יש כמה סוגי אינטואיציה, ומכיוון שכולכם פה מאד אינטואיטיביים (אחרת לא הייתם בעניין) תוכלו אולי להבחין איזו מהן מדברת אליכם או שייכת אליכם.

אינטואיציה של אש, של מים, של אויר ושל אדמה. 

יופיטר הוא הכוכב בהא הידיעה של אינטואיציה. מונחה על ידי אינטואיציה, מחובר לחיים בקשר בלתי אמצעי. האינטואיציה הקשתית מתבטאת ביכולת להיות במקום הנכון בזמן הנכון, לעשות את שלו, ולהיעלם לו. קראתי פעם סיפור (אמיתי, התרחש ברמת גן לפני כמה שנים) על בחור שיצא מהבית בערב לחדר כושר עם המגבת על גבו, ובלי שום סיבה החליט שהוא מעדיף ללכת ברגל. השעה היתה שעת בין ערביים, האור קצת מתעתע. תוך שהוא פוסע על המדרכה, ראה מזוית העין משאית ענקית עומדת ברמזור באדום, ולרגלי המשאית, על הכביש, היה משהו שזז קצת ונראה לו כמו חתול או כלב פצוע. בלי לחשוב קפץ לפני המשאית העומדת, חטף את אותו הדבר עם המגבת שלו ועבר עימו לצד השני - והנה זה תינוק בן שנתיים... הבחור נתן את הילד העטוף לאישה שעמדה שם ממול כולה מבוהלת מהמחזה, וזו נטלה את התינוק והלכה לחפש בבתים שבאזור למי שייך התינוק, מאיפה הגיע לכביש. והבחור עצמו המשיך לו בדרכו לחדר הכושר...  

זוהי אינטואיציה קשתית במיטבה. למה החליט אותו היום ללכת ברגל ולא לנסוע באופניים, כדרכו? מה גרם לו לקפוץ לפני המשאית, למרות שלא חשב שזה תינוק? הקשתים קשובים לקולו של הקוסמוס, רגישים למגעו הקל על כתפם ונענים לו בטבעיות, בלי לחשוב או להבין למה. לי נראה שהמלאך המגן על התינוק כיוון אותו לשם ואותו בחור נענה בטבעיות, עשה את שלו והמשיך לדרכו... למה פנה המלאך דווקא אליו ולא למישהו אחר? כי הבחור הזה יש לו אינטואיציה קשתית, שומע מה שאחרים לא. 

בעלי הוא אופק קשת והבן שלי ירח בקשת ויש לי גם לא מעט סיפורים אישיים משלי לספר, פחות דרמטיים אבל מוכיחים את אותה הפואנטה, אלא שאני רוצה לעבור לאינטואיציות האחרות. 

אינטואיציה של מרס היא זו המצילה אותנו מסכנות. היא זו שגורמת לנו לסובב את ההגה עוד לפני שהבנו מה קורה, לקפוץ הצידה עוד לפני שראינו מה מתקרב. אצל הטלאים היא מפותחת במיוחד. או אנשים עם מרס בקשת או 9. יודעים לאיזה רחוב לא להיכנס, על איזה מטוס לא לעלות... אינטואיציה מרסיאלית נותנת טיימינג מעולה. עושים את הדבר. בזמן. 

אינטואיציה של מים היא קודם כל של הירח. הסרטנים הם מדיומים טובים מטבעם. אבל זו אינטואיציה אחרת. זו יכולת לקלוט איפה השני נמצא, מה הוא מרגיש, מה עובר עליו, איפה כואב לו, על מה הוא כואב, מה הוא צריך לשמוע עכשיו.... ולא רק זה. האינטואיציה הירחית יכולה לדמיין את העבר. מסוגלת לראות סיפורים שלמים שהתרחשו במקום מסויים, לא על סמך סימנים מוחשיים אלא בדימיון. אני מניחה שלכל הארכיאולוגים יש את זה. אבל למדיומים האלה בדרך כלל אין את החיבור החזק הזה לרגע, להווה שיש ליופיטר ומרס, וגם העתיד זה לא ממש הקטע שלהם. אלה המדיומים האלה שאתם הולכים אליהם והם מפליאים בכך שהם יודעים איזו תמונה תלויה בחדר שלכם או מה עבר על אמא שלכם, אבל מה שהם אומרים שעתיד להתרחש, זה בדרך מה שקיוויתם לו, לא מה שבאמת יקרה. משום שהם קולטים מכם את הצורך.

המדיומים האלה מעולים למצוא אנשים שהלכו לאיבוד, לעזור לשוטרים, רואים מה קרה. רואים אדם ברחוב ויודעים שהוא נמצא באבל על אשתו גם אם אינו לובש שחור, מרגישים את הכאב שלו. או שכואבת להם הברך משום שלזה שלידם כואבת הברך... מאד טובים גם ברייקי. 

אינטואיציה של נפטון דומה לאינטואיציה של הירח, אבל היא יותר רחבה ויותר עדינה. יש בה יכולת הזדהות עמוקה יותר, והידיעה הנפטונית הולכת למרחקים גדולים יותר ומקיפה ציבורים ועמים שלמים. אינטואיציה נפטונית יש בה יכולת ריפוי עצומה. נוגעים באדם והוא נרפא. עוד דבר שהאינטואיציה הנפטונית מעולה בחלומות. רואים הכל בחלום, ובקלות גם יכולים לתקשר עם רוחות מתים או עם אנשים הנמצאים בארץ אחרת או סתם במרחק גדול מהם. 

הנפטונים חשים במיוחד כשמשהו קודר עומד להתרחש. מבינים גורלו של עם, של ציבורים שלמים. קולטים דברים בכל הווייתם. המילה אינטואיציה היא חדה מדי, לא מספיק עדינה כדי לתאר את התחושות הנפטוניות. הדגים כמו נמצאים כל-כולם בתוך התחושה, מוקפים בה, היא שוחה סביבם והם בתוכה, אבל לא תמיד הם יודעים איך להעביר את מה שהם חווים לאחרים. כשהם מנסים לתרגם למילים משהו הולך לאיבוד. מי שמקשיב למדיום נפטוני צריך לא להלחיץ אותו עם שאלות ודרישות להסברים אלא פשוט לתת לו לדבר בשפה שלו. הכל יובן אחר כך. 

אינטואיציה של פלוטו , שגם הוא מים, שוב קשורה בעבר הרחוק, אבל היא מגיעה הרבה יותר רחוק, לגלגולים וכאלה. מבינים מאיפה צומחים הדברים, מבינים את המניע הנסתר. פלוטו דווקא כן רואה לעתיד משום שיש לו גישה אל תחילת הדרך, ולכן יוכל להבין בחוש גם את סופה ומטרתה. וגם לפלוטונים היכולת לדבר עם רוחות מתים. טובים מאד בגירוש דיבוק. בנוסף לכך הפלוטונים (ואני חושבת שגם הנפטונים) מרגישים את איתני הטבע, יודעים מתי יגעש הים, תהיה סערה או גשם או יום יפה, חשים רעידת אדמה לפני שהגיעה... באינטואיציה של פלוטו יש משהו חודר וקשה, היא לא רכה ומשתתפת ומנחמת כמו זו של נפטון או ירח. 

לאוראנוס יש אינטואיציה של אויר. העין השלישית פתוחה. רואה דרך הזמן, דרך רבדים, ורואה בעיקר קדימה. גלגולים ועבר זה לא העניין שלו. מבין כולם, הוא הכי טוב בניבוי עתיד. אין בו הזדהות, הוא לא מרגיש את השני, הוא רואה דרך. נקי. קר. לייזרי. לא האדם, התיקשור שלו. אלה אנשים עם אנטנה על הראש, מתקשרים עם יצורים מכוכבים או מימדים אחרים, מתַקשרים מידע, יודעים דברים ואין להם מושג איך הם יודעים אותם, וגם לא איכפת להם. נשארים מי שהם, זה לא משנה אותם. 

הכרתי מתקשרת כזו, היא גרה בכפר סבא. הכרתי אותה דרך היידפארק, אבל היא הפסיקה לכתוב שם. אני חושבת שהייתי אצלה לפני עשר שנים. היא אישה פשוטה ודווקא חמה באישיות שלה, אין לה שפה עשירה בכלל,  גרה בבית עם חצר ששם יש לה גן ילדים. היא עובדת עם הילדים במהלך היום ומתקשרת לאנשים בערב. יש לה בן בעייתי שמפריע ונכנס באמצע התיקשורים, בעל, כל הסיפור. אבל כשהיא התחילה לתקשר לי זה לא היה היא. משהו מסויים השתנה בקול שלה, ומה שמאד הרשים אותי זה השפה שלה, שהשתנתה לגמרי. התחילה לדבר בשפה עשירה מאד, יפה, קצת עתיקה. היא אמרה לי את שמות שני המלאכים שלי (בן ובת) בטבעיות כזו כאילו היא מכירה לי זוג שכנים, ואמרה לי עוד המון דברים שאת רובם שכחתי (כולל שמות המלאכים וכולל שמה שלה) אבל החוויה נשארה בתוכי עד היום. מה שמפליא אצלה זה שהיא לא הפכה את עצמה למין יצור רוחני כל-יודע שמחלק לכולם עצות איך לחיות, לגמרי לא ניכסה לעצמה את מה שהיא נותנת, כמו שקורה לפעמים. צינור נקי. היא נשארה היא, והמידע עובר דרכה בלי להשפיע עליה ולשנות אותה. פגשתי כמה מתקשרים מאז, אבל אותה הכי אהבתי. 

התחברתם?