שני קטעים בתורה, שני דרכי חשיבה שונים:

קטע ראשון:

ח וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. 

ט וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. 

 י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.

יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס.  

יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  

יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ. 

יד וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ.

קטע שני:

לג  וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם--לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ.  

לד  כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:

שני הקטעים מדברים על הפכים, הראשון על הפחד מהזר והשונה, אשר מביא את האדם לעשות מעשים אשר הפחד והחשש מהלא ידוע והמוכר מנחה אותם, כמו אנטישמיות, עדתיות, ואף גזענות, הראייה של האחר והשונה כדבר שיש בו סכנה על עצם הקיום, דפוסי חשיבה מעין אלה יוצרים מילה אחת: שנאה, שנאת חינם, הדומה לזו שהיתה באירופה בשנות השלושים והארבעים שהובילה לרצח העם היהודים.

הקטע השני מדבר על קבלת השונה כשווה בין שווים, על הגישה שבאה מיתוך למידה והפקת לקח שלא עושים למשהוא דבר. או שנעשה לנו ואו שאין אנו רוצים שיעשה לנו, הוא קטע שמדבר על אהבה, על אהבת חינם.

כאשר האל בורא את האדם הוא אינו בורא אותו עם סימן של דת וגזע אלה עם סימן של: "בצלם אלהים ברא אותו את האדם", אותו אדם ראשון לא היה לו דת של יהודי, נוצרי, מוסלמי וכל דת אחרת ואו תרבות אחרת, היתה לו ולצאציו גישה אחת ודרך אחת, הפיצול ההסטורי של עמים בתהליך ההתרבות יצר שוני תרבותי ודתי, ואילו האזורים בהם חיו בני האדם יצרו תדמית חיצוני על פי תנאי החיים ומזג האוויר באותם אזורים בעולם, אבל המקור לכולם אחד, בלי הבדל דת, גזע ואו מין.

הקטע הראשון, הוא קטע הבא לומר, אין אנו סומכים על אף אחד, רק על עצמינו ומגיני על עצמינו דרך שנאה, מלחמה וגירוש, ואו שיעבוד והונעה.

הקטע השני, הוא קטע אשר סומך על הגישה של הבחירה בטוב ובחיים, ואהבה ובקבלת האחר והשונה כפי שהוא תוך שמירה על ואהבת לרעך כמוך, לא תעשה למשהוא מה שאינך רוצה שיעשה לך.

בימים אילו מגיעים לארץ בני אפריקה, גם לצורך הגנה מפני המוות המצפה להם בארצם, וגם מיתוך חיפוש מקור הכנסה למטרות קיום החיים עצמם.

הדבר דומה לכך שבני ישראל ירדו למצרים מיתוך רעב בגלל הבצורת בארץ.

המצרים בתחילה העריכו את עבודת יוסף ובני ישראל, אבל עם שינוי השילטון פחדו מהם והחלו לנצלם ולעבידם, כאשר בסופו של דבר ביקשו דרך השלחת תינוקות ליאור להמיתם.

הדבר דומה לכך שכאשר בני אפריקה ותרבויות אחרות היו מעטים העריכו את עבודתם, מרגע שהם רבים גובר הניצול שלהם בכל תחום בחיי היום יום, הדבר בימים אילו מגיע לשיא כאשר הממשלה רואה בהם סכנה קיומית דמוגרפית, כמו שליטי מצרים הפרעוניים, אלה בהבדל אחד, הפרעונים בקשו להמיתם ואילו ממשלת ישראל מבקשת לגרשם.

זו-היא דילמה בין העיקרון שאנו סומכים על עצמינו ומגינים על עצמינו דרך גרושם, לבין העיקרון שאנו סומכים על האל שימצא להם קו חשיבה שיחזיר אותם לבד לארצם, במקום שישראל תבקש לעזור למדינות שלהם להצליח על מנת שיחזרו לשם, היא בוחרת להתמודד מול הזרים בניגוד לעקרון של "כי גרים היתם במצרים".

הנסיון ההסטורי של המקרה עם הפרעונים מלמד על חורבן כלכלי, כאשר עם ישראל עוזב את מצרים עם שלל רב, אך גם חורבן צבאי, צבא מצרים יורדים בים, בהסטוריה המודרנית, גרמניה הנאצית שנהגה באופן קיצוני יותר מהפרעונים, חרבה בסוף המלחמה ונהרסה כלכלית כתוצאה מהטרוף של התנועה הנאצית וראשיה.

זהוא הלקח החשוב שישראל צריכה לילמוד משני המקרים ההיסטוריים הנ"ל.

זהוא גם הלקח שצריכות מדינות עליהם מגיעים מהגרים בכלל ללמוד.

התופעה של הזר והשונה בחיצוניותו היא התופעה של אורנוס [השונה והחריג] בטלה [תדמית וחיצוניות], הפלוטו בגדי מיצג את מה שתדמית זו מיצרת: פלוטו [סכנת מוות, פשע ועולם תחתון], גדי [התדמית של הצבע השחור של אפריקה].

גם מרכיב הגרוש מיוצג על-ידי האורנוס, אבל הפלוטו עשוי להשמתש וברכיבי עושק, כפייה ואף רצח במעשי הגירוש.

פלוטו גם מיצג הרס כלכלי ואילו אורנוס מיצג מאבקי מרד והתנגדות מתוך רצון לעצמאות וחופש.

התוצאה הבלתי נמנעת היא במקרה כזה, אימות אלים [אורנוס בטלה האלים].

בתקופה זו של פלוטו בגדי ואורנוס בטלה האירועים באופן כללי הם של אפריקה השחורה [הגדי] אל מול המערב שארה"ב מובילה אותו [טלה כמיצג ארץ אדום, ארצם של האינדיאנים].