Log In
Register
Login with Google
Topic RSS
9:47
Moderators
10/10/10
Offline
נפטון ב-10 מדבר על צורך בהנחייה רוחנית ובמורה רוחני שגם יכוון את האדם, גם יפיג את בדידותו - אותה הבדידות שבין האדם לבין עצמו. גם אם יש אנשים מסביב, הרי עם מעטים מאד, אם בכלל, יוכל לחלוק את לבטיו.
בית 10 הוא בית בודד מהבחינה הזו שאדם מתמודד בו עם אחריותו הבלבדית על פעולותיו, תוצאותיהן והשפעותיהן. ואילו נפטון מדבר על בדידות בכלל ועל הבדידות ההכרחית לכל קשר אדם-אלוהים. זהו קשר שהוא מעבר לרֶגש, שֵׂכל, גוף או תחושה.
כשבני אדם מתחברים ביניהם, הרי כל ארבע הרשויות הללו עובדות ומשתתפות, ויוצרות תחושת יחד ומלאות ברמה האנושית. אולם החיבור אדם-אלוהים הוא עדין מדי, יש בו טעם אחר שאינו ניתן להמשָׂגה במילים, אבל החווֶה אותו יודע. לנקודה מסויימת זו מכוון את האדם נפטון בכל מיקום שלו במפה, וכשהוא בבית 10 או גדי מטרה נעלה זו הופכת ליעד נכסף שאדם פועל למענו באופן מוחשי, ומשום כך עולה הצורך החיוני כל כך לאדם עם נפטון פה בהנחייה רוחנית של אמת. היעד הנפטוני להתחבר אל משהו שהוא מעבר לרגש, לשׂכל, לתחושה או לגוף, הנחווה מתוך התכוונות. תהליכי גיבוש העצמי הקשורים בבית זה נכרכים אף הם סביב הרעיונות הנפטוניים, ומתרחשים ללא מאמץ, אך מתוך התכוונות.
(מתוך "נפטון בבית 10", פרק 21, נפטון, כרך שני מהדורה שנייה)
15:28
יכול להיות שאפשר לכנות את נפטון "סוד"? המקום שמעבר למילים. החוויות שאי אפשר לבטא?
כמו שאפשר להסתכל על מיקום פלוטו במפה ולראות היכן דרושה לאדם במהלך חייו טרנספורמציה אמיתית, שינוי מהיסוד, כך נפטון יראה היכן ה"סוד" של האדם? המקום מעבר למילים? המקום שבו הזמן מאבד משמעות?
16:03
זה כל כך נוגע ונכון שזה כואב. (נפטון בגדי ועוד שילובי נפטון-שבתאי)
18:52
Moderators
10/10/10
Offline
יו, עידן, חשבתי עליך כל היום... סתם כך, בלי סיבה.
יופי לראות אותך.
15:10
מורה רוחני לא חייב להיות בן אדם, אלא יכול להיות גם כלי מסויים שבאמצעותו האדם מפיג את הבדידות הפנימית?
מקום שהוא שב וחוזר אליו ועובר בו שוב ושוב, אפילו מקום מונוטוני ואפרפר שממנו ניתן להפיק דברים טובים?
15:58
Moderators
10/10/10
Offline
Liat אמר
מורה רוחני לא חייב להיות בן אדם, אלא יכול להיות גם כלי מסויים שבאמצעותו האדם מפיג את הבדידות הפנימית?מקום שהוא שב וחוזר אליו ועובר בו שוב ושוב, אפילו מקום מונוטוני ואפרפר שממנו ניתן להפיק דברים טובים?
בוודאי, אבל זה לא מה שהתכוונתי... אני דיברתי על הנחייה רוחנית מוחשית, ברורה, מורה של ממש שדורש ממך ומראה לך את הדרך.
21:53
לחבר שלי יש נפטון בבית 10 צמוד לרום שמיים (ואופק וירח בדגים). זה מכוון גם לשאיפות רוחניות או יצירתיות והגשמתן בקריירה?
22:44
13/12/12
Offline
זה נכון וכואב. נפטון שלי בבית 10. אבל כיאה לקשתית דלאית ששלושת המורים נמצאים אצלה ברטרו - מעולם לא מצאתי מורה רוחני. יש ייאוש גדול בתחושה שהדרך לעולם לא תימצא.
9:12
Moderators
10/10/10
Offline
.
לילוש,
עם השלושה הללו ברטרו את תמצאי, אבל בקצב שלך. מצד אחד יותר לאט מאחרים, מצד שני, כשזה יגיע זה יהיה אמיתי לך ונכון לגמרי.
אני אחפש לך את הקטע בספר שכתבתי על שלושת המורים ברטרו.
רעות,
לגמרי. אבל, בכפוף לאופי ומכלול המפה, עלול להיראות בלבול רציני ביעדים, לאן אני הולך...
9:18
Moderators
10/10/10
Offline
הנה זה, לי.
כתבתי כמובן גם על כל אחד בנפרד, אבל זה ארוך, אז אעתיק לפה רק את ההקדמה לשלושתם:
יופיטר, שבתאי וכירון, שלושת המורים הגדולים, כאשר הם ברטרו האדם מרגיש היטב וקרוב את שיעוריו ומבחניו בחיים. חש כאילו היה מדווח באופן תמידי למפקח קפדן ונעלם הקיים בראשו.
כשאחד או כמה מכוכבים אלה נמצא ברטרו במפה אדם מתקשה להגדיר את מטרותיו, את פילוסופיית החיים שלו, את תוכנית חייו – אולם בתוך תוכו אינו מפסיק לחשוב על כך. משקיע הרבה בכל תחום רציני בחייו, בעודו מקבל פחות גמול והכרה על מאמציו. הקודים לפיהם הוא חי שונים מהמקובל בסביבתו ושונים לחלוטין וּלגמרי ממה שקיבל מחינוכו. אדם אשר הסטנדרטים שלו גבוהים יותר בדרך כלל, ולא אחת הוא משמש כקוֹלן מוסיקלי המזכיר לסביבה מחדש את הערכים ששכחה, בקול שקט וחסר ביטחון, אך עקשן. במקרים רבים זהו אדם הזוכה לפגוש בחייו מורים מיוחדים. הוא מגיע אליהם בקצב שלו, בזמן שלו, אבל כשהוא מוצא אותם, הם יהיו הנכונים לו בדיוק, מראים לו את הדרך הנכונה לו בדיוק. מורים כאלה שאדם זקוק לכוח אבחנה על מנת לגלות אותם.
0:58
מגי, מאוד נהנתי לקרוא. מעניין.. בחרת להעלות את הנושא מסיבה מסויימת ?
חשבתי קצת על איזה ביטויים זה מקבל אצלי, ועלה לי מאוד בגדול שיש דברים שאני אומר ועושה שלאנשים שסביבי מתפרשים כסטנדרטיים ונורמטיביים לחלוטין אבל בתוכי יש ממש רטט ורעידות פנימיות שכאילו צועקים לי שאני נוגע בדבר חשוב מאוד.. שאמרתי עכשיו לאחר משהו שאני חייב להפנים מחדש כי מסתתר בו סוד בשבילי.. או היו דברים שעשיתי לראשונה בחיים שלי ושכמעט הרגשתי שאני הולך להתעלף מהסערות הפנימיות שעלו בי רגע לפני.. כמו נקודות ציון שכאלו שמחברות בין מה שצריך כי המציאות מחייבת לבין מה שצריך כי המסע הרוחני דורש..
5:21
טני, איזה תיאור מדוייק של רגע!
ממש מרגש כמה יפה כתבת! 
יש רגעים כאלו שההתרגשות מהם היא אדירה. בשבילי הם הארות. זה מרגש אותי כל פעם מחדש וקורה יותר ויותר. ממש ממש אהבתי את התיאור שלך!!
ברגעים כאלו אני יושבת וכותבת, ואז הכל מתבהר. בדרך כלל. אני מפרסמת חלק מהתובנות ואת חלקן כותבת למגירה. כשאני מרגישה את הרגע הזה אני מנסה למצוא בבליל הסערה איזו מילה ואיתה מתחילה. שאר המילים מופיעות אחריה ומצליחות לסדר את התובנה למשהו יותר בהיר. בשבילי מילים הם הדרך לארגן את הסחי של ביצת הרגש
6:09
תודה רבה שירין
אני ממש מבין את מה שהכתיבה עושה לך.. סוג של מדיטציה שעוזרת לך להתפקס לרגשות ספציפיים.
לאחרונה התחלתי להשתתף בקבוצת כתיבה (ושוב תודה למרס במאוזניים 
) ובשיעור הראשון למדתי שמאחורי כל סיפור או כתבה מסתתרת שאלה. שאלה שבעצם דרכה יוצא הכותב למסע בתוך עצמו.. הונוס, המוזה, שעצם ההליכה אחריה פותחת את כל הדלתות האפשריות ומגלה לנו יותר על עצמנו.
בהצלחה לנו
8:35
לי יש דגים בבית 10. זה כמו נפטון בבית 10?
כי לא הבנתי כל כך את הקטע שכתבת.
10:17
Moderators
10/10/10
Offline
.
לא אנני, ממש לא. 
13:36
13/12/12
Offline
"בעודו מקבל פחות גמול והכרה על מאמציו."
שוב. ועוד אחרי כל הזוויות הדיסהרמוניות של סאטורן ובמיוחד ה-135 לשמש.
אותו מוטיב חוזר בכל פעם. ואני מרגישה דווקא כל-כך זקוקה להכרה. 
14:51
Moderators
10/10/10
Offline
Lee אמר
"בעודו מקבל פחות גמול והכרה על מאמציו."שוב. ועוד אחרי כל הזוויות הדיסהרמוניות של סאטורן ובמיוחד ה-135 לשמש.
אותו מוטיב חוזר בכל פעם. ואני מרגישה דווקא כל-כך זקוקה להכרה.
לילוש,
לפני כמה שנים, כשעוד הייתי רואה טלויזיה היתה תוכנית שאהבתי על פסיכולוגית ילדים מקסימה וחכמה ביותר בשם טניה. היה לה מן בית כזה מבודד, בית אגדות, חדרים מרוהטים להפליא, צעצועים - ומצלמת בכל מקום. ההורים היו מגיעים עם הילד הבעייתי ועם אח או אחות שיש לו, וממש גרים, ישנים ואוכלים בבית של ד"ר טניה במשך שבוע שלם שבו היא היתה עוזרת בבעיות שלהם און-ליין.
תיכף תראי איך הסיפור הזה קשור לשאלה שלך.
מכל מקום, כבר באולם הכניסה, איך שההורים מגיעים עם הילדים ביום הראשון - מול הפנים שלהם מונחת קערה גדולה וצבעונית, עגולה ומושכת, מלאה בסוכריות ומסטיקים - ומעליה פתק בזו הלשון:
הורים, אין לקחת סוכריות מהקערה, נא לא להרשות לילדים...
נו, לי, את מתארת לעצמך מה עבר על ההורים המסכנים, שניסו לעצור את הידיים הקטנות מלצלול אל תוך הקערה, ומה עבר על הילדים עצמם? הדוקטורית עשתה זאת משום הזמן הקצר שעמד לרשותה, והיה עליה מצד אחד לפתות את הילדים, מצד שני לראות האם הם מסוגלים להתגבר על הפיתוי, ולראות את אופי התגובה שלהם בשעה שהם לא מקבלים את מה שהם רוצים. אם לא היתה הקערה, ולא היו הסוכריות, לא היה הפיתוי - לא היה מאבק...
כך בדיוק עובד שבתאי. פיתוי והתגברות. פירצה - ואיסור להיכנס בה. מצד אחד יש בך התכונה הזו שאת מאד זקוקה להכרה, צמאה לסוכריית ההכרה והגמול וההישג, מצד שני, הוא עומד ומחכה לראות איך תגיבי כשלא תקבלי אותה...
שבתאי המחנך האולטימטיבי, רציני וחכם ויודע בדיוק מה הוא עושה, ד"ר טניה של כולנו, ילדים סוררים שכמותנו....
16:11
13/12/12
Offline
אה, אני ממשיכה לעבוד בלי קשר לא להכרה ולא שום דבר אחר... באמת שכן.
אבל אני מאבדת את הביטחון.
אגב, אם אני לא טועה האיש המפורסם ביותר (כיום) שיש לו את שלושת המורים ברטרו הוא ברק אובמה.
היה לי קשה מאד עם הסיפור על הפסיכולוגית. מבינה את הסיפור ואת מה שכתבת, אבל ממש נתקע לי בגרון כעס כלפיה. לפחות בסוף הטיפול הם קיבלו את הסוכרייה? 
1 Guest(s)
