האמת הכי יפה נמצאת בשקט,

אין מילה.

האהבה הכי גדולה, תראה כל כך דקה,

כמו חוט חזק שלעולם לא נקרע.

בדים עוטפים את כל גופי, חונקים חזק,

איך יוכלו לאהוב אותי,

אם אני נראה כמו וילון ולא כמותי.

אנא קח אותי והסר ממני את הקללה,

שהטילה עליי הישות הגדולה.

עם דעות חדות כתער וריח שיני שום,

היא לוקחת נשמות ומטריפה את הדעות.

בשקט של הלילה, צצה לה החמה,

פיזרה גחליליות של שקט ונחמה,

שרפה את הבדים כליל,

והישות לא השמיעה אף צליל.

אוזניי נחרשו למחשבותיהם של אנשים,

אזניי נפתחו לאמת שמבפנים.

ומהי האמת הקולקטיבית שאלתי את אלוהים,

הוא ענה לי, היא נשמעת כשהינם מחרישים.

בדים, בדים חלפו עם הרוח, ואיתה הישות הגדולה.

מסתבר שהיא רק שמיכה ענקית מורכבת מבדים,

אין מה לחשוש ממנה כשאנו מחרישים.