לי היה מזל והרגשתי את ההצפה הזהובה של אהבה הורית ברגע שהילדים שלי נולדו, במיוחד בכורי, שהפך אותי לאמא. כל החדר התמלא אור, רגש שלא הכרתי קודם, ואני לא מגזימה. וגם עם מישלה. כך שלי אישית לא היתה הבעיה הזו, אבל אני מכירה היטב בקיומה, מחברות ובכלל. וזה נכון מה שכתוב, שהמון זוגות מתחילים 'להיקרע' עם הולדת הילד הראשון. ברור. התשומת לב משתנה, סולם העדיפויות משתנה והלחץ עולה פלאים. אין מצב שלא יתעוררו בעיות.  

מה שאני עשיתי כשהילדים היו קטנים זה לקרוא מקדימה אחורה ובחזרה את הספר "ילדים האתגר" והוא כיוון אותי. (כשאני ממליצה עליו לחברה שלי היום היא טוענת שהוא מיושן. בשבילי הוא היה פנטסטי). קלטתי ממנו את רוח הדברים והשאר הסתדר לי עם קצת יצירתיות. ועמדתי על העניין של כבוד לי ולבעלי. לא יודעת, חונכתי על כבוד להורים, נראה לי טבעי לעמוד על זה. אהבה זה דבר חמקמק. רגע אתה מוצף אהבה, רגע בא לך לזרוק משהו מרוב תיסכול. אבל בסיס של כבוד זה לא חמקמק, ונראה לי שכבוד הדדי זה הקירות ששומרים על האהבה. לתת ולקבל.  

חוץ מזה נראה לי ממש חשוב שילדים יקחו חלק בחובות הבית. זה גם נותן לילד ביטחון ביכולות שלו, גם תורם לו אימון חשוב לחיים. הורים מסתפקים בזה שילד עושה שיעורים, ואם הוא מסדר את החדר של עצמו הם יוצאים מדעתם מרוב אושר. לא מעלים על דעתם שהוא חייב משהו גם לבית שבו הוא חי. בת'כלס, הרי החיים מלאים חובות. מתי ילמד? בגיל עשרים? לשרת את הילד בלי סוף זה כמו לא לאפשר לו ללכת ברגליים של עצמו.  מה שלא לומדים כשקטנים נורא קשה ללמוד כשגדולים. 

והדבר הנוסף זה כנות עד כמה שאפשר. לילדים יש חושים חייתיים ממש. כשההורה סתם מקשקש, או מלאכותי, או אומר משהו שהוא לא מתכוון אליו או פוחד מהילד או אומר שהוא אוהב ברגע שאהבה היא הדבר האחרון בראש שלו - אין מצב שהילד לא ירגיש בזה.

אז צריך גם כבוד, גם כנות. 

זה מה שטוב בכתבה. היא נותנת רשות להיות כנים, במקום להתעסק עם הדחקות ורגשות אשם. 

נראה לי שזה ייראה יותר בסינסטרי שבין מפת ההורה לילד, ופחות במפת ההורה עצמו. 

שאלה מעניינת. 
האמת, לא חושבת שכל אדם נועד להיות הורה. עובדה שיש רבים אשר מרצון או מהכרח אינם הופכים להיות הורים. היום יש הרבה פחות לחץ חברתי בנושא, והרבה אנשים בוחרים שלא, ולגמרי טוב להם עם זה. בכלל אנחנו נמצאים בעידן יפה שבו שום דבר לא מובן מאליו. יש כבוד לאינדיבידואליות ולבחירות של כל אדם, בכל נושא.

כן, זה נכון. למסורת יש מקום אצלנו. אבל עדיין צעירים עושים מה שהם רוצים ומניחים להם בסופו של דבר.

במפה קשה לדעת, זה קומבינציה. בכל מקרה הציר הרביעי מושך להורות.