מכירים את הרגעים האלו שאתם פשוט נדהמים מהסדר של היקום הזה ?!

אני הולך לי היום את המסלול הקבוע שלי, הליכה ברגל שעה מהעבודה חזרה הביתה, אני עובר את אותם מעברי חציה ופתאום באמצע שאני מהלך לי במעבר חציה הקרוב ביותר לביתי אני עוצר לרגע ומבין את הדבר המדהים הזה;

כבר חצי שנה שאני עובד שם, חצי שנה שאני הולך את אותה הליכה 5 ימים בשבוע, ותמיד אבל פשוט תמידד! כשאני מגיע לרמזורים הם בירוק ואני מקבל את זה כמובן מאליו.. המשכתי ללכת עד שהגעתי לצד השני ואז אני מסתכל אחורה ואני קולט שכל הרמזורים הפכו לאדום. אני פשוט נדהם! אני אף פעם לא מסיים באותה שעה.. תמיד כמה דקות יותר כמה דקות פחות.. יושב לדבר עם חברים.. לוקח את הזמן לנשום ולהתפעל מהנופים.. אבל איך שהוא - משהו בסנכרון המרקוריאני שלי גורם לי תמיד להגיע לגוש הרמזורים בזמן.. סוג של 'מבנה זמן' שקיים לו ואני בדר"כ מקבל אותו כמובן מאליו.