אה ושאן-

תמונה מהממת!!!

מותר לשאול למה שמת אותה?:)

כן גם לי הייתה תקופה.

הוספתי אותם לאשכול טוטם אבל אף אחד לא ממש התייחס, 

אז ניסיתי להסתפק במידע שמסתובב באינטרנט... וזה לא סיפק אותי חחח.

אלה יצורים ממש ממש מעניינים ובכלל מוזר שהם נכנסים לטוטם, כי טוטם זה חיות...

מין הסתם

מצאתי משהו שכתבתי על קבוצה של חברים שהייתי חלק ממנה בכתה ח'. היום במבט לאחור, 

ואחרי שקראתי את מה שמגי כתבה, ניראה לי שזה דומה לסיפור על קבוצת נשמות..

אז אני שמה כאן, מוזמנים לקרוא, אולי תתחברו :-)

יכול להיות שמקומות משנים צבעים עם השנים?

המושבה הגרמנית. גן הסוס. המבנה הההוא, ליד מכונת הסיגריות והרצפה המלוכלכת. שהיה בעבר סניף של ארומה והתחלף עם השנים לבתי קפה שונים וכושלים.

הסניף האבוד הזה הוא סוג של דימוי, אני חושבת. הוא היה אמיתי. ומאז שנסגר, תחפושות ושקרים שונים ניסו לתפוס את מקומו, אך קירות שקריים תמיד מתפוררים. אף אחד לא שוכח את האמת, אבל השקרים ממשיכים. בכל שנה,בית קפה חדש נפתח, ומשום מה, נסגר. אז נפתח אחד חדש, אולי הוא ישרוד? וחוזר חלילה.

כן. מקומות יכולים לשנות צבעים עם השנים. אני נשבעת. למושבה אין את אותו צבע שתמיד היה לה. בבוקר, בלילה, בקיץ, בחורף… בשעת הדמדומים. הצבע שלה כבר שונה. אין בה את הכח שיצקנו לתוכה בגיל 14.

היינו חבורה. ואפילו לא מרגיש לי נכון לקרוא לזה חבורה. כי חבורות יש תמיד ,ובכל מקום. היינו קבוצה. קבוצה של חברים. לא של מכרים, לא של תלמידים שנפגשו בכתה, ולא של גדוד בצופים שמנסה לעבוד על ה"גיבוש שלו". היינו חברים טובים.שאכשהו הגורל הפגיש ביניהם. צוחקים וכועסים ונופלים המון.  בכל שבוע היה תורו של מישהו אחר ליפול. ליפול מהמתקן המעוות ההוא.. קראנו לו ה"בלבלות". הבנים היו מטפסים עליו ומסתובבים בספירלות מטורפות עד שהאחיזה התרופפה מהברזלים, ואחד מהם היה מתעופף באוויר ומנגח את הריצפה. לפעמים מצאה את עצמה באיזור הסכנה, בטעות,גם אחת הבנות. אז היא קיבלה את הבום, ולא הרצפה…ככה שבממוצע, אם היית חלק מילדי גן הסוס, היה חייב להיות לך לפחות סיפור בלבלות אחד. או שנפלו עליך, או שאתה נפלת, או שראית מישהו חוטף.  ואם היית חלק מילדי גן הסוס. היית חייב להכיר בעל פה את הסיבוכים הרומנטיים הבסיסיים: כרם ואליאב הם הזוג הבלתי מעורער.אבל עמנואל אוהב את כרם, או לפחות אהב.. כי הוא אמר לה את זה לפני שהיא נהייתה חברה של אליאב. ובעצם, על מי הוא עובד? הוא עדיין אוהב אותה. רואים את זה לפי כל תנועה, זה כתוב על פניו. ואת עמנואל, כניראה שקייט אוהבת. אבל המבוי סתום למדי. עמנואל ואליאב הם בכל זאת חברים טובים, זו לא הצגה, ואלה לא שקרים, הם חברים, זה לא משנה, מה הלב של כל אחד בוחר…ינון מאוהב בכולן. או בעצם, מאוהב כל פעם במישהי מחדש, בדרך כלל עדיף שהיא תהיה הנבחרת של יאיר. כי ככה זה עם חברים טובים. אוהבים דברים דומים. אבל ינון לא נלחם על אהבה. הוא יושב עם הנרגילה וחי את החיים הטובים. בשקט… בקצב איטי…עד שמישהו מבחוץ מעז לפגוע באחד מהחברים שלו, ואז חבל, כי עם ינון לא מסתבכים.רות הייתה יושבת ליד ינון וצוחקת בצחוק גדול. על הכל. אני ותמר אהבנו להתמכר לצחוק שלה,ובכלל, היה לנו כישרון עצום בלהצחיק אחת את השניה, על כלום, על שטויות מפגרות, אבל הצחוק שלנו היה קורע את השמיים. רות שמה עין על יאיר. תמר אהבה את יאיר. אבל יאיר אהב אותי ותמיד התעקש להגיע ולהתיישב לידי על הספסל, לקבוע עובדה. אבל אני אהבתי בכלל את יואל…שהיה גדול בשנה, ובשבילו החברים שלי היו סתם יצורים. נירית הייתה הנשמה הטובה שמתקנת דברים, אם אחד נפגע, ואם אחד כועס,יש פתרון, הרי כולנו אוהבים אחד את השני. כולנו חברים. עידו היה מגיע לבקר לפעמים. לא דיברתי איתו מספיק.ויטמן היה שדון קטן שמקפץ ממקם למקום ומעביר לכולם את הסודות הכמוסים. כניראה שרק בגללו כולם ידעו לדקלם את הסיפורים הרומנטיים. זה מצחיק, הוא אף פעם לא חשב שיש בזה משהו סודי. אני מניחה. הוא עשה הכל בתמימות. ויכול להיות שזה בעצם חיבר את כולם. כי ככה רגש לא היה סכנה, ולא משהו להתבייש בו. וככה, כשיודעים כל כך הרבה אחד על השני, והחולשות מוכרות, גם האנשים עצמם- מוכרים, מסכימים. רבים. משלימים.פוגעים, מתנצלים, אוהבים.פשוט חיים. היינו רועדים בחודשים הקרים. וכשהגיע פסח, האוויר של האביב נחרט בזכרוני לתמיד.

זה  לא שהכל היה אידיאלי, היינו נעלבים אחד מהשני, וכועסים על הקור. לפעמים לא היה מצב רוח לצאת.לפעמים יאיר היה כל כך לא מצחיק ומטומטם עם השטויות הילדותיות שלו, ואליאב היה שותה ומקיא,ונירית מעיקה עם סיפורים על שירים שמזכירים לה את הגלגול הקודם שלה (?!) ותמר כזו עקשנית והולכת עם הראש בקיר. ויאיר היה אומר לי שאני אהיה כבר בשקט ואפסיק להגעל ואפריע לו לטפל באנשים שמקיאים על הדשא. מה יש לטפל בהם?! שלא ישתו כמו מטומטמים!  וזה גם היה די מעצבן שכולם צחקו עלי שאני שומעת בריטני ספירס. והם חשבו שהם כאלה בוגרים ועמוקים כי הם שומעים אביב גפן וויטמן ויאיר טובעים בתוך שירים מדכאים של אביתר בנאי. ינון שמע מזרחית. רות הייתה צוחקת על הכל. תמיד. ובסך הכל, כל מה שהיינו עושים, היה ליצור עוד סיפורים. עוד זיכרון.  האוויר של האביב, והירח המלא. האביב של האוויר והירח המלא וכולם היו יפים.

יחד עם סניף ארומה שנסגר, ככה גם הסיפורים. האמת, הסודות החשופים- החומות שהגנו בחוזקה מפני השקרים. הקירות התחילו להסדק.השקרים הסתננו. הסניף נהרס. הצבעים השתנו. נמהלו בכאב, באכזבות…מי באמת חבר של מי?

נמאס לי להגיע למקום הזה! הבאתם את כל הפקאצות המתלהבות האלה ועכשיו לא נוח כמו תמיד. ינון,  אתה כועס שהבאנו את הפקאצות רק כי הן לא שמות עליך. אתם לא מבינים לא מבינים לא מבינים. לא מבינים מה אני מנסה להגיד, יש משהו מעבר שאנחנו לא מרגישים. אולי זה אלוהים.אני רוצה לדעת, מי סיפר לך? מי סיפר לך שאני אוהב אותך? שאני אדע, על מי באמת לסמוך.. מי חבר שלי.ככה מתנהגת חברה הכי טובה??? נהיית חברה של הבן אדם שהיא אוהבת? רות איך מתלבשת?! עם מי את מסתובבת? נהיית פרחה! אני אוהבת אותך. אפילו שאני יודעת שאתה לא. אני רק רוצה שתדע את זה. תפסיק לדבר ככה, אתה מתהג כמו שובניסט. כי אני באמת שובניסט. אתה לא. "והיה ומישהו בא, אל תסתובב, כי זה תמיד יכול להיות זה שיתפוס לך את הלב". את שקרנית!!! את שקרנית!!! מזל דלי לא מתאים למזל סרטן.מזל דלי מתאים למזל טלה.מזל דלי לא מתאים למזל סרטן. מזל דלי לא מתאים למזל סרטן. מזל דלי לא מתאים למזל סרטן. מזל דלי לא מתאים למזל סרטן. איפה החברים שלי??? למה הם לא באים לעזרתי כשמדברים אליי ככה??ארומה נסגרהאף שלי גדול? אני לעולם לא אהיה חלש יותר בפניה. היא לא תדע את האהבה שלי יותר.כרם. בגידה. בגידה. בגידה. אבא שלי גרם לאח שלי לגור במרתף כי הם רבו מכות. אבא שלי נסע לחו"ל כמו תמיד. איפה אבא שלך? הוא כאן. הוא פשוט נסע לסבא וסבתא. מעניין אם היא יודעת שאנחנו חברות הכי טובות. אנחנו לא החברות הכי טובות יותר. תפסיקי לדבר עליו. תפסיקי לדבר עליו. בואו נצא לעיר. אפשר לשבת שם בבר ולשתות כמו שצריך.תפסיקי לדבר עליו. יש משהו שאתם לא רואים אתם לא מבינים אותי, במה אתם מתעסקים? את יוצאת למחנ"ק? אז רגע, אם לא כולנו בצופים לא נוכל להיות יותר חברים? אני חוזרת לצופים. אוווץ'. קיבלתי מכה בראש. מי זה הראש ועדה הזה מכתה י"א? הוא חמוד. אנחנו לא חברות הכי טובות. שמעת שסגרו את ארומה??? נירית חזרה בתשובה. חצאיות ארוכות.  חצאיות ארוכות. Could you be loved? ראיתם את הירח ? הוא מלא. הוא לבן. הוא זוכר. אני שונא אותך. אני שונאת אותו. זוכרת שאת ויטמן באתם לישון אצלי?"כשאלוהים ברא את החושך, הוא ברא לנו ירח, שיראו…איך אנחנו בודדים".

  המושבה הגרמנית. גן הסוס. המבנה הההוא, ליד מכונת הסיגריות והרצפה המלוכלכת. שהיה בעבר סניף של ארומה והתחלף עם השנים לבתי קפה שונים וכושלים. כולם החליפו צבעים. או יותר נכון, דהו בכל שנה שחולפת,קצת יותר… היום גם תחת שמש חזקה, המושבה מאפירה…נעלמת ומטשטשת אל תוך הדי הזכרון. במשך השנים נוצרו חבורות חדשות, אלו היו באמת חבורות, של אנשים שנמצאים ביחד בגדוד ומנסים לשמור על "גיבוש" כמו שהמדריכה אומרת. או אלה שלומדים ביחד בבית ספר ומארגנים ערבי כתה באירועים מיוחד. התפצלנו לאנשים בודדים. אנשים בודדים בזוגות, בחבורות, ביחידים… התפצלות מאורגנת. התפצלות מאבדת.