הכתבה היא מגמתית, וברור שנאמרו באותן פגישות גם דברים נכונים על הכתבת עצמה, שישבה ממול האסטרולוגית, דברים שאותם לא טרחו לפרסם. 

וברור ששלוש האסטרולוגיות הללו היו קורבן של רמאות מכוונת. לך ספר שקרים לפסיכולוג (וזה עוד כשאתה עצמך יושב מולו) - לא ייקח לו זמן לעלות על זה? 

ייקח. 

יחד עם זאת, להגיד שאנחנו לגמרי בסדר פה? אנחנו לא. היומרנות היא הבעיה. חייבים אדם+מפה+סיפור, או לפחות שניים מהשלושה,

על מנת להגיע לתשובות מדוייקות. 

מפה לבדה לא תספיק, וכל אחד פה בפורום שומע את זה ממני כבר שנים.

זו התשובה גם לשאלה שהביאה מארסט לגבי הבחורה שנחטפה. לא רואים דברים כאלה במפות נקודה. פסיכופט או רוצח לא נהיה כזה בגלל המפה שלו.

הוא רוצח משום שזו האיכות של הנשמה שלו, והמפה שלו תראה את הדרך בה יבטא את הרוע שלו. הרוע עצמו לא יימצא במפה, וגם לא חוכמה או טוב-לב

או רמה רוחנית, לא גבוהה ולא נמוכה. אין דברים כאלה במפה. הרי מפה בעיקרון יכולה להיות גם מפה של חתול, של תרנגול הודו או של דלת. אז נגיד על הדלת שיש לה יכולת רוחנית?  שהיא רעה או טובה?

המפה לעצמה היא נייטרלית, האדם הוא שעושה בה שימוש לפי מה שהוא. 

אנחנו צריכים לדעת מה כן יש במפה ומה לא, ולדעת אילו נתונים אנחנו חייבים לקבל מהאדם, בדיוק כמו פסיכולוג או רופא, על מנת לדייק בתשובה.

לא להתיימר לדעת הכל, אבל לדעת מה אנחנו כן יכולים לראות, שזה הרבה מאד. 

אם לא מספרים לי את הסיפור של האדם, ורצוי ביחד עם תמונה שלו - אני לא מעיזה להצהיר הצהרות על אדם שלא ראיתי. 

גבגוב, את כל כך צודקת. 

רוג' ועידן, כן, נכון. פשוט נורא, החוסר כבוד הזה לשום ערך של הגינות, שהפך להיות הנורמה. בשביל להשיג מה שאתה רוצה - כל האמצעים כשרים. בעיני זו הגישה הכי נוראית בחיים. 

הרגשתי רע בשבת, אז שכבתי וראיתי איזה עשרים פרקים ברצף של הישרדות VIP (עונה 6). אני אוהבת את אנה אהרונוב לכן הסתכלתי, ודי נשאבתי. 

מה אני אגיד לכם. תעודת עניות מזעזעת לחברה שלנו. 

מי שזכה היה סוג של תולעת אנושית, חסר עמוד שדרה וחסר ערכים לחלוטין. במשך כל הימים הארוכים שהוא היה שם באי, 24 שעות ביממה עם אותם אנשים - הוא לא תרם אפילו פעם אחת משהו למען המקום, קשקש במוח בלי הפסקה ומעולם לא הקשיב למישהו או התחשב במישהו. לא זכה באף משימת חסינות שעזרה למישהו אחר מלבד עצמו, לא למד להדליק אש, להכין אורז, לבנות מחסה, לגרש קופים או ליזום משהו. שני הדברים היחידים שהוא עשה מיוזמתו היה לבגוד בצורה הכי מכוערת שאפשר בבן הברית שלו, שבזכותו בכלל היה שם עד לאותו הרגע, ולרדת בצורה הכי משפילה, מטומטמת ומגעילה על משה החבר שלו מילדות, בחור עדין ומחפש את עצמו (גם הוא חסר עמוד שדרה אבל לפחות כנה ונבון.) וכמובן, שכחתי לציין שבכל הזדמנות שיכל הכלומניק הזה ניבל את פיו, אבל דאג לזחול ולהתחנן שיצילו אותו ולא ידיחו אותו בכל פעם שהחרב התקרבה אליו.  

לא אצילות, לא ספורטיביות, לא גבורה, לא כשרון, לא טוב לב, לא רגישות, לא יושר - אפס מאופס. ועל זה הוא קיבל מיליון שקל. כל מה שהוא - הליצן הערמומי של המלך. 

ענת, שנהגה באצילות, בנאמנות לחבריה, זכתה במשימה אחרי משימה עבור השבט שלה, שברה את העצמות שלה למען אחרים, נהגה בטוב לב וחוכמה בכל הזדמנות והטעות היחידה שעשתה היתה שהקשיבה לתורג'מן במקום לעצמה (נכנעה ללחץ שלו והדיחה את עזאם במקום את איתי שגב הדוחה הזה) - הגיעה למקום שני. שתיים שנהגו בנאמנות וחביבות אמיתית לכל אורך הדרך, גם במשימות וגם באופן אישי היו יוליה ואנה, ואותן לא ספרו ממטר. וכדאי לציין שהבהמה הכי גדולה שראיתי על המסך הקטן בחיים שלי, בוקי נאה, שירד אפילו עד גניבה ממשית, הגיע כמעט עד הסוף. 

הרמאיות האלו מהעיתון הזכירו לי אותם. אם זה המיקרוקוסמוס של החברה שלנו - צריך להתעורר חבריה. מי שיש לו ילדים - שלא יסמוך על התרבות, על הטלויזיה ועל מערכת החינוך. שיחנך אותם בעצמו לאצילות וערכים ומה יותר חשוב ממה. ומי שאין לו ילדים - שיתחיל לחנך את עצמו וישכח מהערצת החברה וזכיות מהירות ללא מאמץ. המחיר הנשמתי שאנחנו משלמים על פופולריות לא שווה את המצב העלוב הזה שראיתי אצל הזוכה הגדול. 

(אסייג שככה הוא נראה על המסך במשך תוכנית אחרי תוכנית בה צפיתי, כולל הגמר. אולי בחיים יש בו איזו נקודת אור שהתחמקה ממני).