Log In
Register
Login with Google
Topic RSS
19:37
17/10/10
Offline
התעורר בי הרצון לבחון את הקשר ביני לבין אבא שלי עקב השרשור של ג'סי על אריה-עקרב.
אבא שלי הוא האדם היחיד שלא בחנתי מבחינה אסטרולוגית. מעולם לא בדקתי את הסינסטרי או הקומפוזיט שלנו, כי פחדתי. הקשר שלי עם אבא שלי הוא מאוד טעון ואחד האתגרים שלי. אז הנה, בפעם הראשונה, הסינסטרי והקומפוזיט שלנו. אני אעריך כל תובנה שיש לכם:
אני בפנים, הוא בחוץ:
21:59
07/4/11
Offline
רובלה
נראה לי שאביך הוא אדם שזקוק מאוד ליציבות בחייו, הוא אדם ישר, שמאמין בעבודה והתמדה ולא סובל שמאיצים בו או מלחיצים אותו הוא לא ממש נושה כמו שלא חי חיים שלוים כמו שהיה רוצה (זה שיטחי משום שאין ממש מפה עם הבטים)
את הר געש מהלך על שתיים, תוססת מלאת חיים ושאלות ומרגישה תמיד שאין לך זמן להכל, את גם חסרת ביטחון משהו בגלל שלא ממש חשת נאהבת ומחובת בתור ילדה מה שגורם לך להיות בוגרת, לקחת אחריות לפעמים שלא מתאימה לגילך הצעיר
ואני מאמינה שההתנגשות העיקרית שלכם בנקודה של החוסר ביטחון שלך להראות רגשות למול הפשטות שהוא משדר בדרך שהוא
מבין את הרגשות שלך כמו שאת משדרת אותם (לפחות לפי הבנתך) ואת לא ממש משדרת גשות מרוב חשש להיפגע ואת הראש הפתוח שלך ו"השגעונות" הוא לא ממש רוצה לקבל
בקומפוזיט רואים שמתחת השטח ומעבר להכל יש המון אהבה ורגש ואתם שניכם יודעים את זה בסופו של דבר
22:31
17/10/10
Offline
ארה,
ממש קלעת לגבי אבא שלי. בלי יציבות, הוא לא יכול. אדם של הרגלים עד הסוף. הוא בהחלט לא חי חיים שלווים כמו שהיה רוצה, גם כאדם בוגר וגם כילד. הייתה לו ילדות קשה. לפני תשע שנים הוא עבר תאונה ומאז הוא בכיסא גלגלים. הוא מעולם לא התאושש מזה. כל יום הוא שואל מתי הוא יבריא, והוא לא יבריא. במקום לנסות להתקדם או לחיות את החיים הוא מבלה את הזמן סגור בבית בבכי ומרירות תמידית. הוא מעולם לא התגבר על הטראומה הזו, ולכן שאר המשפחה גם לא.
את גם צודקת לגבי, כל מה שרשמת. זה נכון שאני לא משדרת רגשות ואני שומרת לעצמי. אבא שלי מצד שני מראה הכל. הוא בהחלט לא מקבל את הראש הפתוח שלי או השגעונות. בכלל, אבא שלי אדם מאוד שמרן, ברמה קיצונית. אני בדיוק ההפך.
תודה על התובנות 
10:22
Moderators
10/10/10
Offline
.
רובלה, הכי נכון לכם זה לאהוב האחד את השני - מרחוק.
16:23
17/10/10
Offline
מגי,
זה ממש נכון. בשלוש שנים שאני מחוץ לבית (תואר ראשון) הקשר בינינו ממש השתפר, וזה בזכות זה שהוא רואה אותי רק פעמיים בחודש לזמן קצוב. יותר משלושה ימים יחד ו... אנחנו לא עומדים בזה. לצערי, עכשיו כשסיימתי את התואר אני חוזרת הביתה לזמן לא ידוע.
אבל אני אשמח אם תוכלי לפרט מה ראית במפה שהוביל אותך למסקנה הזו?
תודה!
22:13
Moderators
10/10/10
Offline
.
לא משנה, רובי. לא טוב בשבילכם להיות קרובים מדי.
לאהוב, לכבד כן, בטח, זה בכל זאת אבא, אבל לשמור מרחק ולא לערב אותו
בחייך האישיים.
22:49
17/10/10
Offline
אני באמת ממדרת אותו מהחיים האישיים שלי באופן טואטלי, דבר שמאוד מפריע לו. אבל אני מרגישה שאי אפשר אחרת.
כמובן שאת סקרנת אותי עכשיו ואני רוצה לדעת מה ראית 
, אבל אני מניחה שאת יודעת למה עדיף שאני לא אסתכל על זה.
תודה 
16:26
07/4/11
Offline
רובלה
לפני שנתיים בערך היית בקטע בריאותי לא משהו, ולא ממש מצאו מה יש לך את זוכרת?
מה שמעניין אותי זה אם זה שאת שומרת מרחק קצת מהאוירה בבית גם של אביך אבל גם
מאימך חיזקה אותך, והשאירה מאחור את הבעיות הפיסיות?
19:09
17/10/10
Offline
ארה,
בטח שאני זוכרת. מפתיע אותי שאת זוכרת
האמת שזה קצת מסובך. נראה לי שבזמנו דיברנו על דברים שהתעוררו אצלי בצבא (בעיות מוטוריות בידיים וחוסר תחושה בצד ימין של הפנים). הבעיות ידיים הגיעו מהצוואר, שנחלש בצורה מאוד קשה בצבא. המצב הרבה יותר טוב, אבל לא מושלם. אני צריכה לחזור לפיזיותרפיה להמשיך לחזק את האיזור. היה לי קצת קשה לעשות את זה בזמן התואר. אף פעם לא מצאו מה גרם לחוסר תחושה בצד ימין של הפנים, ויש לי כמה תאוריות לגבי זה. זה חזר לי פעמים בודדות. מאז שעזבתי את הבית, פיתחתי דברים אחרים באיזור הבטן. גם שם, הבירורים לא הסתיימו. נכון לעכשיו קיטלגו אותי כ"מעי רגיז", אבל הם לא בטוחים כי לא סיימו בדיקות.
מה שכן ברור, זה שהדברים האלה מופעלים על ידי חרדה ולחץ. זה שיצאתי מהבית גרם להקלה מסויימת, הבעיה היא שבשלוש שנים שהייתי מחוץ לבית היה לחץ מסוג אחר. לקחתי על עצמי הרבה בלימודים תוך כדי שתי עבודות והיו פעמים שממש קרסתי.
אבל כיוון החשיבה שלך ממש נכון. עקרונית, מרחק מהבית מחזק אותי. זו ממש המילה הנכונה.
20:03
07/4/11
Offline
את יודעת רובלה אני התחלתי לאהוב את החיים שלי בגיל בוגר ובכל יום אומרת תודה רבה
על העובדה שאין לי צורך באף אחד שיכלכל אותי, אני זוכרת איך בתור ילדה קטנה חיזרתי
אחרי פיסת תשומת לב וקצת חמימות מהאמא האינטיליגנטית והאידיאליסטית שלי,והרגשתי נורא רעה כשלא עמדתי
בקריטריוני המוסר שלה, ואיך לא יכולתי ביכלל לתקשר עם האבא שלי (הורי התגרשו) שחשב שהוא לפחות דון ג'ואן
אבל סגור ונוקשה ומרוחק, בגילאי ילדות תמיד הייתי אנמית, פגיעה, ומלאה רגשי נחיתות
התחלתי לפרוח כשמצאתי את הבן זוג הנכון (וגם זה אחרי נסיונות לא טובים) ובניתי לי קן מישלי
אני מתחלקת איתך בזה מתוך אמונה שככל שתפרסי כנפיים יותר מהר (גם אם כלכלית זה יהיה לא קל) ככה יהיה לך יותר טוה
ובלי קשר רציתי לשאול אותך אם יש לך התקפי "בלקאאוט" שאת לא רואה לשניה ולפעמים עיקצוצים בעור
וזו שאלה לא קשורה
1 Guest(s)
