Log In
Register
Login with Google
Topic RSS
10:47
Moderators
10/10/10
Offline
קפאית, במיוחד בשבילך.
נתחיל את הסיפור.
אשמורת אחרונה של לילה בחלון.
אין כשעה הזאת שותקת ונוכרית
היא קרובה לשחר, היא על סיפו,
אבל מרחק אין קץ מבדיל בינה לעולמו של יום.
שעת תבל ריקה של קיפאון פָּקוח.
עלטה ולהט של כוכבים דולקים.
תבל שנחשפה מן הצלמים והצבעים והקולות
ולא נותרו ממנה אלא התנועה והקרינה,
השלד הצח והזוהר אשר ליקום.
אשמורת אחרונה, את כפור דממתך פוצע כצלקת כל רחש חי.
כל מעשה, אם טוב או רע, נשמע בך זר וצורמני,
כחריקת רצפה המבהילה את הגנב בבית ריק.
הפתיח לפונדק הרוחות מאת נתן אלתרמן
21:56
Moderators
10/10/10
Offline
מקפיצה בשבילך, קפה
ממש נפעמתי מהתיאור הזה, קראתי אותו שבע פעמים
22:24
07/4/11
Offline
מצמרר
מקסים
אלתרמן הנפלא......
23:01
Moderators
10/10/10
Offline
או, אני שמחה שעוד מישהו אהב!!
כבר לא כותבים ככה היום, זה נכס.
2:38
28/11/10
Offline
סליחה מגי
לא נכנסתי כמה ימים לפורום 
זה יפהפה.
אני לא נרדמת וכבר קרובה לאשמורת האחרונה.
אכן שעות עדינות.
והשעות שלפניהן הכי שחורות, הכי רעות,
דברים מפחידים קורים בלב הלילה.
אדם יוצא מביתו
לקריאתו של אור קטן מהבהב
ופוגש שדים
וסביב ראשם קשת כמו הילה.
ואז באה האשמורת האחרונה
והוא יושב ללמוד תורה
על מה שקרה בלילה.
הרי הכול כתוב בתורה.
תודה רבה לך, מגי, על הטקסט היפה הזה וסלחי לי שלא ראיתי קודם. 
אכן כבר לא כותבים ככה היום. וכמה חבל על העברית הזאת.
אני קוראת עכשיו את אורי צבי גרינברג
ופגשתי אצלו "ספיר, איזמרגד ואודם", "דמעות מפכות כמו בדולח" ו"המי פעמונים".
אין עברית כזאת בשום מקום.
ולא רק עברית,
אין עיניים כאלה, אוזניים כאלה, ידיים כאלה.
לילה טוב
A woman's gentle heart
13:34
Moderators
10/10/10
Offline
נכון. אני מתגעגעת נורא לעברית הזו.
כל פעם שבא לי לשים בספר איזשהו ביטוי עתיק כזה,
אני מרגישה שזה יתקבל 'פלצני' או 'ארכאי' ומורידה בעצב... נשמע לא שייך.
וזה התחיל מהטלויזיה, ובעקבותיה הרדיו והספרות,
שהורידו את העברית לאפס שהוא מובן ונוח לעיכול,
אך אין בו שום השתדלות למשהו צח או מורכב יותר,
משהו שדורש לעצור רגע על מנת להבין.
1 Guest(s)
