.

כל מצב של תפר, של מעבר, הוא קשה לאדם באשר הוא.

מטבענו אנחנו זקוקים לביטחון, ליציבות, ליכולת לצפות מה ואיפה אנחנו. 

גילאים של תפר הם תמיד קשים, מבלבלים, סוערים, רוגשים, מעייפים, מייאשים.

גיל ההתבגרות, שבו הגוף משתנה במהירות,

וגיל הצבא, שבו תנאי החיים משתנים במהירות,

הם גילאים כאלה. 

אני אומרת את זה לכל צעירי הפורום, שנמצאים עתה בצבא או קצת לפני הצבא או קצת אחרי -

קחו בחשבון שאתם לא בתקופה רגילה,

שאתם נמצאים כמו בים סוער ואפילו לא יודעים בדיוק באיזה צד נמצא החוף. 

אבל כמי שעברה כבר כמה וכמה גילאים כאלה ומצבים כאלה

אמן אני אומרת לכם -

כל מה שצריך זה לקחת נשימה עמוקה וזה עובר. 

תמיד. 

נדמה לכם שהים בו אתם נמצאים סוער מכל הכיוונים ואין מוצא -

אבל דעו לכם שברגע אחד לא צפוי מתגלה פתאום החוף, והמים שוקטים להם,

ומה שאתם מגלים בעקבות זאת 

זה דבר אחד חשוב -

שהשרירים שלכם והחושים שלכם והתבונה שלכם השתפרו בצורה דרמטית

דווקא בזכות המאבק, והיאוש, והבלבול.

בזכות התקופה העמוסה הזו נאספו בכם כוח ואון שלא שיערתם שקיימים בכם. 

אל תתנו ל'ים' הזה ולעומס הרגשי הזה להכניע אתכם 

אלא תבינו שהוא שם מסיבה אחת בלבד

– לחזק אתכם.

וזה תמיד זמן קצוב. זה אף פעם לא נמשך כמו שחושבים. 

זה בשביל עידן, ואטרניו, וחן, וג'סי, ואצה-ירוקה, וסטאר, ומורן וכל צעירי הפורום. 

יש בכולכם בלי יוצא מן הכלל תבונה, ורגישות, ושאר-רוח, וכשרון -

אבל אין לכם מספיק נשימה, וניסיון ואמונה. 

גייסו אותם מאיפשהו. 

מגי