רגשי של אדם בוגר. כאן יש בקרה גדולה יותר על הרגשות וגם צרכים מורכבים יותר. יש כאן יותר בחירה אישית - אהבה רומנטית, משיכה, תשוקה, מין, שליטה עצמית, שליטה באחר. הוא רוכש בני ברית ואוייבים, לומד על נאמנות ומסירות והקרבה ונחישות ומלחמה. ולעשות למען האחר ולתת מעצמו ולהגן. הוא לומד להכיל את הרגשות שלו בתוכו בלי שהם יציפו אותו כמו אצל הסרטן, לעבד אותם, לדלות מהם לקחים ותובנות. להתחיל לשלם את המחיר של חלק מהרגשות היותר כבדים שלו, ללמוד אם הם שווים את המחיר בשבילו. להשתנות. לעשות מעברים רגשיים מורכבים שיהפכו אותו לאדם אחר, לעמוד בצמתים מרכזיים בחיים ולבחור, לשרוף את הגשרים מאחוריו אם צריך.

דגים משול לעולם רגשי של אדם זקן. כמו אדם שכבר ראה הכל וחווה הכל ומבין את החיים באופן הכי אינטימי וקרוב שאפשר, אדם מלא אמפתיה לבני אדם ולעולם, ועצב, והזדהות וכאב שמלווה אותו שנים מאובדנים ישנים. אדם שהתעייף כבר מלהתאכזב מהעוולות שהוא ראה בעולם שוב ושוב ושאיש אינו לומד מהן, אך אינו יכול לפסוק מלאהוב את בני האדם ולהתפלל למענם. אדם שהכול מציף אותו, שמרוב שנים של גאות ושפל רגשיים, איבד את הבלמים ואת השליטה העצמית העקרבית, שהתעייף מלחנוק את הרגשות של עצמו ומוצא את עצמו דומע ובוכה מול כאב או צוחק כמו ילד, כמו הסרטן, אבל ממקום בשל ומורכב יותר. הוא עבר מסע של חיים שלמים דרך עצמו ורגשותיו, הוא עדיין לא למד להבין אותם, אבל הוא משתדל להיות אדם טוב יותר לאחרים כי הוא יודע כבר איך זה מרגיש.

זה כארכיטיפים. כמובן שכולנו מכילים קצת מכל דבר בדגשים שונים.

בכיף

איזה תיאורים ציוריים מגי. משוררת 

מורכבים

נוגעים בהרבה רגשות אחרים

הרבה דברים פועלים ברקע

לא תמיד יודעים מה מפעיל אותם

בכלל, כל המים מאופיינים בעומק. הצד הרגשי הוא העמוק יותר של הנפש

ממזל למזל זה הולך ומעמיק

תודה אלי:) קצת יותר ברור עכשיו....למרות שזה נושא מאוד מורכב להבנה.

מעניין שאצל הסרטן הרגש מציף אותו מיידית. הוא ישר מתחיל להתפרק רגשית כלפי חוץ(לפי הבנתי), ועקרב מצליח לא להיות מוצף ואכשהו להכיל את כל העומס הרגשי הזה. לעקרב הרי יש כאלו עומקים רגשיים ועדיין הוא לא מתפוצץ על הסביבה כמו הסרטן(עד שהוא כן....ואז זה נורא).

והדגים...הכי לא ברור לי. יכול להיות שאצל הדגים התגובה היא- בריחה. קורה משהו רע- אז ישר בריחה לסמים,אלכוהול, אוכל.....הכול כדי לא לחוות את מה שקורה עכשיו ולברוח לעולם אחר. ועל זה כמובן הדגים משלמים מחיר כבד אחר כך...

דגים לא אמורים לברוח מהרגשות שלהם. הם עשויים להיראות לפעמים מרוחקים ומסוייגים

סגורים קצת. הם מעדיפים לפעמים לחוות את הרגש שלהם בפרטיות. 

דגים כמזל שתנה הם בעלי הרגשות המעודנים, המורכבים והגמישים ביותר. 

השפה של הדגים הוא הרגש. הם אמפתיים לחלוטין, יכולים להבין איך מרגיש כל עץ ואבן וחיה והאדם שמולם

הם בעלי יכולת להתמזג רגשית באדם שמולם ולהידבק ברגשותיו, כמו גם לעורר הזדהות ולגרום לרגשות שלהם להתפשט

אצל אחרים. הם הרומנטים והפיוטיים שבמזלות. דגים שבורח מהרגשות שלו, מפריד את עצמו ממקור הכוח העיקרי שלו.

חחחחחחחחחחח ג'ס. ידעתי, פשוט ידעתי שתכתבי את זה! (טוב, זה התבקש  )

אתם שוכחים דבר אחד בסיסי על הסרטנים. הצגתם אותם כאן כמו מעיים בלי דופן שתחזיק אותם - נשפכים ומריירים על הכל, אבל לסרטן יש שריון, ולא סתם שריון אלא שריון קשיח!!

אז נכון שהוא מלא ברגש מאוד ראשוני. מה שמניע אותו הוא רגש ומה שהוא מחפש הוא בטחון רגשי וסוג של חמימות ושמחה ילדותיים, נקיים, אבל אין כמו הסרטן להיות הכי קשוח בחבורה. זו ההגנה שלו, ההישרדות. בדיוק כמו החמקמקות של הדגים והחזות הקרה/אדישות לכאורה של העקרב.

אני חושבת שככל שהסרטן בוטח באדם כך האדם השני יכול לראות יותר את הרגישות הזו. כי הסרטן משיל מרצון מהשריון המגן עליו. סרטן "מפותח" ירשה לעצמו להוריד יותר כי הוא כבר מכיר את התנודות הירחיות שלו ויודע להתמודד יותר טוב. 

קצת משניהם.

משום שסרטן עדיין בונה את האישיות שלו מבחינת הארכיטיפ, ועדיין קשור להתליכים רגשיים המעובדים באזור המוכר שלו, הוא פחות מודע להשפעה שלו על אחרים ממנו. וסרטנים כבני אדם כאשר הם לא מודעים, יכולים לפגוע מבלי שימת לב. אבל כמובן שאדם הוא לא רק המזל שלו ויש הרבה מעבר.

ברור ניר.

השונות היא בדרך הביטוי זה הכל.

קראתי את השרשור ואני מרגישה עוד יותר מבולבלת.

גם לי יש בעיה שנכתב לגבי העקרבים שיש להם "רגשות עמוקים" ושהארכיטיפ הסרטני מוצג כבעל רגש "ילדותי" יותר, לא מפותח, כאילו פחות עמוק. אני חושבת שהירח הוא כמו ספונג'ה, הוא קולט הרבה ניואנסים, לא יכול להיות שאין בכך עומק.

נראה לי שלכל מזלות המים יש עומק, פשוט כמו שאטרניו כתב-עומק בתדר שונה.

והרגש של הדגים בכלל חידה לוגית בעיניי. זה כאילו שהרגשות של הדגים כה חמקמקים שאי אפשר לתפוס אותם שכלית...לא יודעת איך להגדיר את זה.

בקיצור, המון שאלות וקושיות קשות להבנה.