עולם ההודעות: סמס, וואטסאפ, פייסבוק, מייל - כל כך הרבה אמצעי תקשורת מצויינים ויעילים, שחס וחלילה לא נאבד קשר אחד עם השני. אלא שמרוב אמצעים כבר אין תקשורת. 

היום ל"ג בעומר, ולא מעט אנשים בחופשה וביקשו לבוא לפגישה. אלא מה, לפני שלושה שבועות שתי נשים שזו להן פגישה ראשונה ביקשו לשריין אותו. הסכמתי כי לחצו עלי שזה חייב להיות ל"ג בעומר. קבעתי להן, אחת בעשר והשנייה ב12 אחריה, מה שדי סוגר לי את היום. למענן ביטלתי שיעור קבוע של יום חמישי עם שתיים מהתלמידות הכי אהובות עלי, וכאמור, דחיתי עוד אנשים שרצו לבוא, כי הייתי בטוחה שאהיה עייפה מדי. 

רחוצה ורעננה אני יושבת לי בבוקר, טורחת ומכינה להן את המפות, וכל הזמן יושבת בי איזו עננה כבדה בלב. התקשרתי פעם ועוד פעם לראשונה על מנת לוודא שהיא יודעת את הדרך - עונה לי תא קולי. נו, ניחא, הן כנראה בדרך (מגיעות מאשדוד). עזבתי.

ב-11 התקשרתי לשנייה, ואני מקבלת קול רם ועליז, חס וחלילה לא מתנצל - "אבל שלחתי לך הודעה, החברה שלי בחו"ל!"

מתי שלחה? באיזו מדיה? למי היא שלחה בדיוק? לכו חפשו את ההודעה עכשיו. איך ולמה לא טרחו להודיע דבר כזה בטלפון, איך ולמה לא ווידאו איתי שאכן קיבלתי?

שלחו הודעה. נו, אנשים. לא שמעו על כבוד לזמן של מישהו אחר. נראה איך היו מגיבות אילו מישהו היה עושה את זה להן. 

חג מדורות שמח. אני רותחת.