Topic RSS19:36
13/12/12
Offlineמה המטרה של האופוזישן?
לאן הוא מוליך, מכוון?
לסקוויר יש מטרה - יש לו פתרון: משהו חדש, שהאדם אמור למצוא.
אבל מה המטרה של האופוזישן? הרי מדובר בדינמיקה לא נגמרת של עימות ואיזון. אולי זה אפילו לא נכון לשאול לאן היא מכוונת, שהרי זו אינה דיסהרמוניה שאמורה להיפתר. ובכל זאת, יש לה מטרה, חייבת להיות לה מטרה! גם היא אמורה להוליך את האדם למקום מסוים - אבל לאן? מהו התהליך ומהי ההתפתחות שמושגים דרך הזווית הזו?
21:01
אני חושבת שהמטרה היא להיות מודע לאנשים אחרים. לראות מעבר לעצמך וליצור את הסינתזה, או אולי יותר נכון - את האיזון בין שני ניגודים.
ועכשיו בניסוח אחר: להיות מסוגל לקיים ולהבין שני קצוות מנוגדים בתוכך.
אני חושבת שההתפתחות היא כמו במערכות יחסים. הרי תמיד יש שני אנשים שהם שונים ולעולם לא יהיו אחד. כמו שמולות לעולם לא תהיה צמידות. כשאת לומדת לחיות עם שני הצדדים את מפתחת כל אחד מהם, והדרך היא דרך עימות, מפגש... כמו במערכת יחסים. רק שכאן זה דברים שמתקיימים בתוכך (שני צדדים למטבע?) ויכולים להתגלם גם בדברים חיצוניים ואנשים אחרים.
הערך המוסף של מולות היא כמו באחת ועוד אחת שווה שלוש. כמו ביחסים - כשהשלוש יכול להיות הילד, היצירה... משהו משותף חדש שנוצר.
0:18
13/12/12
Offlineאיך היית מחדדת את זה בניגוד לסקוויר?
הרי סקוויר יוצר משהו חדש. יש מיקוד, פתרון. ואיך כאן נוצר משהו חדש?
אני שואלת את זה מתוך התבוננות במפות (בעיקר - אם להודות - שלי). לפעמים אני תוהה לאן זה מוביל. אין ספר שזה חלק משמעותי ממה שיוצא את האדם. אולי הזווית הכי דומיננטית, או לפחות הכי מוחצנת.
ובכל זאת - לא כל זה מוביל? איך יכול להיווצר משהו חדש כאשר אין הכרעה?
0:37
לא נראה לי שהעניין של מולות הוא ליצור משהו חדש. אולי יותר, לחדד שתי איכויות מנוגדות, לחזק את המודעות אליהן. לנוע מכאן לשם במטרה להכיר את שני הניגודים, לעבוד איתם, פעם מנקודת מבט זו ופעם מהמנוגדת. או, להכיר פעם מה שאני חושבת, ופעם מה שהשני.
לא להיתפס בדיעה אחת, בסגנון אחד, לראות תמיד מה הצד השני מציע. ואם לא תרצה, יבוא כבר ה'אחר' ויאלץ אותך לראות את מה שהוא מציע.
1:14
13/12/12
Offlineהדסה, אני חושבת שהתיאור שלך נכון. תודה. אבל בקשר לחדש, מגי כתבה בשרשור אחר על האופוזישן: "זוית קרדינלית שעיקרה חיפוש, חידוש ופריצה."
יגאל - האם האיזון הוא החידוש? כאן אני תוהה. אם מדובר בדיאלוג מתמיד (ובואו נודה, לרוב גם מתיש למדי) - איך תיווצר הפריצה ומה מהותה?
אולי מאחורי הכל, אפשר לומר שכל הניגודים של העולם הזה הם אשליה, וזה מה שהמולות מגלות... אבל זה רחוק מאד , לרוב, מחיי היום-יום.
5:21
אני דוקא חושבת שהפואנטה זה מתח. אני חושבת שתפקידה של מולות הוא לעזור לנו לקבל את העובדה שיש דברים בחיינו שבהם יש מתח מתמיד. לקבל את זה שאין פיתרון. מולות היא מתח מתמיד בין שתי האנרגיות האלו. זה לאו דוקא ניגוד או התנגדות. זה פשוט מתח בין שתי אנרגיות. המתח הזה מוביל להרבה מאד התפתחות כי הוא לא נוח וגורם לנו לחשוב.
לדעתי קבלה של המתח הזה היא הדבר היחיד שיכול להביא איזשהו שקט. המילה איזון לא ממש נכונה פה, כי האיזון הוא לא בין שתי האנרגיות האלו. שם לעולם יהיה מתח. האיזון, או יותר נכון השקט, הוא בתוכי כשאני מקבלת את חוסר השקט במקום הזה שבי. 
13:02
23/10/10
Offlineאני מסכים שהאיזון הוא לא בין שתי האנרגיות, אלא ביכולת להכיל את המתח. אני רואה את זה כמו נדנדה, שלא יכולה, או לא אמורה, להיות במצב סטטי. האיזון הוא ביכולת לקיים תנועה הרמונית, אבל העיקר הוא הדיאלוג המתמיד בין שני הכוחות.
לגבי החידוש והפריצה, אני מניח שהם מתרחשים מתוך צורך לפתור את המתח הזה - אולי הצורך הזה מאלץ פיתוח גישה או התנהגות חדשים, ואלה עוזרים לאדם להכיל האנרגיה של הזווית.
למשל, אם יש לי במפה מולות ירח-שבתאי, אני מרגיש באופן קבוע את התנודה בין צרכי הירח לבין דרישות שבתאי. והזווית הזאת דוחפת אותי לפתח גישה או התנהלות שמכילה גם קשב פנימי וחיבור לקצב האישי, וגם מחויבות ליעדים שהצבתי לעצמי ועמידה בחובות ובציפיות שיש ממני. ובשונה מסקוויר, זה עובד בצורה של נדנדה - פעם הירח למעלה, פעם שבתאי, והעניין הוא לכבד גם את זה וגם את זה, ולזכור שישנו תמיד גם הצד השני. המודעות הזאת לשני הכוחות מאפשרת תנועה הרמונית ביניהם, וזה מבחינתי האיזון. למרות שאיזון היא לא המילה הכי מתאימה פה, תנועה הרמונית, או הכלת המתח, יותר מתאימים.
13:25
13/12/12
Offlineאם כן, אתה אומר שבסקוויר דומה תהיה תתפתח גם גישה שמכילה את שתי הפלנטות, אלא שהפתרון של הכלת שתיהן יהיה קבוע ואחיד?
(השאלה התעוררה אצלי מכמה כיוונים אבל הטריגר הישיר היה משפט שמגי כתבה לי על מולות יופיטר-פלוטו: "אנשים המבקשים ליצור שינוי בעולם, יוצרים שינוי בעולם." אני כן מזדהה, אבל שואלת כיצד... כאשר יש מאבק איתנים כזה, שאין לו סוף והכרעה קבועה - איך ייווצר שינוי? איך בכלל יצא דבר מה מוגדר החוצה כאשר פנימה דבר לא הוכרע?)
13:41
23/10/10
Offlineכן, בסקוויר יש משהו יותר לינארי וברור, מטרה שרוצים להגיע אליה, סוף סיפור.
מולות היא סיפור קצת יותר מבלבל, בגלל התנודה המתמדת בין שני הכוחות.
לגבי מה שכתבת על פלוטו-יופיטר - למה צריכים להיות סוף והכרעה על מנת שייווצר שינוי? נראה לי שדווקא אנרגיה דינמית שמחפשת כל הזמן, חוקרת ולא מפסיקה להתפתח - היא בדיוק האנרגיה הנדרשת כדי לחולל שינוי.
ובלי קשר, פלוטו ויופיטר הם שילוב נפלא לדעתי. משלימים, מעצימים ומאזנים זה את זה בצורה יפה.
16:50
אני אנסה להסביר. זה איכשהו שני מקומות באישיות שלנו שלא מסתדרים אחד עם השני ולעולם גם לא יסתדרו. כשיש לי סקוויר של נגיד שמש-שבתאי, בתחילת התהליך שלי קשה לי מאד שם. אני מרגישה אשמה, או לא בוגרת מספיק או בוגרת יותר מדי, הדרישות שלי מעצמי גבוהות מדי או שאני חווה את הדרישות של הסביבה כגבוהות מדי. משהו שם נורא קשה לי. עם השנים אני לומדת את המקום הזה והפינות של הסקוויר מתעגלות, והוא הופך לספירלה. במקום להרגיש כל הזמן לא מספיק משהו, אני מתחילה להרגיש בוגרת, ואחראית ומחליטה ויכולה. אני מרגישה שיש לי משמעת עצמית ושאני יודעת להפעיל אותה כשיש לי אחריות. אני מתחילה להרגיש גאה בעצמי. הסקוויר מתחיל להרגיש קצת פחות קשה. אני עדיין עובדת במקום הזה כל הזמן, אבל זה כבר לא קורע לי את הצורה כל פעם מחדש.
במולות של שמש-שבתאי, יכול להיות שאני כל הזמן ארגיש שדורשים ממני יותר מדי. כל החיים אני ארגיש את הקושי בין להיות מי שאני ובין להיות מי שהמסגרות בחיים שלי דורשות. זה תמיד מרגיש לי שיש 'הם' שמתנגש עם 'אני'. זה לעולם לא מפסיק. מדי פעם ה'אני' שלי מחליט לזרוק את הכל לעזאזל ואז אני מקבל על הראש. זה לא עובר. איכשהו כל הזמן זה מפתיע אותי מחדש. כל פעם מתחילים שוב. ה'אחר' קשה מדי או לא מספיק, או חלש מדי או מעורר זלזול מדי. אני בוחרת אותי או שאני בוחרת אותם. אני כבר לא יודעת במי לבחור. שלא כמו בסקוויר שאני מצליחה להרגיש שאפשר לבחור את שנינו, גם אותי וגם את האחר, פה באופוזישן אני לא מצליחה להרגיש שאני בוחרת בשנינו. אם אני אבחר בי אני ארגיש לא בסדר כלפי המסגרות ואם אני אבחר במה שהמסגרות רוצות אני לא ארגיש שאני בוחרת בי. וככה לעולם ועד.
איך זה מפתח? זה ועוד איך מפתח. זה מכריח אותי להסתכל לתוך-תוכֵי האני שלי כי אי אפשר באמת להתעלם מהמקום הקשה הזה. אני כל הזמן מתמודדת עם השאלות האלו. כל החיים. אז אני מתקדמת. אין לי ברירה. הקושי מכריח אותי להפנות מבט למקומות האלו. אני חושבת לעצמי 'מה זאת בכלל מסגרת?' 'מה זה בכלל אני? 'האם אני יכולה להרגיש חלק מהמסגרת?' 'האם כשאני חלק מהמסגרת אני כבר לא אני?' וכו וכו וכו. בלי סוף. כל ההתעסקות הזו בסופו של דבר גורמת לי להיות אדם שיותר מבין מסגרות ומשמעת ובגרות אמיתית מה היא. בגלל זה בסופו של דבר גם מולות וגם סקוויר שמש-שבתאי יובילו לאדם יותר בוגר ואחראי.
Lee אמר
מה המטרה של האופוזישן?לאן הוא מוליך, מכוון?
לסקוויר יש מטרה - יש לו פתרון: משהו חדש, שהאדם אמור למצוא.
אבל מה המטרה של האופוזישן? הרי מדובר בדינמיקה לא נגמרת של עימות ואיזון. אולי זה אפילו לא נכון לשאול לאן היא מכוונת, שהרי זו אינה דיסהרמוניה שאמורה להיפתר. ובכל זאת, יש לה מטרה, חייבת להיות לה מטרה! גם היא אמורה להוליך את האדם למקום מסוים - אבל לאן? מהו התהליך ומהי ההתפתחות שמושגים דרך הזווית הזו?
המטרה של אופוזישן הוא להביא דברים חדשים, זרעים חדשים, ולעמת אותם מול הקיים.
המטרה של סקוויר היא לפתור בעיות קיימות, להתמודד מול התנאים ולקדם את מה שיש אל השלב הבא.
שניהם קשורים בתהליכים, כאשר באופוזישן התהליך והגדילה שהוא מעניק הם העיקר, ואילו בסקוויר - התוצאה.
18:44
13/12/12
Offlineיגאל - תודה. גם אני אוהבת את הזווית הזו,
אבל לפעמים מרגישה כמו שדה-קרב. (לא בטוחה עד כמה העובדה ששניהם שליטים מרכזיים, ובעיקר יופיטר - שליט השמש ופלוטו - שליט ראש דרקון מעצימה את גורליות המאבק. מה אתה חושב?)
שירין - תודה! ההסבר שלך עם הדוגמה מאד עזר לי. אבל עדיין מנסה להבין איך הדברים יתבטאו בחוץ... האם לדוגמה ייתכן שאדם עם מולות שמש-שבתאי, כפי שתיארת, יוכל במהלך השנים והתהליכים להיעשות למנהל טוב, לדוגמא, דווקא משום שיש לו ראייה רחבה על מהות הניגוד והיחסים שבין 'אני' ל'מסגרת'?
מגי - תודה. מנסה להבין: האם נובע ממה שכתבת שההשפעה של האופוזישן היא יותר של האדם עם עצמו ושדווקא הסקוויר מביא יותר לפעולה בחוץ או שאין קשר? (למעשה, עד כה חשבתי שזה הפוך, אם בכלל...?).
ואגב, בעניין, הסקוויר, האם את יכולה בבקשה לדייק ולהבהיר מה משמעות המונח 'תוצאה'?
אין קשר, לילוש. שתיהן זויות פעולה, אולם מטרתן שונה ואופיין שונה.
סקוויר היא מופנמת. בוחנת את המצב, מזהה בעיות, מעריכה את הסיכויים, ופועלת על מנת לפתור את הבעיה או לקדם את העניינים ולהגיע לתוצאה מסויימת.
אופוזישן היא מוחצנת, וחשוב לה המאבק עצמו, השינוי, החידוש. אין לה יעד מוגדר אלא היא מגיבה בעוצמה למה שקורה. באופוזישן יש הרבה מתח. בסקוויר יש שפיטה ושאיפה. באופוזישן אין שאיפה או מטרה, יש המתח לעצמו, התהליך עצמו, שגורם לך לחשוב מחדש, לבדוק מחדש. השינוי, החידוש - הוא שחשוב באופוזישן. ההיבט ההפוך ממה שכבר קיים. אבל סקוויר מכבדת את מה שקיים, אין לה עניין לחדש אלא לפתור.
תני לי שני כוכבים שאת מעוניינת בהם ואמחיש לך את זה.
קחי למשל את הנושא של צדק ואי צדק הקשור בשילוב ונוס-סאטורן. המולות תילחם בגלוי ובקול, תתריע על כל שחיתות ואי סדרים, או שתהיה מעורבת במלחמות בלתי מסתיימות על נושא מסויים. במולות יש תגובתיות למה שקורה. לעומתה הסקוויר תנסה לשנות את החוק מעיקרו, תציב לעצמה יעד לתקן את זה ואת זה, ותפעל מתוך המערכת ולא מחוצה לה. או למשל שותפים. המולות דורשת לפגוש את השני בחצי הדרך, הסקוויר יש בה הרבה שיפוטיות והאשמה.
כאמור, האופי של הזויות שונה. סקוויר יוצאת מנקודה מסויימת ומבקשת להגיע לנקודה מסויימת. המולות מגיבה למה שקורה. סקוויר פועלת בשקט, מולות בגלוי. סקוויר חותרת לתוצאה, מולות מעוניינת בתהליך. סקוויר שיפוטית, מולות תגובתית. בסקוויר יש כוח, במולות יש מתח.
ובכל מקרה, יש הכל בספר...
19:34
13/12/12
Offlineמה לדוגמה יביא אופוזישן אורנוס-מרקורי אל מול סקוויר אורנוס-מרקורי?
שניהם, מן הסתם, יביאו ליצירתיות מחשבתית - אבל מה יהיה ההבדל? האופוזישן יזרוק רעיונות חדשים לחלל הציבורי והסקוויר יישב שנים במעבדה וידגור על פיצוח מכניקת הקוונטים? (אני מוקפת דווקא באנשים עם סקוויר מרקורי-אורנוס. כולם מבריקים וכולם עם ADD שחבל על הזמן. מניחה שזה לא מקרי, אם כי, בתאוריה, הייתי נוטה לייחס את הפרעות הקשב והריכוז דווקא למולות.)
עדיין לא מרגישה שאני מצליחה ליישם את ההבדל...
1 Guest(s)
Log In
Register


