Log In
Register
Login with Google
Topic RSS
17:45
17/10/10
Offline
טוב, אז אני ארשה לעצמי להיות קצת כנה. כי כניראה שזו הדרך היחידה באמת להשתפר ולהתפתח.
הבנתי בכל השנה-שנתיים האחרונות, משהו שלא הייתי מודעת אליו כל כך: הרבה פעמים אני חושבת שאני יותר טובה מאחרים.
לא בקטע של- "מי אתה שאני אדבר איתך..."כי, ברמת התקשורת אני לגמרי נותנת כבוד לאנשים מכל הסוגים והמינים..
ומוצאת בכל אחד את מה שאפשר ללמוד ממנו... (למרות שיש כאלה שלפעמים מקבלים ממני רושם מוטעה אבל זו לדעתי כבר לא אשמתי ..)
אבל,אני זוכרת,שלאורך הילדות שלי- תמיד הייתי הילדה המיוחדת. הכי טובה בהתעמלות קרקע (שנחשב אז לממש להיט בבית ספר שלי חחח) הכי טובה בלימודים (יחד
עם עוד ילד או שניים), הכי טובה בכתיבה ובהצגות ויפה ולבושה יפה וזאת שכולם רוצים להיות בחברתה ושמארגנת את הפעילויות הכתתיות ושכל המורים אוהבים ושכל הבנים אוהבים (חוץ מזה שאהבתי חחח).. ובלה בלה בלה. "הילדה המושלמת."
ואני חושבת שמבלי להיות מודעת לזה סחבתי תמיד את תחושת המיוחדות הזאת איתי.. שזה ניראה לי די דלאי.
זה לא שניסיתי להיות כזאת, וזה לא שרדפתי אחרי זה. זה פשוט היה באופן לא מודע סממן של מי שאני.ואפילו אני זוכרת שהמורה בכתה א' הגדירה אותי ככה באסיפת הורים.היא סימנה עם היד- אם כל הילדים בכתה הם כאן,
אז ירדן היא כאן. (וסימנה עם היד יותר גבוהה)
ככל שחלפו השנים גיליתי שיש דברים שאני פחות טובה בהם. וזה התחיל בזה שבתיכון פתאום לא הייתי
זאת שכולם מתקבצים סביבה. לא הייתי מה"מקובלים",התבאסתי על זה אז לאיזה תקופה, אבל מהר מאוד הבנתי שהרווחתי מזה משהו שלא היה לי אף פעם לפני כן..
חברות אמת.
אחרי שנה או שתיים זה התחיל להתבטא בלימודים, פתאום לא הכל 90 ומעלה. פתאום- נופלים במתמטיקה...ופתאום-
וואלה פחות בא לי ללמוד ויותר באלי להתעסק בשברונות הלב שלי, ובבנים. וכו' וכו'.אז כל הציונים יורדים מדרגה.
ואח"כ- מתוך מקום מודע בחרתי, להעלות את הציונים שלי ולחזור להיות בין התלמידים הטובים. אבל הפעם זה לא
היה מתוך מקום של - אני תמיד מצליחה כי אני כזו אחת שמצליחה בהכל.. אלא באמת מתוך מקום של חשש וידיעה
שזה לא מובן מאליו.
וכמובן שבמישור החברתי אז המשיך הקטע של לא להיות הכי הכי כמו ביסודי. מצאתי את קבוצת החברים הנכונה לי בצופים. אבל לא נחשבתי שם להכי יפה, ויותר מזה- כל הקטע ה"מוזר" שהתחלתי לפתח.. עם אסטרולוגיה וכו' היה כמו חצי בדיחה על חשבוני שרק מחכה להתפרץ. ממש לא נחשבתי לחכמה.והאמת שדי הסתרתי את היכולות שלי משום מה. היה אחד שהבין את זה והאיר את עיני בנוגע לזה- אבל זה כבר סיפור אחר חחח. בכל מקרה,החברה אמרה את דברה.וזה קצת הפריע לי כי לא הייתי רגילה לזה, וזה ניפץ את הדימוי שהיה לי לגבי עצמי. אבל... בתקופה הזו ידעתי הרבה יותר מה באמת חשוב לי ומה לא וזה לא עד כדי כך הפריע לי.הייתי הרבה יותר מרוכזת בעניין הרומנטי בחיי.זה תמיד היה מקום ראשון..
בכל מקרה- זה עוד סימפטום.
כל זה לדעתי זה סוג של בועה דלאית, "אני מיוחדת, אני יותר מכולם, " והתנפצותה- אני מוזרה, אני לא בקונצנזוס,
ובקונצנזוס בכלל לא חושבים שאני מיוחדת ושאני חכמה וכו' וכו'...
עכשיו, זה החלק הדלאי.
והיום, בקורס פסיכומטרי שאני עושה. קרה לי מקרה קלאסי. שלגמרי הציף לי את כל העניין לתודעה.ומכניס לכל זה גם את גורם ה"בתולה".
לקורס הזה נכנסתי עם ידיעה ברורה- בנושא של עברית אני מעולה. בנושא של אנגלית אני מעולה (דוברי אנגלית ו92 סופי..). מתמטיקה אני פחות טובה. במתמטיקה אני צריכה מאוד להשקיע.ובכלל עם שנות ההתפכחות מהבועה הדלאית התפתחו לי חרדות ממתמטיקה.
והיום המורה אמר לכמה תלמידים להשאר אחרי השיעור בשביל לקבל איזשהו ספר.. ואני הייתי בטוחה שזה לקבוצה של יותר מתקדמים באנגלית..חחחח.. אבל מתברר... שלעזאזל! זה קבוצה שצריכה חיזוק! אז מתברר שבמבחן שעשינו ביום הראשון בכתה יצאתי גבולית.... הייתי בשוק בשוק. והאמת שקצת בכיתי. כי זה פאקינג אנגלית. ואני טובה בזה. וכאן- נכנס האפקט של הבתולה- בכל המבחן הזה, שנחת עלינו בשיעור הראשון, כל הזמן כירסמה בי תחושת הפחד, והלחץ מהזמנים, והעובדה שאני עושה מבחן שלא למדתי אליו בכלל הרגה אותי חחח (כן כן .. מפגרת- זה לא מבחן שלומדים אליו... אבל בכל זאת לחץ לחץ לחץ חחח..). אז לכן מין הסתם יצא לי ציון כזה. וזה עניין ממש של כמה אחוזים. כשהסתכלתי בספר תרגול ראיתי שזה קטן עליי ברמות אחרות. וגם החומר הרגיל של הכתה - קל לי...
אז חשבתי- שהאחוזים הגבוליםי האלה קצת באו לי משמיים, וקצת באו לי בקטע קארמטי. קבלי עוד מכה לאגו גברת.
אבל העניין הוא- שכן, האגו שלי מקבל מכות בקטע קארמטי... סבבה..חחח.. אבל מה יוצא לי מזה? כי אל לנו
לשכוח את..החלק הבתולי באישיות שלי. אם נקח את זה לרמת הלימודים... אז לדלי באופן טבעי יש בטחון ביכולת
החשיבה שלו ובמקרה טוב הוא באמת מחובר לרבדים גבוהים של מחשבה ותבונה. אבל- מלא פעמים אני מרגישה
שהבתולה פשוט חוסמת את יכולת החשיבה שלי, כי תמיד יש את ההרגשה והפחד שאולי לא למדת מספיק. ולמה שתדעי את זה עכשיו סתם ככה? וזה לא רק קשור לאם למדת או לא- אני חושבת שבתולה בגלל התכונה הארכיטיפית של צניעות- באופו טבעי גם לא כל כך תאמין שהיא יכולה לבטא את הרעייון המבריק.
אז מה נוצר לנו כאן?
אגו דלאי מנופץ- אני מיוחדת ויותר מכולם- אבל מסתבר שתאכלס... תאכלס לא!!תאכלס סתמי.חח
ולא רק זה, היכולת הדלאית לחשוב באומץ וביצירתיות ולהיות מסוגל להתחבר לניצוץ שבו- נחסמת על ידי הבתולה
שלעולם לא מאמינה שהרעיון הטוב נמצא אצלה... ובכלל מפחדת לגשת לבעיה מפחד לא להצליח בה.
ואחרי כל החפירה הזו-
אני שואלת, איך לדעתכם מגשרים על הפער הזה?
כשאני מסתכלת על המפה שלי, ועל החיים שלי- אני רואה מול העיניים בעיקר את גדי ואת שבתאי כמטיבים
הגדולים שלי. כי הם באים ואומרים לי- לא משנה באיזו נקודה את נמצאת- תעבדי. תעבדי ותעבדי. ומשם מגיעה
ההצלחה. לא מזה שאת מיוחדת או חכמה או לא יודעת מה, ולא מזה שתשבי ותפחדי ותחששי ותלחצי. שימי
את הלחצים בצד. ותתרכזי בכל צעד. בכל שלב. בכל מדרגה.
זו כרגע ההבנה שלי את כל הסיפור....
אבל מכיוון שאני נמצאת בשלב בחיים שאני מרגישה שזה חייוני עבורי לעמוד על טעיותיי לעומק,ואני מרגישה מספיק
מוכנה להתמודד עם אמיתות פחות נעימות על עצמי לטובת הגשמה נכונה יותר...אז אשמח לדעתכם חברי
פורום, ואני מתנצלת מראש על האורך של ההודעה, וגם מודה לכם על זה שאתם הולכים לקבל את הישירות
והכנות שלי לגבי עצמי- כי וואלה, אלה לא דברים שקל להודות בהם בפני אנשים. ואני מודה בהם כאן כי אני חושבת
שזה בעצם כל העבודה שלנו עם אסטרולוגיה... ומכיוון שכולם כאן אנשים טובים וחמים וחכמים, אני מרגישה בנוח
להודות..חחח...
אני רוצה לשאול אתכם מה אתם אומרים, איך על פי המפה שלי- פותרים את הפער בין הבתולה לדלי? ואיך גם- מוציאים דווקא
את הדברים הטובים של הבתולה והדלי ומשתמשים בזה לטובתי? וגם- גם הדגים הוא פאקטור כאן ללא ספק,
רק שאני לא יודעת איך מכניסים אותו למשוואה ואיך הוא יעזור לי למצוא את הפתרון חח.. לכן אני שואלת
אתכם.... מה אתם חושבים....
והרי, המפה-
no one forgets the truth,they just get better at lying
1:40
07/4/11
Offline
הי ג'סי
לטעמי הביטחון שלך נובע דווקא מהירח צמוד יופיטר וההבטים הכלכך יפים שהצמידות שלהם יוצרת עם כל הכוכבים בבית
10 (ההבטים לירח הם ההתנסויות הראשוניות שלנו ומעצבים את הרגשות שלנו)
הירח משקף אותנו בילדותינו ואט אט אנו מפתחים את תכונות השמש
לדעתי חוסר הביטחון שאת מדברת עליו קשור יותר לצמידות של שבתאי לשמש שלך מה שגורם לך לתחושת אחריות גדולה
ולביקורת עצמית לא קטנה
בסופו של דבר ביטחון עצמי מופרז זה לא טוב , גורם ליוהרה וחוסר ביטחון גם לא טוב
אז אולי כדאי להתיחס למה שאת מכנה "פער" לכוחות שמאזנים את אישיותך וגורמים לך להיות מקסימה ומפוקחת כמו שאת?
מה דעתך?
5:21
Moderators
10/10/10
Offline
.
מזל טוב, ג'סיקה. סוף סוף מותר לך להיות סתם את. קצת יפה ומוצלחת, קצת דפוקה ומבולבלת.
איזה שחרור, איזה יופי.
איזה מקום טוב להיות בו. עוד הפעם מזל טוב.
5:30
Moderators
10/10/10
Offline
.
ולעניין האסטרולוגי - בתולה ודלי נמצאים בדיוק באותו המקום - שניהם איסטניסים, מושלמים, צחים ונקיים. אז כן, דלי קצת יותר חושב את עצמו ומבקר אחרים ובתולה יותר צנועה, וגם מבקרת אחרים. דלי קצת מורם מעם ובתולה מבקרת גם קצת את עצמה, יותר נכון את מעשיה. אבל צניעות לא שווה חוסר ביטחון. והשילוב של שניהם זה שכל וראייה דייקנית, ובין עוד דברים, מאד טוב לאסטרולוגיה. בין התלמידים המצויינים ביותר שהיו לי היו דלי-בתולה.
9:02
ara33 אמר
בסופו של דבר ביטחון עצמי מופרז זה לא טוב , גורם ליוהרה וחוסר ביטחון גם לא טוב
אז אולי כדאי להתיחס למה שאת מכנה "פער" לכוחות שמאזנים את אישיותך וגורמים לך להיות מקסימה ומפוקחת כמו שאת?
מה דעתך?
בנאדם שיש לו קצת-הרבה ביטחון והוא מרגיש שהוא מלך זה לאו דווקא רע..
זה מאוד תלוי איך את בוחנת את זה
אותו אדם שמרגיש מלך ברהבה מקרים הסביבה שלו גם תתנהג אליו כאילו הוא אחד כזה
עוד דבר הוא שאדם כזה מרשה לעצמו הרבה ומאמין בעצמו ואם באמת "יש לו את זה" הוא יכול לעשות הרבה דברים גדולים בחיים
הדבר היחיד שיאמר לרעתו *לכאורה* הוא שסביר שיהיו לו הרבה שונאים במהלך החיים
{אנשים בדר"כ לא אוהבים שעומד בסביבה שלהם מצליחן--שחצן}
לעומת בנאדם חסר ביטחון שחושש ממה שכל זבוב יגיד לו
ובהרבה מקרים זה מוביל לזה שהוא לא יקח סיכונים וירגיש מפוספס כל החיים
10:03
07/4/11
Offline
אולי אתה צודק
אני חושבת שאדם ששואל את עצמו שאלות, שבוחן את עצמו ומעשיו לא יכול להיות כל כך בטוח בעצמו
אז אולי החיים שלו לא יהיו כלכך קלים אבל הוא יתפתח מבחינה רוחנית וילמד גם להיות אמפטי לאחרים
אדם שהאגו שלו מלוטף תמיד לא יכול באמת לצמוח
וגם אדם שפוף שאין לי ביטחון עצמי ביכלל לא יכול לצמוח
ולכן המורכבות של גם וגם נותנת הזדמנות טובה ליצירת איש שהוא גם בןאדם
זו דעתי ואולי היא לא נכונה
10:33
17/10/10
Offline
יוניק זה תלוי מה אתה מכנה "הצלחה" בחיים...
נגיד ובאמת בן אדם שמקרין לסביבה בטחון ומכתיר את עצמו למלך .. (זה קטע של אריה הרבה יותר מאשר דלי),
אז כן, באופן אוטומטי הסביבה באמת מחפשת מנהיגים ומלכים... יכתירו אותו לכזה.ואז- הוא לצורך העניין, מצליח בחיים על פני השטח.
לצורך העניין הוא ירוויח כסף, מעמד, כח, יראו אותי, ישמעו אותו, יחזיקו ממנו...
אם זה מה שבן אדם רוצה בחיים שלו- סבבה. אבל, וזה אבל גדול, מעטים האנשים שיגיעו למקום הזה וירגישו
שלמים. בסופו של דבר כל הדברים האלה שאנחנו רוצים כדוגמת הצלחה, זה חלק באישיות שלנו שרוצה לכסות על
צורך הרבה יותר פשוט וראשוני ופנימי, או על כאב עמוק שנמצא ביישות שלנו, ואנחנו מנסים לחפות עליו עם דברים חיצוניים. לכן- אם בן אדם מחפש להיות שלם עם עצמו ולחיות בסינכרון עם החיים שלו (ואני לא מדברת על אושר- אלא על מקום בו אתה שלם עם הבחירות שלך, ושלם עם תוצאות הבחירות שלך), הדרך של
לעולם לא לבחון את עצמך והלוריד מעצמך ולדעת- מה המידה שלך, או לרצות להשתפר וללמוד מתוך מקום נמוך יותר...פשוט לא תעבוד. אולי תביא לו הצלחה חיצונית. אבל כולנו יודעים שבסופו של דבר זה בולשיט. בד"כ סיפורים על אנשים מצליחים הם סיפורים על אנשים אומללים... לא כולם כן?
יש את אלה שהצליחו למצוא איזון. אבל... אני מתארת לעצמי שאלה שמצאו את האיזון זה אלה שבדקו מה שנקרא.. בציציות שלהם...
ככה אני רואה את הדברים..
no one forgets the truth,they just get better at lying
10:34
17/10/10
Offline
מגי ארה וחיה,
אגיב לכן יותר מאוחר על העניינים האסטרולוגיים..:) כי אני חייבת ללכת
המון תודה
לאב
no one forgets the truth,they just get better at lying
19:24
jessi_8 אמר
...אבל,אני זוכרת,שלאורך הילדות שלי- תמיד הייתי הילדה המיוחדת. הכי טובה בהתעמלות קרקע (שנחשב אז לממש להיט בבית ספר שלי חחח) הכי טובה בלימודים (יחד עם עוד ילד או שניים), הכי טובה בכתיבה ובהצגות ויפה ולבושה יפה וזאת שכולם רוצים להיות בחברתה ושמארגנת את הפעילויות הכתתיות ושכל המורים אוהבים ושכל הבנים אוהבים (חוץ מזה שאהבתי חחח).. ובלה בלה בלה. "הילדה המושלמת."...
ככל שחלפו השנים גיליתי שיש דברים שאני פחות טובה בהם. וזה התחיל בזה שבתיכון פתאום לא הייתי
זאת שכולם מתקבצים סביבה. לא הייתי מה"מקובלים"...
אחרי שנה או שתיים זה התחיל להתבטא בלימודים, פתאום לא הכל 90 ומעלה. פתאום- נופלים במתמטיקה...
ואח"כ- מתוך מקום מודע בחרתי, להעלות את הציונים שלי ולחזור להיות בין התלמידים הטובים. אבל הפעם זה לא היה מתוך מקום של - אני תמיד מצליחה כי אני כזו אחת שמצליחה בהכל.. אלא באמת מתוך מקום של חשש וידיעה שזה לא מובן מאליו.
וכמובן שבמישור החברתי אז המשיך הקטע של לא להיות הכי הכי כמו ביסודי. מצאתי את קבוצת החברים הנכונה לי בצופים. אבל לא נחשבתי שם להכי יפה, ויותר מזה- כל הקטע ה"מוזר" שהתחלתי לפתח.. עם אסטרולוגיה וכו' היה כמו חצי בדיחה על חשבוני שרק מחכה להתפרץ. ממש לא נחשבתי לחכמה.והאמת שדי הסתרתי את היכולות שלי משום מה.....
...לכן אני שואלת אתכם.... מה אתם חושבים....
ג'סי 
קודם כל מורידה בפנייך את הכובע על הכנות והמוכנות להיחשף.
ציטטתי כמה דברים שמבחינתי אומרים דבר אחד. שאלת מה אנחנו חושבים - אז אני קודם כל תוהה למה את מודדת את עצמך כל החיים לפי החברה, האנשים סביבך והציונים? לפי מה שאת נחשבת, או מה שאומרים עלייך?
עכשיו, יחד עם השחרור (תרתי משמע) שלך, אולי כדאי גם לשחרר את המדדים החיצוניים הכל כך לא רלוונטיים למי שאת באמת? כי בינינו, בלי הסטנדרטים החיצוניים המטומטמים האלה (סורי, ככה אני חושבת, את יודעת 
) את הכי מיוחדת, הכי חכמה, הכי יפה והכי מעניינת והכי אהובה שיש. נכון? 
אז לא הגיע הזמן להפטר מזה?
ברמה האסטרולוגית - אני לא בטוחה שהייתי משייכת את כל מה שרשמת לדלי ולבתולה. קודם כל והכי חשוב, זה לזכור שהאסטרולוגיה ממפה ומפרידה לסימבולים את האישיות של האדם ולא להיפך.
מה שתיארת נשמע לי כמו שלבים טבעיים שקורים לכולם בשלבים שונים בחיים. מקבלים פידבקים מסביבה חדשה, מגיעים ממקום מרופד למקום חדש שבו הרבה אנשים נמצאים ברמה שלך וזה פתאום נותן "כאפה" כי לפני זה הרוב היו פחות. וכד'.
ההימור שלי זה שהתרחיש הזה קורה לכולם ברמה זו או אחרת. ואולי באמת ההרכב האסטרולוגי הייחודי הוא זה שתורם לאיך אנחנו נתמודד עם זה.
יכול להיות שדווקא הסטליום האימתני שלך בגדי והונוס בקשת הפילוסופי על רום השמיים דוחפים אותך יותר לנסות להגדיר לעצמך את המצבים החדשים ולבדוק איך הם משפיעים עלייך ואיך הם מקדמים או מעכבים אותך בדרך שלך קדימה, ליעדים שלך או להגדרת היעדים שלך. ככה את פועלת, וזה מה שעושה לך טוב ונותן בטחון כשאת נתקלת בדברים חדשים או מערערים. 
19:41
23/10/10
Offline
היי ג'ס, כל הכבוד על הפתיחות והכנות.
תוך כדי קריאת ההודעה שלך עלתה לי בראש המילה "פשטות". תהליך ההתבגרות / התגבשות כרוך בתסבוכות לרוב ואני מניח שאין דרך לדלג על זה, אבל בכ"ז - פשטות, פשטות של דלי שרואה את הדברים כמו שהם (כמו הילד שצעק "המלך עירום", כי הוא לא מתייחס למה הוא אמור להגיד או להיות), פשטות של בתולה שממוקד בעשייה, ממוקד ברגע, לא במה שהיה או במה שיהיה או במה שאמור להיות. הזיכוך של הבתולה שנובע מפשטות וענווה, והניקיון הפנימי והשקיפות של הדלי, אלה נראים לי כמו מפתחות שיכולים לעזור לך. בצלחה יקירה.
19:42
18/10/10
Offline
jessi_8 אמר
יוניק זה תלוי מה אתה מכנה "הצלחה" בחיים...נגיד ובאמת בן אדם שמקרין לסביבה בטחון ומכתיר את עצמו למלך .. (זה קטע של אריה הרבה יותר מאשר דלי),
אז כן, באופן אוטומטי הסביבה באמת מחפשת מנהיגים ומלכים... יכתירו אותו לכזה.ואז- הוא לצורך העניין, מצליח בחיים על פני השטח.
לצורך העניין הוא ירוויח כסף, מעמד, כח, יראו אותי, ישמעו אותו, יחזיקו ממנו...
אם זה מה שבן אדם רוצה בחיים שלו- סבבה. אבל, וזה אבל גדול, מעטים האנשים שיגיעו למקום הזה וירגישו
שלמים. בסופו של דבר כל הדברים האלה שאנחנו רוצים כדוגמת הצלחה, זה חלק באישיות שלנו שרוצה לכסות על
צורך הרבה יותר פשוט וראשוני ופנימי, או על כאב עמוק שנמצא ביישות שלנו, ואנחנו מנסים לחפות עליו עם דברים חיצוניים. לכן- אם בן אדם מחפש להיות שלם עם עצמו ולחיות בסינכרון עם החיים שלו (ואני לא מדברת על אושר- אלא על מקום בו אתה שלם עם הבחירות שלך, ושלם עם תוצאות הבחירות שלך), הדרך של
לעולם לא לבחון את עצמך והלוריד מעצמך ולדעת- מה המידה שלך, או לרצות להשתפר וללמוד מתוך מקום נמוך יותר...פשוט לא תעבוד. אולי תביא לו הצלחה חיצונית. אבל כולנו יודעים שבסופו של דבר זה בולשיט. בד"כ סיפורים על אנשים מצליחים הם סיפורים על אנשים אומללים... לא כולם כן?
יש את אלה שהצליחו למצוא איזון. אבל... אני מתארת לעצמי שאלה שמצאו את האיזון זה אלה שבדקו מה שנקרא.. בציציות שלהם...
ככה אני רואה את הדברים..
את מדברת על הצלחה והכרה כאילו זו ערובה לבחירות לא נכונות ולשעבוד הנשמה אך לא!
רב האנשים סובלים. כן, כן, החיים שלנו מלאים מאבקים ואומללויות בין אם אתה עני או עשיר ואיך אתה מעכל את החיים זו בחירה אישית... בתור דלייה גדאית דגיגית אני חושב שההצלחה וההכרה שאת מדברת עליהם הם בנושאים שהקונצנזוס הזה עדיין לא שם. אני חושב שההסתייגות שלך מהצלחה נובעת מאיזשהו פחד לעמוד מאחורי האמת שלך שהיא לא מקובלת ומתקבלת טוב בידי החברה, שבתור אותה גדייה דלייה, חשובה לך מאוד.
התעבדי, תעבדי, תעבדי הזה של שבתאי הוא יפה ולא צריך לבלבל אותו עם התעבדי, תעבדי, תעבדי של הבתולה. גדי מבקש ממך לעבוד ממקום גבוה ששואף לקדם את החברה והתעבדי של בתולה נותן לך את האפשרות לעבוד בריכוז ובהקשבה לגוף, להיות חרוצה שצריך ולנוח שצריך.
אהה?
1 Guest(s)
