Topic RSSמאז שאני עוסקת באסטרולוגיה התחוור לי מה הבעיה הגדולה ביותר שלי - סובייקטיביות. מאז אני עובדת קשה כדי ללמד את עצמי לשפוט באופן אובייקטיבי כמו מזלות אוויר ואדמה, לא להיות פנאטית בדעותיי, להגדיר ולנסח כהלכה וכו'. אבל בזמן האחרון עלתה על דעתי מחשבה שונה. כשאני אובייקטיבית לחלוטין, החיים על שלל צבעיהם נעלמים והופכים לקו ישר אחד על רקע אפור. בעצם אני הופכת לרובוט בלי רגשות, בלי דעות, בלי כיוון. כי כשאתה אובייקטיבי לחלוטין, אין לך את מי ועל מה לשפוט, אבל באותו זמן אין לך שום כיוון, שום צבע משלך, כמו אמונה למשל. אמונה מחייבת מידת מה של סובייקטיביות. ולא רק אמונה אלא כל רצון, חלום, דעה. הגעתי למסקנה מרעישת עולמות - כדי להיות אדם טוב צריך להיות סובייקטיבי. וגם כדי להיות אדם באופן כללי ולא רובוט. וגם כדי להאמין ולאהוב צריך להיות סובייקטיבי. חוץ מזה אובייקטיביות מביאה איתה עצב לא מבוטל כי אתה לא יכול לשקר לעצמך.
אני נרעשת מהתגלית הזאת. מה דעתכם?![]()
A woman's gentle heart
23:48
מחשבה מעניינת. אם ככה אז:
אש ומים - שליטי צד ימין של המוח
אויר ואדמה - שולטים בצד השמאלי
לדעתי כמו הכל בחיים ובאסטרולוגיה.. צריך לדעת לשלב, אם את אש ומים אז התפקיד העיקרי שלך הוא להתמקד באני בכאן ועכשיו, ואם אויר ואדמה אז לראות את התמונה הגדולה ולדעת לחיות איתה....
אבל חייבים לדעת לשלב - כי לראות רק צד אחד של המטבע זה בעצם לוותר.
1:03
גורם לי לחשוב.. אולי כאן טמון העניין של הצירים, אולי כל היופי של הצירים זה שלכל צד יש את התפקיד שלו וביחד הם יוצרים משהו שלם. ניקח לדוגמא קשת תאומים - קשת חייב לחוות הכל בגופו, זה בשילוב הידע הקוסמי שלו עוזרים לו לדעת איפה גבולות היקום, ותאומים קולט מכל ההצע שמונח לפניו וככה הוא מגיע לבחירות ליבו.
האסטרולוגים הקדמונים (וחלק משלנו) היו שולחים את מי שיש לו בעיה כל שהיא בחייו ללמוד את השיעורים של מי שיושב מולו בציר.. המסע הזה להבנת ההיפוך היה מרפא מעצמו (מתוך אסטרונומיקה של מניליוס).
דרך אגב, בגלל שלכל אחד יש את הכל בתוכו תמיד בסוף הכל יסתדר לכדי משהו אחד שלם. אני למשל מרגיש שאני חייב לבנות סביבי מציאות מאוד ברורה שזה מאוד אובייטיבי - לחיות למען הסדר.. אבל אז הסדר הופך להיות בשבילי מאוד אישי וסוביקטיבי ואם משהו לא מסתדר לי אז אני כולי נכנס לתוך חוויה אישית וריגשית.. אבל זה קודם כל מגיע אצלי מהסביבה.
ומזלות סוביקטיביים מתוך החוויה האישית ירגישו באיזהשהו שלב את הצורך להבין ולהתחבר לתמונה הגדולה.. לצפות במשחק מהצד.
הנה סירטון מקסים ששיתפתי לפני כמה ימים בפייסבוק.. לדעתי מאוד קשור לעניין:
kafe אמר
מאז שאני עוסקת באסטרולוגיה התחוור לי מה הבעיה הגדולה ביותר שלי - סובייקטיביות. מאז אני עובדת קשה כדי ללמד את עצמי לשפוט באופן אובייקטיבי כמו מזלות אוויר ואדמה, לא להיות פנאטית בדעותיי, להגדיר ולנסח כהלכה וכו'. אבל בזמן האחרון עלתה על דעתי מחשבה שונה. כשאני אובייקטיבית לחלוטין, החיים על שלל צבעיהם נעלמים והופכים לקו ישר אחד על רקע אפור. בעצם אני הופכת לרובוט בלי רגשות, בלי דעות, בלי כיוון. כי כשאתה אובייקטיבי לחלוטין, אין לך את מי ועל מה לשפוט, אבל באותו זמן אין לך שום כיוון, שום צבע משלך, כמו אמונה למשל. אמונה מחייבת מידת מה של סובייקטיביות. ולא רק אמונה אלא כל רצון, חלום, דעה. הגעתי למסקנה מרעישת עולמות - כדי להיות אדם טוב צריך להיות סובייקטיבי. וגם כדי להיות אדם באופן כללי ולא רובוט. וגם כדי להאמין ולאהוב צריך להיות סובייקטיבי. חוץ מזה אובייקטיביות מביאה איתה עצב לא מבוטל כי אתה לא יכול לשקר לעצמך.אני נרעשת מהתגלית הזאת. מה דעתכם?
זה כל כך סובייקטיבי... ![]()
מכל מקום, אובייקטיביות טהורה איננה רובוטיות כי אם צלילות.
הדרך אליה יכולה להיות משעממת או חסרת צבע כמו שתיארת. אבל כשאת מגיעה לאובייקטיביות טהורה,
את רואה את הצבעים כפי שהם, נוגעת בבריאה כמות שהיא.
לא קל להגיע לזה.
14:20
אני אנסה להסביר אובייקטיביות כמו ששמעתי ממורה רוחנית אהובה עליי: מציאות סובייקטיבית היא המעגל האישי של האינדיבידאול ואיך שהאינדיבידואל חווה את המציאות שלו ותופס אותה. מציאות אובייקטיבית היא מעבר לזמן ומקום, היא מעבר לעולם הזה שאנחנו חיים בו, לעולם הפיזי- המימד האולטימבטי, המקור, היקום. החוקיות של היקום לא משתנה אף פעם, כל השאר במציאות שלו משתנה. כאשר אנו מגדירים אובייקטיביות במימד הזה- אנחנו מתייחסים למשהו שהוא נכון במימד הפיזי לכל בני האדם(כלומר, מפגש של העיגולים)- הוא נתפס כמשהו קבוע ולא משתנה ולכן נכון- אך הכלים של המדע מצומצמים ולכן הוא לא יכול להגיע לאובייקטיביות מקסימלית.
1 Guest(s)
Log In
Register
Offline