.

מולות ונוס-יופיטר היא קשה במיוחד משום שאלה הם שני מיטיבים הנמצאים ביניהם במתח מתמיד.

הם גורמים לרצון תמידי בסיפוק חושי כלשהו, כמו אוכל או שתייה או מין או קניות

וחיפוש המתמיד אחר מה עושה לי טוב ומה מספק אותי.

גם סקוויר, גם מולות בין ונוס ליופיטר

גורמים לכך שהאדם רוצה עוד ועוד 

וצריך בכל פעם להעלות את רף ההנאה, וכך נשאר עוד יותר לא מסופק מאשר 

לפני האוכל או המין או הקניות...

צד האור של הזוית הזאת הוא בעיקר סביב ידע וסביב הבנת החוקים. 

הזוית הזו מעניקה לאדם גם רצון בהשכלה רחבה, בעיקר סביב ספרות ואמנות

וגם חוש צדק והבנה נכונה של חוקי הקוסמוס.

ההבנה הזאת נובעת מכך שכמו תמיד עם מולות,

האדם שיש לו אותה במפה בוחן בחריפות כל הצהרה וכל נוהג מקובל

ושואל את עצמו מחדש אם זה נכון או לא. 

אדם שמחפש אחר פילוסופיית חיים, אוהב לקרוא, מעורב בנושאים תרבותיים ואמנותיים

ובעצמו תורם להם. 

.

לא, לא חושבת. סטטוס לא קשור ביופיטר, לגמרי לא.

.

ליירה הג'ינג'ית, 

מה עושים? מתמירים את הפיסי ברוחני.

לוקחים את העוצמה של הסקוויר או המולות של ונוס-יופיטר

לכיוונים המעודנים יותר שלה, כמו למשל טיולים בטבע, פרחים, תרבות, ספרות,

ספורט, תחרויות רכיבה, תנועה בכלל והרבה מאד ספרים וקריאה.

כלומר, במקום סיפוקים קלים ומיידיים, כמו קניות או אוכל, שמטבעם בנויים כך שלא יענו על הצורך 

הנפשי האמיתי, מנסים למצוא את הרמה הגבוהה יותר של שני הכוכבים.  

עם זויות זה תמיד דרגות. הפרשנות לזוית קשורה לרמת ההתפתחות של האדם

והנכונות שלו להיאבק ולהוציא את הטוב ממנה.

כל זוית דיסהרמונית היא הזדמנות למאבק. בלי מאבק חרוף בין "כן" ו"לא" לא משיגים כלום.