אני מזדהה איתך.

אבל זה לא אומר שאני הסובלני שלך הלך, הוא עדיין פה.

כן, כולנו מתבגרים.. אבל תכונות שקיימות בנו ישארו איכשהו. אני בטוחה שהבנאדם הסובלן תמיד בך, גם אם הוא התבגר. אפילו אם יש דברים שאתה פחות סובלן אליהם אולי זה בגלל דברים שאתה לא מכיר.. יש דברים מלחיצים לפעמים, תלוי עם מה אתה מתמודד... או שסתם יש אנשים שבאמת יכולים לשגע לפעמים, זה לא אומר שאתה הסובלן שלך לא איתך.. הוא כן, תלוי עם מה הוא מתמודד, ותמיד יש דברים חדשים... תמיד לומדים, ותמיד מגיבים לדברים... לכולנו יש סף סבל, אף אחד הוא לא מפסיק חזק כדי להתמודד עם הכל כל הזמן, יש קטעים שמועדים.

גם אני לפעמים מרגישה מוזר מלראות שינוי של עצמי..

אולי אני טועה, אבל מקווה שעזרתי 

איזה כיף שהבנת את הדבר הזה, לפעמים אני מסבירה את זה גם לעוד אנשים שמרגישים כמוך והם לא מבינים כל-כך..