בשנה האחרונה אני עובד עם ילדים אוטיסטים. אוטיזם זה תחום מרתק, עולם חדש ומורכב שנפתח לפני. עבודה עם אוטיזם זה ניהול משברים תמידי. כל דבר שלגבינו הוא טריוויאלי (כמו סדר פעולות או קלט חושי כמו צבעים וצלילים) אצלם הופך לאישיו, לא אחת למשבר. הבעיה בעבודה עם אוטיסטים היא שתחושות הבטן לא יכולות לעזור לך. האינטואיציה שלי לפחות לא מצליחה ליצור איתם ממשק, ואני צריך להתבסס בעיקר על ניסיון מצטבר שעם כל ילד הוא שונה באופן קיצוני. הדימוי הרווח בציבור הרחב לגבי אוטיסטים (שגם לי היה לפני שהתחלתי לעבוד עם אוטיסטים) הוא שאוטיסטים הם "ילדי בועה", ילדים יפים שחיים עם עצמם ואין להם מודעות לסובבים אותם שמהווים עבורם חלק מהנוף, ילדים מושלמים בפני עצמם שאינם יכולים או אינם רוצים ליצור קשר. אלא שהדימוי הזה מוטעה. אוטיסטים אינם ילדי בועה, הם יותר מכל ילדי הכאוס. רובם רוצים ומנסים ליצור קשר, אלא שהם אינם מצליחים להבין את העולם, את הסביבה המיידית שלהם, אין להם הבנה טבעית של סדר, של תבנית, אין להם הבנה אינטואטיבית של איך הדברים פועלים. איפה שאנחנו רואים דפוסים והיגיון, הם לא מצליחים לראות שום דבר עקבי. מה שאנחנו קולטים אוטומטית, תפיסת המציאות שטבועה בנו מלידה, הם צריכים ללמוד לגמרי מהתחלה ודרך השכל. זה מתחיל בהם עצמם, במציאות הסובייקטיבית שלהם. לרבים מהם יש בעיה של חוסר ויסות חושי - התודעה שלהם לא מצליחה לסנכרן את הקלט החושי שלהם שעלול ליצור עומס יתר על המערכת. יש בהם כאלה לדוגמה שרואים את כל חלקיקי האבק שאנו רואים בתוך קרן אור, גם בלי קרן אור, או שיכולים לשמוע מטוס מרוחק גם בתוך ממ"ד סגור, והם לא מצליחים לסנן את כל הקלט החושי הזה שתוקף אותם. אצל חלקם יש עירוב חושי, כלומר החושים מתערבבים זה בזה והם עשויים לשמוע צבעים ולראות צלילים וכדומה. חוסר ויסות חושי עשוי להתבטא בצורה דומה להפרעת קשב וריכוז עם היפר אקטיביות רק בצורה הרבה יותר קיצונית. הגוף שלהם מרגיש להם כמו פחית קולה שניערו אותה. יש בהם שאין להם גבולות גוף, הם לא יודעים איפה הגוף שלהם נגמר והגוף של אחרים מתחיל, יש כאלה שמתבלבלים בין אני אתה והוא ומדברים על עצמם בגוף שלישי (אלה מתוכם שמדברים) או שתחושת ה"אני" שלהם לא מוגדרת להם מספיק. בנוסף לכאוס הפנימי הזה, גם המציאות שמחוץ להם לא מובנת. לרבים מהם יש הפרעות בתחושת הרצף של הפעולות או של תהליכים בזמן. לכן הם עשויים לחזור על ממילה, משפט או פעולה שוב ושוב כי אין להם תחושה שזה כבר נעשה ונגמר. יש להם קשיים חברתיים ניכרים כי הם לא מבינים איך להתנהג בחברה, מה מקובל או לחזות איך מילים ומעשים משפיעים על אחרים (התאוריה של המיינד). גם את עצמם הם לא מצליחים להבין, את הרגשות שלהם שעלולים פתאום להשתלט עליהם באופן לא נשלט, הם לא תמיד יודעים לבטא מצוקה או אי נוחות כי הם לא קולטים מאיפה זה נובע בהם והם לא תמיד יודעים לבקש עזרה. הם יכולים  להבין מערכות מאוד מורכבות עד לפרטים הקטנים ביותר אבל אין להם הבנה של ניואנסים. ההסתכלות שלהם על העולם היא טכנית, מדוקדקת, כי זה מה שהם מבינים. גם אלה שמצליחים לסגל לעצמם איזה שהם גינונים חברתיים עושים זאת באמצעות טבלה מנטלית מסובכת של מקרים ותגובות כי אין להם חוש פנימי שמורה להם מה נכון לכל רגע. הם מנסים לסדר לעצמם את המציאות באמצעות פירוקה למקטעים קטנים של פעולות חזרתיות כי זה נותן להם סדר בתוך הכאוס, מכאן הנוקשות שלהם והיצמדות להרגלים קבועים מאוד, כי כל חריגה משם או שינוי משגרת היום הקשיחה שלהם גורמת להם לחרדה, זורקת אותם חזרה לעולם הכאוטי הזה שהם לא מתמצאים בו ואין להם בו שום נקודת התייחסות. 

אוטיזם היא צורה כל כך שונה וייחודית לחוות את העולם, שמעניין אותי איך נראה את זה במפת הלידה. אני לא ממש יכול לשאול את ההורים של הילדים את תאריך ושעת הלידה שלהם ואני גם מרגיש שזה לא יהיה אתי להציץ להם במפת הלידה, אבל יש למישהו מושג איך יכול אוטיזם להתבטא במפת הלידה? יש לי השערה שאחד הגורמים שיכולים לרמז על מצב כזה הוא כוכב אישי מבודד, שמש או אולי מרקורי או יותר מאחד. גם אורנוס נראה לי שיכול להיות מעורב בתמונה. יש למישהו ידע או רעיון?