Log In
Register
Login with Google
Topic RSS
11:50
Moderators
10/10/10
Offline
מאד מעניין, חיים!
11:51
Moderators
10/10/10
Offline
סול,
העניין של גיל 37 הוא מוזר מאד בעיני. לא רק שאי אפשר לעקוד גבר בן 37, הוא כבר לא שייך לך, אינך יכול לקחת אותו איתך ולעשות לו זה או ההוא.
וחוץ מזה המלאך אומר "אל תשלח ידך אל הנער". הוא לא אומר "אל האיש" "אל בנך". נער.
הדבר היחיד שאולי מתקבל על דעתי זה שגיל 37 אז הקביל לגיל 13 של היום, אם אנשים חיו עד גיל 200. אז יכול להיות.
בני כמה היו הבנים של יעקב כשהלכו ועשו על דעת עצמם את המעשה הנורא בתושבי שכם? בטח בין 20 ל-30, לא יותר, כי עדיין היה להם דם חם.
וכבר בגיל הזה הם לא שאלו את אבא דבר, הם החליטו לבד.
23:03
Moderators
10/10/10
Offline
היום חשבתי על נעמי, אולי בגלל שאחותי קרויה על שמה. מן הסתם היו בה אצילות וחום וחוכמה. היתה בה התבונה לשחרר את כלותיה שהיו חסרות ילדים אחרי מות בניה, בלי להתפנק עליהן, בלי לדאוג לגילה המבוגר. לכו בנו לכן חיים חדשים אמרה להן. מצד שני, היה בה משהו שעורר ברות נאמנות מוחלטת כזו אליה, וזה כשהעתיד של שתיהן נראה כל כך מעורפל וחסר תקווה...
0:53
31/3/14
Offline
נעמי נראת לי דגים. הכי קורבן של הנסיבות. יצאה לגלות במואב, איבדה את שני בניה, חזרה למולדתה זקנה ענייה וחסרת כל, ויתרה על שתי כלותיה מרצונה, הקריבה את רווחתה
כדי שתוכלנה להמשיך בחייהן, ומקבלת כחסד משמיים את רות שדבקה בה. וגם כשרות הופכת למוקד של הסיפור, היא פועלת מאחורי הקלעים (בית 12) כדי לשדך את רות לבועז
ולבסוף, בן נינה, יוצא חלציה הוא מלך מהאגדות.
רות נראת לי קשת. הולכת בעקבות האמונה לארץ אחרת, לאמונה חדשה, צועדת ללא מורא לחיי עוני וזרות עם כלתה ולבסוף זוכה בעזרת השגחה עליונה (וחמותה) בבחור הכי שווה בעיר.
11:12
23/10/10
Offline
יהושע בן נון ומשה הן דמויות מרתקות בעיניי שהייתי רוצה לדעת עליהן מעבר לסיפורי המקרא, שאמיתותם מוטלת בספק רב מאוד.
מסקרן אותי מה באמת התרחש בסיפור יציאת מצרים והכניסה לארץ ישראל.
19:46
31/3/14
Offline
שאלה קשה שהרבה חוקרים התלבטו בה. אין לנו שום ודאות לקיומם של דמויות מקראיות עד לדוד המלך (שגם קיומו אומת רק בשנים האחרונות הודות לגילוי כתובת תל דן).
אבל ההרגשה שלי (ואפשר להתווכח עליה) אומרת שרק אדם אמיתי מסוגל ליצור סביבו מיתוס שיחזיק מעמד במשך דורות גם לאחר שהזיכרון ההיסטורי ישכח. אם ניקח דוגמה
מחלק אחר של העולם, אגדת המלך ארתור, המלך הבריטי האגדי שישוב יום אחד כשבריטניה תעמוד בסכנה ותזדקק לו (מעין מלך המשיח בריטי) מבוססת כנראה על מפקד חיל פרשים
רומאי ממוצא בריטי בשם ארתוריוס שניצח את הסכסונים הפולשים בקרב בהר באדון.
אז אני מאמין שהאבות התקיימו כנראה, גם אם הביוגרפיה הממשית שלהם נשכחה והצמידו להם ביוגרפיה מיתית, או שהסיפורים שלהם מבוססים בחלקם על אירועים אמיתיים שקרו להם או שקרו
בזמנם או קרוב לזמנם ואלה התפתחו לסיפורים שאנו מכירים היום, או שדמותם האגדית נוצרה כתוצאה ממיזוג של גיבורים רבים ומעלליהם שהפכו לדמות ארכיטיפית אחת. אולי לאב השבט יוחסו
מעשים שנעשו בידי בני שבטו. דוגמה מאוחרת אני יכול להביא מקורותיו של דוד המלך, שלפי שמואל א' הוא זה שהרג את גולית, אבל לפי הערה בשמואל ב' ובדברי הימים, מי שהרג את גולית
היה אלחנן בית היערי, כנראה אחד מגיבורי החיל של דוד שעם הזמן מעשה הגבורה הזה החל להיות מיוחס לדוד עצמו.
לגבי סיפורי האבות מהתורה, הם מוזגו מכמה גרסאות שהיו מצויות בידי קבוצות שונות של האומה העברית. לדוגמה, בספר בראשית בקרב חמשת המלכים, אברהם מוצג כלוחם גדול ומטיל מורא,
מה שלא עולה בקנה אחד עם דמותו כפי שהיא מוצגת ביתר הפרקים בבראשית, מה שמעלה את הסברה שעבור אחת הקבוצות אברהם היה גיבור וכובש, ועבור קבוצות אחרות הוא היה פשוט
מהגר ואב מייסד גרידא (ואחראי למהפכה המונותאיסטית). סיפורי האבות ואלה שבאו בעקבותם (עד ספר שופטים בערך) קשורים כנראה לקבוצות האתניות שיסדו את ישראל העתיק. ישנה
סברה שהאומה הישראלית נוסדה כתוצאה מאיחוד פוליטי, אתני ודתי של כמה קבוצות ממקורות שונים, מה שמסביר אולי את החלוקה הקדומה לשבטים (ואולי את היריבות בין שבטי לאה ושבטי
רחל שמתורץ בנרטיב פנים משפחתי בספר בראשית, ואת הפיצול שהפך לממלכת יהודה הדרומית ולממלכת ישראל הצפונית). סיפורי האבות מייצגים אולי נוודים שמים שנדדו הנה מאזור חרן (צפון
סוריה ודרום טורקיה של היום) עקב חורבנה של האימפריה החיתית ונכנסו לארץ ממזרח לירדן. סיפורי האבות משמרים אולי את נתיב הנדידה, את משלוח היד של המהגרים (רועי צאן) ואת היחסים
המורכבים עם הכנענים תושבי הארץ (סיפור אונס דינה חורבן שכם לדוגמה או קניית מערת המכפלה בחברון). יש סברה שאברהם הוא גיבור דרומי, אב טוטם של ממלכת יהודה ואילו יעקב הוא
גיבור צפוני, אב טוטם של ממלכת ישראל, והפיכתם לסב ונכדו בספר בראשית אפשרה להציג איחוד פוליטי בין ישראל ליהודה כלגיטימי (וגם מראה מי כתב את הגירסה של התנ"ך שאנחנו מחזיקים
בה, תנ"ך שרובו יהודאי ולא ישראלי, כי עובדה שאברהם הוא הסב ויעקב הוא הנכד ולא להפך). יתכן כי סיפורי יוסף מקורם בקבוצה אחרת שהרכיבה אולי את ישראל הצעיר, קבוצה כנענית בשם
החיקסוס שהיגרה למצרים והשתלטה עליה והעמידה שושלת של פרעונים כנעניים במוצאם עד שנעשתה נגדם הפיכה והם גורשו בחזרה לכנען. סיפורי משה ויציאת מצריים אולי מקורה בקבוצה
כנענית אחרת של עבדים, קבוצה קטנה שהצליחה לברוח ממצרים ולחזור לכנען דרך נדודים במדבר, ובדרכה פגשה את המדיינים, התרשמה מהתאולוגיה שלהם ואימצה את האל שלהם (השם
המפורש הידוע), שכמו אצל עמים נוודים שוכני מדבר אחרים, האל הזה הוא אל מופשט שאסור בציור או בתיאור. קבוצה זו הגיעה לכנען למציאות שקבוצות עבריות אחרות כבר התנחלו באזורי
ההר בכנען (יהודה, שומרון ובגליל) ולהם לא נותרה נחלה פנויה. הם אולי מקורו של שבט לוי שחי בקרב השבטים האחרים ללא נחלה משלו וששירת בקודש והפיץ את פולחן אל ההרים והמקורות
הגבוהים שהגיע מהמדבר ("ה' מסיני בא וזרח בשעיר למו" - תהילים ל"ג, ב'). ושוב, יתכן שמשה ואהרון (שמות מצריים אגב) היו מנהיגים נפרדים בנרטיבים נפרדים במקורם ומוזגו מאוחר יותר
בסיפור משותף. יש השערה שמשה היה גיבור צפוני, של ממלכת ישראל, ואהרון גיבור דרומי של ממלכת יהודה. ולכן התנ"ך מתעקש שאהרון הוא האח הבכור. לגבי יהושוע, כנראה שמדובר בגיבור
צפוני של ממלכת ישראל. אחד הסיפורים המרכזיים בספר יהושוע מספר על מעמד הר הברכה והקללה בגריזים ובעיבל ובמזבח שבנה יהושוע בהר עיבל. והנה, בשנות השמונים, הארכיאולוג
אדם זרטל מצא מזבח עצום על צלעו של הר עיבל שתוארך לזמנו המשוער של יהושוע, כלומר חלק מהזכרונות ההיסטוריים של ספר יהושוע (שנחשב לספר מופקפק עבור חוקרי מקרא)
מבוססים על אירועים אותנטיים.
20:12
23/10/10
Offline
סחטיין על כל הידע. אני יודע שיש המון סברות לגבי מוצא העם העברי, קראתי פעם ספר מעניין של ישראל קנוהל בנושא, יש לי הרגשה שאתה מכיר אותו. כנראה שלמרות פיסות המידע הנאספות עם השנים אף פעם לא נדע מה באמת קרה.
הדמויות של משה ויהושע שתיהן מתחברות לי עם ציר בתולה-דגים. משה יותר עם דגים, יהושע יותר עם בתולה. משה היה איש הקשר של אלוהים, הוא זה שחיבר את העם עם הרוח האלוהית, הנביא שלא קם כמותו עוד בכל נביאי ישראל. ויהושע, עבד משה המסור... לא עושה הרבה רעש אך מבצע את עבודתו נאמנה. מתחבר לי גם עם גדי, בגלל המנהיגות והכוח ששזורים בסיפור חייו. מסקרן אותי הסיפור שלו עם רחב הזונה - זה משהו שמראה על אדם יוצא דופן, שלא עושה חשבון למעמדות חברתיים, ומכיר טובה למי שהצילה אותו ואת חבר מרעיו בפרשת הריגול. אישיות צנועה ומוסרית ומאוד מוערכת בעיניי.
20:39
31/3/14
Offline
כן, אני מכיר את ישראל קנוהל.
תמיד חשבתי על יהושוע דווקא כטלה - הכובש הגדול. משה שקדם לו הביא את החזון, את הנבואה, הוליך את עצמו 40 שנה במדבר לעבר כיסופים לארץ המובטחת (דגים, ואולי גם קשת)
יהושוע הגשים זאת הלכה למעשה. פלש, נלחם וכבש. השיג לבני ישראל דריסת רגל בארץ שהובטחה להם - בכוח הזרוע. השיג לעברים לגיטימציה לקיום פיזי בארץ על אדמת שלהם (טלה, ואולי
תחילת המעבר לשור).
דווקא שאול, המלך הראשון נראה לי כדמות של בתולה דגים. אדם צנוע, נחבא אל הכלים, לא מחפש לעצמו תהילה וכוח, מתנבא לעיתים. שטוף פחדים. ויש בו גם משהו מעקרב, עם כל היחס הדו
ערכי לדוד (שנראה לי דמות של טלה מאזניים).
21:08
23/10/10
Offline
אם חושבים על יהושע ככובש כוחני, אז כן, זה מתאים לטלה. אבל אני לא תופס אותו ככה. בתחושה שלי הוא היה טיפוס חזק אמנם, אך הרבה יותר רוחני וצנוע מאיך שנהוג לתפוס אותו. דויד אכן מצטייר בעיניי כהרבה יותר טלאי.
22:05
31/3/14
Offline
אולי התפקיד שהוא מילא מבחינה ציבורית היה טלאי. משהו כמו מארס צמוד ל MC
22:49
Moderators
10/10/10
Offline
לי יצחק נראה לגמרי דלי. כל כך מנותק ולא מעורב בחיים וחוש נבואי מדהים. כל מה שאמר התקיים אחד לאחד עד היום.
יעקב הרבה יותר קשה להבנה. גם איש מעשה וגם איש משפחה. איש אוהלים הכרוך אחרי אימו אבל גם אדם ששרה עם מלאכים ויכל להם.
גזילת הבכורה מעשיו לא מוסיפה לו כבוד בכלל, מצד שני בהרבה מקומות רואים את היושר וההגינות והמסירות והנאמנות שבו. גם הכעס הנורא שכעס על בניו האלימים וההתנהגות המחפירה שלהם כלפי אנשי שכם עומד לזכותו. פיקח וערמומי אבל גם הוגן ובעל מצפון. עצם הבריחה גם היא מראה על הבושה שחש ואיך לא יכל להסתכל לאחיו בעיניים אחרי מה שעשה לו (כתוב שעשיו צעק צעקה גדולה. יש להניח שהוא לא שכח את זה כל ימיו). ועצם היכולת שלו להסתדר עם אדם קשה וגס כמו לבן, יש בזה משהו כמו הענשה עצמית.
שלושה סיפורים מסתוריים יש סביבו: אחד זה הסיפור עם הכבשים, איך ידע לגרום לכך שייוולדו דווקא טלואים ונקודים, והסיכון שלקח בכך. ידע הרבה, הבחור הזה. הסיפור המוזר עם המלאכים שראה וברור שזה לא היה בדיוק חלום כי הוא ממש התמודד איתם והם השאירו את חותמם על רגלו. והסיפור ההשלישי היא האהבה הגדולה לרחל והאומץ שבנשיקה על הבאר. שלושה סיפורים שכל אחד מצדיק ספר. לא פשוט לפענח את האדם הזה, איש מלא סתירות. אמיץ ופוחד, אבא חם ומחמיר וגם מאהב נחשק לארבע נשים, איש מעשה ואיש רוח.
אני חושבת שאם אברהם הוא אבינו הרוחני, יעקב הוא אבינו הביולוגי. יש הרבה מה לחשוב ולהעמיק בו לפני שמבינים את גודל תפקידו בחיי העם ומי הוא היה. לכן לא הייתי מעיזה לייחס לו מזלות מסויימים לפני שאני מקדישה לזה באמת הרבה מאד מחשבה.
23:16
Moderators
10/10/10
Offline
ספינקס, היה מרתק לקרוא מה שכתבתם, אתה ויגאל. דויד נראה לי ממש אריה, המציא את האריה. לך לא?
16:05
28/11/10
Offline
שרשור מרתק. בואו נמשיך את הדיון על שאול ודויד.
לצערי שמתי לב שאף אחד מהמשתתפים בדיון, חוץ ממגי, לא קרא את הסיפור.
צריך לקרוא את ספר שמואל א' וב' וקצת המשך במלכים. תקראו, השפה שם קלה יחסית, לא כמו בשאר התנ"ך, והסיפור מרתק, הוא נקרא כמו סיפור עכשווי לחלוטין.
אני מסכימה איתך, מגי, ששאול התאים מאוד למלוכה ואילו דויד לא. ובכל זאת, מסיבה כלשהי, אלוהים משח את דויד למלך כששאול עוד היה בשיא מלכותו.
היה הרבה אי וודאות מסביב לעניין הזה. שאול צעיר וחזק ומולך נפלא, וברגע כזה של שיא כוחו אלוהים לוקח את שמואל ומצווה עליו למשוח את דויד למלך.
שמואל מושח את דויד, אבל דויד לא מתחיל למלוך. שאול ממשיך את מלוכתו ולא מבין מה זה אומר שגם דויד נמשח.
אלוהים לא נתן שום הוראות, הוא לא אמר דבר בנוגע לזה. הוא לא אמר לשאול "רד ממלוכה, דויד ימלוך במקומך". הוא גם לא אמר "אל תשים לב שדויד נמשך, אתה נשאר למלוך".
לשאול קשה מאוד עם אי הוודאות הזאת, וזה מובן, לכל אחד זה היה קשה. זה מציק לו ממש והוא רוצה להרוג את דויד. הוא מתחיל לרדוף אחריו ולא מצליח להרוג אותו.
זה גם לא מובן - כמה כבר קשה להרוג בן אדם במיוחד שאתה מלך והוא אף אחד? אבל שאול לא מצליח להרוג את דויד. כל פעם שנשלחים חיילים להרוג אותו קורה משהו בלתי צפוי ודויד ניצל.
אז שאול יוצא לעשות את זה בעצמו. כאן לא יכולה להיות טעות. הוא יוצא בעצמו, הוא יגיע ויהרוג את דויד. אלא שבאמצע הדרך מתחיל אצלו התקף פסיכוטי,
הוא רואה חזיונות וממלמל וכשהוא כבר מגיע לדויד, הוא מנותק לגמרי מהמציאות. דויד שוב נשאר בחיים.
אלוהים, שהוא אחד מגיבורי הספר, לא אומר דבר. לא מסביר שום דבר. שאול מלך בפועל והיה עליו להנות ממעמדו הגבוה ומשלטונו אלא שהוא לא יכול להנות כל עוד גם דויד משוח למלך.
דויד לעומת זאת, לא מנסה להגיע אל המלוכה כלל, הוא לא אומר "נמשחתי, אני צריך למלוך". שום דבר מזה. הוא רק בורח משאול ומנסה לשרוד.
והוא לא מנסה להרוג את שאול, גם כשנקרות אליו הזדמנויות מדהימות לעשות את זה, הוא לא הורג את שאול.
בסופו של דבר, אומר בקצרה ואחסיר כמה אירועים, שאול הורג את עצמו ודויד מתחיל למלוך. זה סיפור לא יאמן ולא מובן.
למה אלוהים מעדיף את דויד? הרי שאול כשיר לגמרי לתפקידו. הוא מלך טוב. זאת תעלומה. הרי גם משה רבנו היה לא מתאים ולא כשיר למנהיגות ודווקא בו אלוהים בחר. זה לא מובן.
ולמה אלוהים לא נותן פקודות מובנות ולא מסביר את מעשיו והחלטותיו? גם זאת תעלומה גדולה. אני חושבת שמהסיפור הזה אנחנו לומדים שאלוהים זה משהו אחר לגמרי ממה שאנחנו חושבים.
הוא הציב את שאול ודויד במצב בלתי אפשרי, מצב של מתח ולא הסביר להם דבר. אלוהים לא מסביר! אם שאול היה טוב, למה אלוהים משח את דויד והביא לקצו את מלכות שאול?
אם הוא העדיף את דויד למה נתן לשאול לרדוף אחריו והכניס את דויד למצב מסוכן ממושך ובלתי אפשרי?
יש פתרון לתעלומה. על הפתרון הזה חשבתי בעצמי וקיבלתי השראה מכמה דברים בקבלה שקראתי.
שאול ודויד מסמלים שני כוחות ששולטים בעולם. גבר ואישה. הראשון שולט בעולם ואילו השני נמצא בתחתית, רדוף ומיוסר. אבל הובטחה לו מלוכה בעתיד.
השם "שאול" זה הזמן השאול של מלוכתו של היצר הרע. דויד מסמל את העיקרון הנשי (למרות שהוא גבר) שיעלה למלוכה יום אחד.
הראשון נלחם על מלכותו ונאחז בה בכל מחיר. השני לא רוצה כלל שום מלוכה ולא כשיר אליה.
הראשון מנסה להשמיד את השני, ואילו השני כלל לא רוצה שום אלימות.
הראשון מלך על זמן שאול, השני - מלך מטעם האלוהים, לא מכיר ולא מרגיש את מלכותו בתוכו, אבל היא ישנה בו, רדומה ומוסתרת.
יש מלכות ארצית ומלכות שמימית.
מלך ארצי טוב זה מלך שיודע לשלוט ויודע להילחם על שלטונו.
מלך אמיתי משמיים זה מי שלא רוצה כלל במלוכה.
מלך ארצי טוב זה מלך שיודע להרוג את אויביו.
מלך אמיתי מהשמיים זה מי שלא מסוגל להרוג בשום צורה.
מלך ארצי טוב זה מלך חזק, יפה, חסר רחמים.
ואילו מלך מטעם האלוהים ניחן בחמלה, אהבה ללא תנאי, אנושיות ורגש.
ישנה מלכות שמימית שנראית לנו כאן, על כדור הארץ, כלא מתאימה למלכות, אבל היא היא המלכות האמיתית.
שאול היה מלך טוב והוא שולט בעולם עדיין, אבל לדויד הובטחה המלוכה האחרונה, וזמנה הגיע.
שאול לא יוותר בקלות על שלטונו, לכן אנחנו עדים כעת לכל האסונות ומגפות שקורים בעולם - זה שאול המלך הטוב נלחם על מלכותו. ואלוהים נותן לו להפוך את העולם במאבקו כי יש כבוד למלך שנלחם והבנה למצבו - לאבד מלכות זה חתיכת אובדן.
ודויד כעת כרגיל מפוחד ורועד, הוא לא מרגיש בו שום כוח לעלות לגדולה, ועוד כשעליו להילחם בשאול החזק. הוא לא מרגיש בו שום כוח לנצח את שאול.
אבל ספר שמואל שמספר על שני המלכים מביא לנו את המתווה שאמור להתרחש - דויד יעלה לגדולה. זמנו יגיע. אנחנו ניפרד ממלכים ארציים לא בגלל שהם לא טובים, אלא כי הגיע הזמן למלכות שמיים.
A woman's gentle heart
4:22
Moderators
10/10/10
Offline
זה היופי בסיפורי התנ"ך, שכל אחד ואחת יכולים לראות שם מה שהם רואים.
19:55
15/10/11
Offline
שאול האהוב עליי, איזה מזל הוא לדעתכם?
21:24
31/3/14
Offline
לדעתי שאול הוא בתולה - דגים. יש בו צניעות, נחבא אל הכלים, לא חיפש את המלוכה ולא רצה בה. היא נכפתה עליו.
הוא איש מעשה שיודע להניע דברים. מודע לכך שהוא שליח של עמו ולא מושל למען עצמו.
עלול להיות דקדקן ומחמיר מאוד, קלה בחמורה, וללא משוא פנים, בעיקר בכל הקשור במצוות האל. כמו לדוגמה כשציווה צום
על העם שעמד לצאת למלחמה (החלטה תמוהה שמחלישה את הלוחמים לפני הקרב) וכשהתברר שבנו יהונתן אכל לפני הקרב כי לא ידע על פקודתו
ציווה להרוג אותו על חילול השם, למרות שהוא בנו.
נמשח בידי נביא בהחלטה אלוהית (האורים והתומים) ירא שמיים אך גם נתפס לדיכאונות, אכול פחדים עד פארנויה. בסופו של דבר מתאבד.
יהונתן נראה לי טיפוס של אריה - דלי. עצמאי, נועז, מלא גבורה, לא חושש לעמוד מול אביו ראש בראש, אך גם אציל נפש, ומוותר על המלוכה לדוד שאותו הוא מזהה
כמלך טוב ממנו, למרות שהוא היורש הלגיטימי.
דוד נראה לי טלה - מאזניים. פעלתן, אחוז תזזית, מנהיג, יוצר בריתות ומפר אותן. כל הזמן עסוק במערכות יחסים, גבר של נשים, יודע לנגן ולחבר מזמורים מופלאים
(מאזניים) אך גם לאחוז בחרב ולהילחם, נועז במיוחד, נער רועה צאן שלא נרתע לעמוד מול גוליית הענק והחמוש ומנצח אותו בנשק של רועים - קלע וחלוק נחל - הכי טלה.
21:42
31/3/14
Offline
פעם, במסגרת התואר הראשון, עשיתי קורס בחירה במקרא על ראשית המלוכה. למדנו את כל ספר שמואל א'. טענת המרצה היא שספר שמואל הוא
ספר פולמוסי שנכתב בידי סופרי בית דוד, דור אחד או שניים לאחר שהאירועים התרחשו, ושהוא בא להתפלמס על טענות שעלו נגד דוד והאופן
שבו הוא עלה לשלטון ובכך להגן על הלגיטימיות של בית דוד.
למשל הסיפור שבו מודגש שיהונתן היה רעו הטוב ביותר של דוד, שהוא יצא נגד שאול אבין וויתר על הכתר לטובת דוד למרות שהוא היורש הלגיטימי, כי הוא
זיהה בדוד מלך טוב ממנו (לכאורה). או הסיפור שלמרות שדוד חבר לפלישתים - אויבי שאול וישראל, הוא לא היה נוכח בשדה הקרב
(גורש משם בידי סרני הפלישתים האחרים כשהגיע עם אכיש מלך גת) ולא הייתה לו יד במותו של שאול, שהרג את עצמו.
בסופו של דבר, הייתה פה הפיכה שלטונית. בית דוד החליף את בית שאול וגם הכחיד אותו מעל פני האדמה ולא הותיר לו זרע, ושבט יהודה החליף את
שבט בנימין כשבט המלוכה. ספר שמואל מתאמץ מאוד לנקות את דוד מכל העניין, שזה קרה למרות דוד ולא בגלל דוד, כולל הקינה שהוא שם בפיו
("יהונתן, על במותיך חלל. צר לי עליך אחי יהונתן כי נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" אומר האיש שחיסל את זרעו)
בלי לדמיין בכלל שיום אחד נבוא אנחנו ונעשה מהתעמולה הזאת מטעמים שהוא בכלל לא חזה. במציאות, כנראה שדוד ויהונתן לא רק שלא היו נאהבים,
הם היו אויבים.
0:15
28/11/10
Offline
שלום ספינקס היקר!
קודם כל אני שמחה לראות אותך כי בשנים האחרונות פגשתי אותך רק בשרשורים ישנים.
עכשיו אענה לגוף העניין.
אם ספר שמואל אכן נכתב על ידי אנשים מטעמו של דויד והמידע סולף, אז אין מה לעשות.
אולי מתישהו יתגלו המגילות האמיתיות שיספרו לנו את האמת.
הטענה שלי היא שסיפורם של שאול ודויד שונה מאוד ממה שלימדו אותנו,
גם ממה שלימדו אותך באוניברסיטה.
בין אם זה סיפור אמיתי בין אם מסולף, אני קוראת אותו כמושהו - בלי פירושים ובלי הסברים,
פשוט את הטקסט הערום כפישהו, ומגלה שהוא שונה ממה שלימדו אותי במדרשייה
הטקסט העירום הוא חי הרבה יותר, נוגע ללב הרבה יותר וחופשי הרבה יותר.
ודמותו של דויד שעולה ממנו כלל לא מואדרת, הוא לא מצטייר כיותר טוב משאול, אפילו להיפך - כעדין ורועד הרבה יותר ממנו.
לכן יש לי בסיס להניח שהסיפור אמיתי.
תנסה לקרוא את הסיפור בפשטות, מהלב, באופן לא משוחד, תנסה לשכוח את מה שלימדו אותך
ותכיר את שאול ואת דויד כפישהם, בזרימה חופשית של החיים.
חוץ מזה אין לי מה לומר, אין לי מילה רעה לומר על שאול, לכן אין לי על מה להתווכח איתך.
אני רק הייתי ממאוד רוצה שתקרא את הסיפור האמיתי.
ותודה לך על התגובות הארוכות והמפורטות
A woman's gentle heart
14:51
31/3/14
Offline
גם אני לא חושב ששאול הוא האיש הרע כאן. לפי הרושם שקיבלתי, הוא עשה כל מה שיכל למען עמו ותומרן על ידי כוחות חזקים ממנו.
שמואל, שלא רצה במלוכה, אולץ לייסד אותה. הוא בחר באדם פשוט וטוב שחשב שיהיה לו קל לתמרן ולהיות הכוח שמאחוריו
ובשלב מסוים (אולי כששאול החל לבסס את מעמדו העצמאי) מאס בו ומצא אמתלה לתמוך במישהו שחשב שיוכל לאיים עליו.
כל הסיפור הזה עם אגג העמלקי או הסיפור ששאול נאלץ לחכות לשמואל מספר ימים כדי שיקריב קורבן לפני הקרב, עד שהעם
שנאסף כדי להילחם התחיל להתפזר, וברגע שאול התייאש והקריב קורבן במקומו, שמואל פתאום קופץ מהשיחים ואומר "אאה, תפסתי אותך!
אתה חוטא לא ראוי, אני מדיח אותך!" מראה ששמואל חיפש את שאול על קטנות כדי להיפטר ממנו.
ודוד , אם קוראים בין השורות, מצטייר לא כאדם חלש אלא כמאפיונר.
חי בשולי החברה, מקבץ סביבו חבורה של מנודים כמוהו "ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש" עוסק בגביית פרוטקשן
כמו בסיפור נבל הכרמלי, שדוד ואנשיו "שמרו" על הצאן של נבל וברגע שנבל מפסיק לשלם להם דמי חסות, דוד ואנשים יוצאים לטבוח בו ובאנשיו
עד שלא יישאר בניהם "משתין בקיר". בינתיים, בדרך פלא אשת נבל אביגיל מחליפה צדדים ונבל מת כדרך הטבע - סיפור מאוד מוזר, שנראה לי שבא לחפות על כך
שדוד טבח בנבל ובמשפחתו ולקח לעצמו את אשתו. בכלל, יש תמיד עניין באופן שבו דוד משיג את נשותיו, ורק בסיפור בת שבע, ספר שמואל לא מטאטא
מתחת לשטיח את הדרך הלא לגיטימית שבו הוא לקח אשת איש. דוד גם מצטרף לפלישתים, אויבי ישראל שנמצאים בעימות ישיר עם שבט יהודה - השבט שלו
עצמו. דוד פועל כשכיר חרב של הפלישתים ופושט למענם על ישובים, כולל על ישובים ישראלים, וספר שמואל מזדעק להבהיר שעל יישובי שבט יהודה הוא לא
פושט אלא רק מוסר דיווח שקרי לפטרון שלו - אכיש מלך גת, שהוא פושט עליהם, ובכך מנקה אותו מאשמת בגידה. ספר שמואל גם מנקה אותו מאחריות ישירה על
מות שאול לאחר שהוא משלח אותו משדה הקרב בטענה שלמרות שהוא הגיע לקרב בגלבוע כחלק מהפמליה הצבאית של אכיש, סרני הפלשתים האחרים דורשים
לשלוח אותו משם, ודוד שוב מנוקה מחשד.
דוד אולי היה אישיות חזקה ודומיננטית מספיק כדי להיות מלך מוצלח, אבל שה תמים הוא לא היה. הוא דרך על הרבה גוויות (תרתי משמע) בדרך
למעלה.
18:26
28/11/10
Offline
תענוג לדבר עם מישהו שמכיר את הסיפור לאשורו.
אבל אני חושבת שיהיה לך קשה לשכוח את מה שלימדו אותך ולקרוא באופן לא משוחד.
אני מסכימה ששמואל היה מניפולטיבי. הספר נפתח בסיפור לידתו ואיך גדל כילד בבית המקדש.
בני עלי הכוהן הרשעים היו הסביבה שבה גדל. ובניו שלו עצמו היו כמו בני עלי בדיוק.
שום דבר טוב לא יכול היה לצמוח בסביבה כזאת.
שמואל מילדותו למד להיות סובלני כלפי החטא. החטא הקיף אותו מכל עבר, בתוכו הוא גדל והתגבש.
A woman's gentle heart
1 Guest(s)
