הנה אלגוריה שחשבתי עליה:

במספנה עלומה נבנות ספינות, כל אחד בדגם ייחודי. אך כולן - בלי יוצא מן הכלל - אינן מה שהן נראות. ואולם ממראה עיניים בלבד, לא ניתן לגלות את הפגמים שחבויים בהן. 

בחלק, הבסיס רעוע,  אצל אחרות  הדפנות נראות נפלא אך בקורות התומכות  יש סדקים, ועוד כהנה וכהנה פגמים.

הקברניט שיקבל לידיו את הספינה איננו יודע על הפגמים החבויים בה. הוא גם איננו מכיר את אנשי הצוות ולא בחר אותם. יש בהם מלחים דומיננטים יותר מאחרים, יש כאלה שמסתדרים עם עמיתיהם ומסייעים להם, ולעומתם אחרים שמפריעים לו ולקולגות ואפילו עויינים אותם.

הוא יוצא לדרך בטוח בכוחו, ולעיתים - כדרכם של קברניטים - הוא מלא יוהרה ותחושה שהוא זה שיקבע את הכללים, ועל פיו ישק דבר.

אחרי שיצא לדרך יתברר לו שההפלגה לא תהיה פשוטה כלל ועיקר. הוא יצטרך להתמודד עם תנאי מזג אוויר קשים, עם צוות שאיננו סר למרותו, וכחלוף הזמן יתחילו להיחשף הפגמים והסדקים בספינה.

לא מיד, ולא בבת אחת, אך כל אחד מהם יקשה עליו להתקדם.

ועל כל אלה - האתגר הגדול מכולם - הבלתי צפוי, הבלתי ידוע, והכוחות שאין לו שליטה עליהם.

כל אלה ילמדו אותו - מרצון או בכפיה - את מגבלות כוחו.