מסתורין קלטי:

הסידהא: הסידהא מגלם את מצב הביניים שבן עולם אחד לאחר, שזה נושא מרכזי באומנות ובמיתולוגיה הקלטית. המקומות הקדושים שמרו על המסתורין שלהם עד לימינו. הדיירים העל טבעיים שלהם ידועים בשם סידהא. אמורים להיות 2 סוגים: הגבוהים והנוצצים, ואלו שצבעיהם משתנים כשמאירים מבפנים. הם נראים לעיתים נדירות מפני אי הטוהר של העולם. עם ההגעה של הנצרות הם נתדלדלו בכל מובן והפכו להיות מה שידוע היום בשם פיות, גנום, ויצורים אחרים של הפולקלור.

הירח, עם כוחו המסתורי על המים, וגם המחזור של האישה, הוא מרכז של סט אוניברסאלי של סמלים. הוא שולט על טקסי הלילה שקשורים לחיות כמו החתול, הנחש והזאב. באגדה היוונית, כמו גם בקלטית, הירח מזוהה עם האלה המשולשת ששולטת על הלידה, החיים, והמוות. המשולש של עלמה, זקנה וכלה. מוריגן, מקהה, ובדהה, באירלנד. פרספונה, דמטר, והקטה, ביוון. האלה היא רבת חסד, אך גם חסרת רחמים

הגלים העתיקים, תושביה הקדומים של צרפת הקלטית, השאירו דמויות רבות עם 3 ראשים ו2 צדדים, המציעים את המצב האמביוולנטי של ההיפנות ל2 צדדים, והטבע המחזורי של המשולש.

ארתור:

המעבר הקל בן הגיבור הלוחם האנושי והארכיטיפ שמהעולם האחר, אל השמש. הוא מוטיב מרכזי בכל סוג של סיפור קלטי. זה המפתח למסתורין הקלטי – השילוב של הרוחני עם הפיזי והדמיוני. שינויי הצורה. ההתעקשות הנוצרית על הדואליות של אור וחושך, נפש וגוף, המציאות הארצית והמציאות השמימית, לא הייתה ידועה לקלטים. זאת היא הסיבה להרבה אי הבנות הסובבות את אגדות המלך ארתור.

ארתור, יכול להיות שהיה דמות היסטורית, מנהיג בריטי מהמאה ה6, אבל חשיבותו היא בהיותו גיבור מיתי, לוחם שמש נצחי. הוא הפופולארי והחשוב ביותר מבין גיבורי השמש הקלטיים. אגדות עתיקות הצטברו סביב שמו ליצור את אגדות המלך ארתור – רומנסות מימי הביניים שהשראה לא נעלמה מהם. ההנצחה של ארתור בשמות מקומות בבריטניה היא גרסה מקומית של הקשר האירופי ללוג – אל השמש, וגיבורים קלטים אחרים. השינוי של מרלין מילד פלא בן 7, שהפליא את הכוהנים הדרואידים על ידי השמדתם של זוג דרקוני מים, לחכם ומדריך של ארכיטיפ סולרי חדש, היא מוטיב נפוץ אחר.

ארתור, הבן של אותר פנדרגון, קשור באסוציאציה מיתית לסנט מישל, האדון של האור המנצח את כוחות הדרקון של החושך. וסנט מישל, הנראה מחזיק את המאזניים ושוקל את הנשמות בצלבי אבן איריים, קשור בתורו לתות – האל המצרי של העולם התחתון. בקונטקסט קלטי, מבלי הצורך הנוצרי לדואליות מוראלית של טוב ורע ככוחות נפרדים, מישל כישות שמשית הוא כוח ראשוני המחזיק את האלמנטים המלאכיים והאדמתים של טבעו באיזון.

המיסתורין הקלטי לובש צורה במצבי ביניים, כמו למשל הדמדומים בן חושך לאור. הטל שהוא לא גשם ולא יובש, לא ים, לא נהר, ולא מי באר. הדבקון הקדוש שהוא לא צמח ולא עץ.

כשאני קוראת על הקשר החזק שלהם לירח,מחזור האישה, לאלה המשולשת שמייצגת את הלידה החיים והמוות,

ישר עולה לי סרטן. (ירח.. מין הסתם..)

אבל,הסיפור הזה, של תפיסה בה דואליות לא קיימת, הכל בעצם סגור וממוחזר (משולש)והאמביוולנטיות בין חושך לאור, טוב ורע- שהם בעצם שני צדדים של אותו המטבע..  וחיבור

למצב ביניים.. קשה לי לשייך את זה למזל מסויים.ובכל אופן אני מאוד מתחברת לתפיסה הזו.

מה אתם אומרים???לאיזה מזל תשייכו את התרבות הזאת?