Log In
Register
Login with Google
Topic RSS
6:57
Moderators
10/10/10
Offline
כל פעם שאני שומעת את עצמי מתחילה עם 'אכלו לי שתו לי' 'אני צודקת' 'אני הייתי כל כך בסדר, ועשיתי בשבילו ככה וככה ואיך הוא מתייחס אלי' והראש לי מתחיל עם 'אני אגיד להם ככה וככה וככה' אינסופי שכל אחד מכיר מעצמו - זה הזמן לברוח.
אם יש לי מזל ואני מצליחה להבחין בזה בזמן, אני יודעת בלי ספק שהגעתי לנקודת התקיעות הכי גדולה שלי. זה כל כך טעים ומושך העניין הזה, לחשוב שאנחנו צודקים במשהו והשני כל כך טועה, שאנחנו כל כך ישרים, וטובי לב, ועשינו הכל נכון ואיך האחרים לא. מלכודת חנק של ממש.
ולא משנה שזה אף פעם לא נכון אובייקטיבית, ולא משנה שבדרך כלל מי שיוצא ה'צודק' בעניין הוא פשוט זה שיודע להתנסח יותר חזק ויותר טוב והשני מרגיש כמו אידיוט. ולא משנה שתמיד כשעומדים ומבררים באמת מגלים ששניהם צודקים ושניהם בעצם לא.
הברון מינכהוזן מספר איך פעם הוא נפל לבור עמוק, צעק וצעק ואיש לא ענה לו. לבסוף תפס את עצמו מהשיער, משך את עצמו החוצה ולמעלה ורץ הביתה.
אמן אני אומרת לכם, ברגע שנכנסים לפינה הזאת - צריך לברוח בכל הכוח, כי זה הדבר שהכי מעכב התפתחות שיכול להיות. בכל אופן בשבילי. בכל פעם שהראש שלי מתחיל לטחון לי כמה שאני בסדר ואחרים לא, ויש לי מזל להבחין בזה בזמן, אני תופסת את עצמי בשיער ושולפת את עצמי בכל הכוח מהבור הזה, בדיוק כמו בסיפור, ורצה בכל הכוח 'הביתה', חזרה אל השפיות המשחררת.
12:59
17/10/10
Offline
מאוד מזדהה איתך, מגי.
הייתי לפני כחצי שנה, אולי יותר, בתקופה כעוסה במיוחד. כל הזמן הרגשתי זעם על אחרים, הראש שלי היה מלא בפנטזיות על ריבים בהם אני והאדם השני מטיחים אחד בשני משפטים קשים. ואז יום אחד, אני זוכרת שהייתי בחדר שלי ובראש שלי היה תסריט כזה בראש בו הרגשתי שמישהי מסוימת מתנהלת בביקורתיות וחוצפה ומנסה להוריד אותי ואני הצודקת. פתאום עצרתי, ושאלתי אותה - מי את? בהתחלה היא עשתה פרצוף לא מבין, ואז אמרתי לה שהיא ואני מעולם לא ניהלנו שיחה כזו. המקרה שאנחנו מדברות עליו לא התרחש, אני פשוט מרגישה ככה לגבי דברים דומים התרחשו. אז מי היא? והפשטתי מהדמות הזו את המראה שלה, חברה שלי, וראיתי את עצמי. והתחלתי לדבר עם החלק הזה בי שהוא ביקורתי ומרגיש שיש דברים שחייבים לעשות אחרת אתה לא בסדר, ואיך זה גורם לי להרגיש שאנשים אחרים מתנהלים אחרת ממני. דיברנו על זה שאני לא טובה לעצמי ושקשה לי לפעמים לראות אנשים אחרים מאפשרים לעצמם בכזו קלילות לא ללכת בתוך הקווים. שאני מאוד ביקורתית, אבל בעיקר כלפי עצמי, ושאני לא רוצה לדבר אל עצמי ככה יותר.
מאז, כל פעם שאני נכנסת למקומות כאלו אני תופסת את עצמי. אני לא בורחת משם, אני נשארת במקום הזה ומביטה מלמעלה על מה שמתרחש. אני בודקת מה באמת קורה בתוכי, ולמה הקול הזה חזר לדבר. כשמוצאים את הסיבה, זה מתפוגג.
16:11
16/10/10
Offline
כל כך נכון מגי. משפט שצריך לשמור ולהזכר בו מדי פעם :)
0:20
Moderators
10/10/10
Offline
נגע בי מה שסיפרת, רובלה. ההתבוננות בעצמנו באובייקטיביות - הכי קשה, הכי מקדם.
1 Guest(s)
