Topic RSS22:46
17/10/10
Offlineזה קטע קטן שכתבתי בו אני פונה אל נמענים לא מזוהים.
ואני חושבת שאתם, חברי הפורום החכמים, בהחלט יכולים למלא את הנישה הזאת ולהיות הנמענים שאני פונה אליהם. אני מאוד מאוד רוצה שבבקשה תגיבו לתוכן של הדברים ותגידו אם אתם מבינים על מה אני מדברת, ואם אולי אני צודקת, ואיך פותרים את זה, ולמה זה מרגיש לי ככה, ובקיצור- תגובה לדיון שאני מעלה...ולא ליצירה כשלעצמה...
גרסה של החיים
אי פעם קרה לכם שהרגשתם כאילו אתם לא נמצאים בחיים הנכונים?
שמישהו עשה טעות, שמשהו כאן השתבש. שזה לא המקום הנכון, זה לא הזמן הנכון.הבן אדם הנכון לא נמצא.
אני מסתכלת עליי, מסתכלת עליו, ורואה טעות. שיבוש. תמיד נידמה לי שבעוד רגע אני הולכת להתעורר מהחלום המוזר הזה, חלום בו אני תלושה מהמקור והטבע שלי, חלום בו אני רחוקה אלפי מייל מהדבר הכי קרוב שאני מכירה. ואני יודעת שאני מדברת שטויות. הרי, יש לנו רק את החיים האלה לחיות. ואם הם קיימים בצורה הזו אז כניראה שזה המצב הנכון, בעצם, אולי זה לא המצב הנכון, אבל זה ,לעזאזל, המצב היחיד. כל מחשבה על טעות במאורעות הנוכחיים, היא שגויה מלכתחילה, שכן, מאורעות אחרים כלל לא קיימים.
אבל אני באמת מרגישה את זה, כל כך חזק. מרגישה כאילו מישהו טעה שם בדרך, הציב 3 במקום 4, וכל הפתרון התפקשש. כל הזמן אני מנסה לעבור על התהליך, לראות איפה בדיוק קרתה הטעות. אבל גם אם אני מבינה, זה לא עוזר בכלום, כי את החיים אי אפשר למחוק במחק שמן ונחוש, ולהתחיל את התרגיל מהתחלה. בחיים הטעות נגררת עד לדקה האחרונה. ושוב, שוב, תגידו, מעולם לא טעית, מעולם לא טעינו, אי אפשר באמת לטעות. אבל אלוהים...זו טעות שאנחנו כבר לא ביחד. לא נמצאים.
ויכול להיות שיש מישהו שם למעלה שמבין יותר טוב ממני, ויכול להיות שיום אחד אגיע למצב בו אסתכל על הכל, ואבין את הפתרון הכולל, את מה שהסתתר מאחורי התהליך הזה. ואחשוב, אה, לכאן הייתי צריכה להגיע, במקום הזה אני צריכה להיות, וזו לא הייתה טעות שם באיזור הכואב, זו לא הייתה טעות, זה היה בסך הכל חלק מהדרך. אבל האמת היא, שכבר יותר מידי זמן ההרגשה שלי מנצחת את ההגיון והתבונה. וההרגשה שלי זועקת, ירדן, את מסתכלת על התמונה הלא נכונה. את חיה את הגרסה השגויה של החיים שלך. הגרסה המפוקששת. את לעד תסתובבי עם החסך הזה, עם החסר הזה בדמותו. לא משנה כמה עוד תאהבי ותשמח ותצחקי ותשיגי ותביני ותראי ותשתפרי ותלמדי, הוא תמיד יהיה שם...חור שחור, פצע, בלב של ילדה.
no one forgets the truth,they just get better at lying
jessi_8 אמר
... ויכול להיות שיש מישהו שם למעלה שמבין יותר טוב ממני, ויכול להיות שיום אחד אגיע למצב בו אסתכל על הכל, ואבין את הפתרון הכולל, את מה שהסתתר מאחורי התהליך הזה. ואחשוב, אה, לכאן הייתי צריכה להגיע, במקום הזה אני צריכה להיות, וזו לא היתה טעות שם באזור הכואב, זו לא היתה טעות, זה היה בסך הכל חלק מהדרך.
והכאב הוא חלק בזה... ![]()
22:58
17/10/10
Offlineלמה צריך להבין?
למה צריך לזכור???
אני רצינית, בשביל מה ?? ראית את שמש נצחית בראש צלול? אם הייתה אפשרות למחוק ככה את כל הזכרונות האלה, הייתי יכולה לחיות ולהיות שלמה עם מה שיש עכשיו. הזכרון והשאלה מה היה אם, הורגים אותי בדקירות קטנות, גם ברגעים הכי טובים של החיים שלי. תמיד יש את הכאב החד הזה, של מה שהיה יכול להיות.
no one forgets the truth,they just get better at lying
23:53
17/10/10
Offlineומה עם מה שהלב רוצה?
שקט לב, אין לך כאן מילה, כי... החיים זה לא כמו שאתה רוצה שהם יהיו.
אז אני אחיה כל יום בדיוק במקום שבו החיים רוצים שאני אהיה בו. והלב שלי ירצה להיות במקום אחר.
מה התועלת בזה?
מה עם הזכות שלנו על החיים שלנו?
חח מגי זה לא שאני פונה אלייך כאל מתכננת המערכת או משהו כזה, זו פשוט התגובה שלי להסתכלות הזאת.
וכן, זה תגובה טעונה בכאב וכעס רב שגיבשתי במשך תקופה.
זה כאילו שכל זה שולל מאיתנו את היכולת לרצות ולהשיג את הדברים שאנחנו רוצים...
בגלל כל הבלאגן מהפריצה, מצאתי בין כל הדברים, מכתב סיכום שהראשג"דית שלי בצופים (יעני בוסית), כתבה לי כשאני הייתי בסוף י"א והיא בסוף י"ב. אחרי שנה שעבדנו ביחד. שכחתי מהמכתב הזה ומהתוכן שלו, וכשקראתי אותו תפסה אותי בקישקעס הפיסקה הבאה:
"את ילדה שיודעת מה היא רוצה, אף פעם לא תוותרי לעצמך ולאחרים כדי שהדברים שאת רוצה יקרו. מודה שיש לך ממש כישרון בזה כי עלי זה עבד הרבה".
וזה היה כמו סכין בלב לקרוא את זה. כי חשבתי- מה קרה לילדה הזו??? שהשיגה מה שהיא רוצה, שהתאמצה והשיגה ולא ויתרה??
היום היא בכלל לא משתתפת במשחק כי היא יודעת שהיא לא תצליח להשיג את מה שהיא רוצה, כי לא לה לתכנן את חייה..... כי כן לה לחיות עם כאב מודחק של מה שבאמת הייתה רוצה.
no one forgets the truth,they just get better at lying
7:30
החיים הם לא משחק פשוט... אנו רוצים לאבד שליטה וצריכים גם לשלוט בו זמנית, אנחנו רוצים להיכנע אך צריכים לקחת עמדה. החיים הם איזון לא ברור מלא בפרדוקסים אינסופיים, והאושר הוא בתוכם. האושר הוא שיוצאים מהשכל המקטר והמדבר ומסתכלים אל השמיים ורואים ענן יפה וקסום והכל פתאום שקט ונמהל עם הענן הזה.
ג'סי, מה אם? מה אם לא תסתכלי על הענן הזה? האם תצטערי? ובכן, זה לא משנה... עם כמה שזה אולי מעורר בך רגשות עזים, מה אם זה לא באמת משנה. כי מה שמשנה זה איפה את עכשיו.
אני לפעמים גם מוצא את הלב שלי שרוצה כבר לעוף קדימה, אל מעבר לתקופת בית הספר, אבל אני מצד שני יודע שגם אם אני מתעב את המקום הזה, הוא צעד בדרך החיים האדירה הזו והוא משמעותי בדיעבד. אז בינתיים אמצא את חשקי הלב בתוך המקום שאני נמצא בו, וזה אפשרי ג'סי'לה, זה אפשרי.
17:23
אני לא יודעת אם הבנתי לגמרי את כוונתך בדברים שרשמת ג'ס, ואני חושדת שיש שתי רמות לדברים (אחת - אישית וספציפית שלך, והשנייה לגבי איך לחיות).
אבל לאור התגובות שנרשמו יש לי דבר אחד להוסיף (ומקסימום הוא לא יהיה ממש קשור
):
נכתב בלשון זכר אבל מדבר לשני המינים:
אם אתם רוצים לחיות בצורה שהכי אמיתית לכם - לכו וחיו כך. זה לא יהיה יותר קל, ואפילו הרבה יותר קשה. אבל אין כאן שום מגבלה. פשוט תעשו.
עכשיו, אם אתם רציניים ושוקלים את זה בחיוב, תגלו שחלק מהדברים שחשבתם שאתם רוצים לפני הכל הם רק שניים או שלישיים בהיררכיה והם באים אחרי שיקולי נוחות, בטחון, כדאיות, ויציבות. וזה בסדר, זה אומר שאתם בני אדם. יכול להיות שיש דרך אחרת בשבילכם להגיע לשם והיא יותר ארוכה ועוברת בעוד תחנות.
אבל, אם תגלו ששההיררכיה שונה ויש משהו קודם להכל = אין תירוצים. לכו וחיו כמו שאתם רוצים.
אמנם יש "מחיר" שצריך לשלם על זה, אבל זה לא באמת "לשלם מחיר" אם חיים לפי הצו הפנימי.
אז בלי תירוצים.
14:32
17/10/10
Offlineגבגוב,
תודה, מה שאמרת סידר לי דברים.
לגבי זה שלעשות את מה שבאמת רוצים יש מחיר...
מגי-
אני מבינה למה מזל שנפטרתי מהילדה ש"משיגה מה שהיא רוצה", כי אין באמת דבר כזה, אבל מזאת שנלחמת ולא מוותרת כדי להשיג מה שהיא רוצה?? לא חושבת שאני אמורה להפטר.כי מה את אומרת??
no one forgets the truth,they just get better at lying
1 Guest(s)
Log In
Register