shemesh אמר
ילדה טובה ומוכשרת.
מאוד 'מרוכזת'.. אמביציונרית. אחראית. מסודרת.
יש לה ראש טוב. לוקחת את החיים מאוד ברצינות.
נדיבה, אוהבת לעזור.
אבל במקביל, היא מעמיסה עליה המון עול ואחריות..
הכל כבד ורציני. חוזרת מבי"ס מכינה שיעורי בית מיד.. החדר שלה מסודר, הכל דופק.
רק שהיא נכנסת נורא מהר לסטרס ועצבים
ובמצבי לחץ (לאו דווקא לחוצים באמת.. רק שהיא בחרה להילחץ מהם)
יכולה להגיב בצורה תינוקית, היסטרית, קצת תוקפנית אפילו ואין למי לדבר.
והמפה שלה מאוד מבלבלת אותי. כאילו לא תואמת לי למה שהיא באמת..
אז מה שאני שואלת..
קודם כל רוצה להבין אותה. היא לא מובנת לי. שונה משתי הגדולות וממני ובכלל.
וגם רוצה שהיא תצליח לשחרר, להקליל. יהיה לה יותר טוב נראה לי. איך אפשר?
ואיך להתייחס כשהיא נכנסת לאטרף עצבים היסטרי כזה?
היא מאוד אוהבת ונמשכת לבעלי חיים מסוימים רק שבעלי האיסטניסט קשה לו עם הרעיון :)
האם אפשר באמת לעזור לה איכשהו דרך בעלי חיים? 
וגם, רוצה לתת לה איזה חוג. מה יכול לעשות לה טוב?
אפשר שחיה, נגינה על איזה כלי, שירה או דרמה. או שיש רעיון ספציפי אחר שיוכל להתאים לה.
 
תודה ממש.
 

  

תראי שמש,

קודם כל הגישה שלך נהדרת. את מסתכלת עליה לעצמה ולא איך שהיא ביחס אלייך או לסביבה וזה מעולה. 

מה שקורה, בהבנה שלי, זה ככה. הילדה היום בת 9.  כרגע היא מונעת על ידי רצון עז לרצות, לעמוד בציפיות, להצטיין,
אולי לעמוד בתחרות עם אחיותיה. (מאזניים-אריה, ונוס בעקרב. שליט אופק בטלה).
והיא נבונה וכריזמטית ואינטואיטיבית ויודעת בדיוק איך לעשות את זה.
אז כל העניין של הלימודים, והכנת שיעורים בזמן, והחדר המסודר - זה לא יחזיק. זה מה שנדמה לה שמצופה ממנה.
ככל שתגדל ותרכוש ביטחון - היא תמרוד ויתחילו הבעיות הידועות (דלי, מרס בקשת, יופיטר צמוד שמש)

הקושי המרכזי שלה הוא גבולות. לפי המפה לפחות נראה שאין לה גבולות פנימיים. בנוסף, כילדה שלישית, יש להניח שאין עליה
יותר מדי אחריות והיא צמאה לאחריות. צמאה למישהו או משהו שיגיד לה מה התפקיד המיוחד שלה בבית, משום שמתוך עצמה
היא לא יודעת איך ליצור לעצמה תפקיד (סאטורן בקשת). אז היא נדבקת כרגע אל מה שנדמה לה שמצפים ממנה
אפילו, כמו שאמרת בעצמך, ההתנהגות שרואים לא מתאימה למפה שלה. את רואה נכון.

ההתפרצויות זעם נובעות מזה. מצד אחד מהבגידה בעצמה האמיתי, מצד שני מעודף חופשיות, מצד שלישי מקושי לווסת רגש. 

אז מה הפתרון?
את בעצמך, בחוש אימהי טבעי, כיוונת לשם. הילדה זקוקה לחוג ברור, תובעני, פיסי. 
משהו שהוא שלה ורק שלה ויאפשר לה להתבלט. להיות מיוחדת במשהו.
כשאני מסתכלת על המפה בלט מתאים לאריה-מאזניים-דלי והיה שם לה את הגבולות שהיא כל כך רוצה.
אבל הבעיה שבבלט אלה גבולות לוחצים מדי, וקשה להצטיין כי מה שלא תעשי,
תמיד תהיה שם מישהי טובה ממך וזה עלול לגרום לה להתייאש ולעזוב. 

אז חשבתי במקום זאת על מקצועות לחימה כמו קפוארה או קראטה (כל הקשת והונוס שליטת שמש בעקרב.
קראטה / קפוארה כן, ג'ודו לא). 
 שם יהיו לה גם גבולות ברורים, גם מוצא ליצר התחרות וההתבלטות החזק שבה, 
גם שחרור הלחץ הפנימי.

דבר אחר זה בבית לדרוש ממנה יותר תפקידים שמתאימים לקשת. אם יש לכם כלב או כלבה או חתול או 
ציפור או איגואנה - לא משנה, כל בעל חי שהוא - היא צריכה להיות האחראית הבלעדית עליהם. 
ואם אתם מנקים כולכם ביחד את הבית - היא צריכה לנקות את המרפסת והחצר. כאלה.

ודבר אחרון: בנוסף לחוג הפיסי - חוג כתיבה יוצרת (מאזניים). שני אלה - הכתיבה והאימונים בפעילות
פיסית חוזרת יביאו אותה לאיזון.  

זה מה שאני חושבת. 

נ.ב. מה אתם עושים כשהיא בהתפרצות זעם? 

מגי אדם אמר

 

ויש לי מה לעבוד עם זה... קודם כל אני מול עצמי :)
לעניין החוגים - תודה !!
האמת שאומנויות לחימה פחות רלוונטי. משפחה אולטרא-חרדית :) ואין לי בדיוק איפה לשלוח אותה.
אולי שחיה יכול לתת מענה? או התעמלות קרקע? 

התעמלות קרקע מעולה!  והיא גם תעשה שם חברות מסוג מיוחד.
וכמובן, לא לשכוח מחמאות. לילדה יש ירח באריה

 

ולגבי כתיבה - היא באמת כותבת נהדר!

אני שמחה. זה בהחלט הדבר שלה. 

 

ותפקידים קשתיים - גם אהבתי. לוקחת לתשומת ליבי. קודם כל, תפקיד. ושיהיה קשתי..

כן. ובעלי חיים. חיות זה מאסט עבור כל דלי-קשת. אפילו ציפור, אפילו אוגר, לא משנה. 
אני יודעת שכלבים וחתולים זה לא להיט אצל חרדים, אבל משהו. תשאלו אותה מה בא לה.
כמובן שיש את הקטע של סוסים, אבל ממש מרגיש לי שלא כדאי פה. וזה גם יקר בצורה לא שפויה.  

 

אלופה, אני מעריכה ממש
ועכשיו ממש יש לי חשק לבדוק גם מפה של בת אחרת, שונה מאוד :) ומקסימה. אבל יש לה המורכבויות שלה :)

 בטח. ילדים זה הדבר הכי יקר, הכי נוגע בי תמיד 
ואם אני יכולה לתרום משהו - בשמחה. 

ולשאלתך מה אנחנו עושים כשהיא בהתפרצות זעם -
אז האמת התפרצות זעם זאת לא ממש ההגדרה המדויקת קצת קשה לי להסביר.
בכל אופן במקרה הטוב אני לא מתרגשת ואומרת לה הכי ענייני - אל תדברי ככה, תרגעי ונשמע אותך.
במקרה הפחות טוב אני פשוט צועקת חזרה :) לרוב משתדלת שלא

מעולה. "לא מתרגשת ועונה לה ענייני."
הכי נכון. מראה לה שזה לא עובד עלייך
  

  

Alin אמר

ara33 אמר
לא יאומן כמה ילדים ובעיקר בכורים נולדים במזל שממול לזה של אימם שימו לב
  

האמת אחי עם שמש קשת, ירח בגדי, אופק דגים
אמא שלי שמש בגדי, ירח מאזניים, אופק דגים 

  

איכשהו ההורים מורישים את המזלות שלהם לילדים, אין אפס. 
ובכל משפחה תמצאו מזל אחר שהוא מעין קו חוזר במשפחה,
מופיע בדרך כזו או אחרת אצל כולם. 
בדיוק כמו שמורישים את האף, השיער, צבעים... המפה זה גנים. 
ולא רק ההורים - גם המזלות של סבא סבתא. 
ובנוסף מגלים תמיד חיבורים בתוך האחים לבין עצמם. 
מדהים איך זה מצליח. איך כל אחד גם מקבל את המפה שמתאימה למסלול ההתפתחות שלו,
גם מחובר למשפחה.

מה רבו מעשיך.