איש אחד החליט לחפש ולמצוא את מזלו. בדרך פגש אריה.

"אם תפגוש את המזל שלי", אמר האריה לאיש, "שאל אותו מדוע אינני מסוגל לטרוף".

הסכים האיש והלך הלאה, עד שהתעייף וישב בצל עץ.

"כשתפגוש את המזל שלי", אמר לו העץ, "שאל אותו מדוע נושרים פרותי לפני שהם מבשילים". 

הסכים האיש והלך הלאה. פגש איכר חורש.

"אם תפגוש את מזלי", אמר האיכר, "תשאל אותו מדוע האדמה אינה נותנת לי יבול". 

הסכים האיש והלך הלאה, עד שהגיע לארמון המלך. 

"אם תפגוש במקרה את המזל שלי", אמר המלך, "תשאל מדוע אינני מצליח בשום קרב". 

הבטוח האיש למלך והלך לא הלאה עד שפגש את כל המזלות וקיבל את כל התשובות. 

נפרד האיש מין המזלות והתחיל לחזור לביתו.

תחילה פגש את המלך.

"לא מלך אתה כי אם מלכה מחופשת. אם תינשאי לאיש, יכבוש צבאך את ארמון האויב", אמר האיש

והמלכה, שסודה ניגלה, ביקשה ממנו לשאת אותה לאישה. 

"מה פתאום?" התרברב האיש, "המזל שלי מחכה לי בדרך. תמצאי לך מישהו אחר".

והלך הלאה עד שפגש את האיכר.

"בשדה טמונים ארגזים של אוצרות", אמר האיש, "אם תחפור ותוציא את הארגזים, תיתן לך האדמה מאה שערים".

"בוא עזור לי לחפור" , אמר האיכר, "נתחלק חלק כחלק באוצרות".

"השתגעתי?" ענה האיש, "המזל שלי מחכה לי בדרך. תחפור לך בעצמך", אמר והוסיף ללכת עד שפגש בעץ.

"בין השורשים שלך יש מטמון אבנים יקרות", אמר האיש, "והן מפריעות לפירות להבשיל. אם יוציאו את האבנים 

יבשילו הפירות".

"אנא" , התחנן העץ, "קח לך את המטמון, ובלבד שתשחרר אותי מין האבנים האלה". 

"זה לא בשבילי", אמר האיש, "המזל מחכה לי בדרך. תמצא לך מישהו אחר שיטרח לחפר", 

אמר והלך עד שפגש באריה.

"המזל שלך אמר שאם תטרוף טיפש מטופש, תירפא", אמר האיש.

"ספר לי איפה היית ומה עשית", אמר האריה והאיש סיפר לו.

"מזלך אמנם חיכה לך בדרך", אמר האריה "ואתה החמצת אותו שלוש פעמים. כעת הגיע מזלי שלי", אמר

וטרף את האיש.