Log In
Register
Topic RSS
9:28
21/8/11
Offline
היי :)
אפשר לשפוך אור על הזווית ונוס מול כירון בסינסטרי?
איך היא פועלת? מי מרגיש את הכאב ובאיזה אופן?
תודה 
4:18
Moderators
10/10/10
Offline
leoleo אמר
היי :)
אפשר לשפוך אור על הזווית ונוס מול כירון בסינסטרי?
איך היא פועלת? מי מרגיש את הכאב ובאיזה אופן?
תודה
הגישה לכירון ככוכב של כאב או פצע היא מוטעית מיסודה.
אלוהים לא ברא שום דבר שבא להכאיב לנו מראש או לפנק אותנו ולהיטיב לנו מראש.
כל דבר במערכת המופלאה הזו ששמה אסטרולוגיה - יש לו תפקיד חיוני משלו.
טוב-לי-רע-לי / נעים-לי-לא-נעים-לי / אוהב-לא-אוהב -
אלה המצאות שלנו, בני האדם, שברובנו המכריע אנחנו עצלנים וילדותיים.
כירון עניינו אחד - תשומת לב. קשב. להיות בנוכחות.
כירון מגיע רק אחרי שהפנמנו את חוקי האמת של יופיטר ואת חוקי הצדק של סאטורן.
רק אז אפשר ללמוד מכירון איך לנהוג בריכוז ואיך להגיב נכון בכל מצב, קל או קשה,
עמידים לכל פיתוי וגחמה, חולשה ופינוק.
יש פה מישהו שמסוגל לזה באמת? מוכן להשקיע בזה באמת? מבין את החשיבות של זה?
לספור על יד אחת. בקושי את הדרישות היופיטריות או הסאטורניות אנחנו מצליחים לעבור
או אפילו להכיר בנחיצות שבהם.
אז כירון הופך להיות סבל ופצע, וסאטורן מכביד ומאשים ומעכב ויופיטר שכולו אמת הופך לשקר וגוזמה.
למה? כי כשטוב לנו אנחנו חושבים שזה מגיע לנו ומובן מאליו, וכשרע לנו אנחנו מחפשים את מי להאשים.
אבל במקרים המפותחים באמת אנחנו עוצרים רגע ושואלים איפה אני במה שקורה בחיים שלי.
וכך, כשכירון בסינסטרי מול ונוס - בעל הכירון מלמד את בעל הונוס להתאפק, לדחות סיפוקים,
פחות להתווכח ויותר להקשיב. מעדן את הונוס ומדייק אותה. מביא אותה למיטב היכולות שלה.
לא קונה -- לא יומרנות שבה, ולא קישוטים, ולא מילים אינסופיות ולא חנחונים.
מוציא ממנה את היופי האמיתי שבה. מכריח אותה להיות כנה.
הייתי פעם בשיעור משחק. התחלתי להקריא את הקטע שנתנו לי - וכל רגע המורה עוצר אותי ולא נותן
לי לסיים אפילו את שתי השורות הראשונות. רגשני מדי מגי, צעקני מדי, מודגש מדי, אישי מדי, יומרני מדי, שקט מדי...
ואני מתאנחת ונלחצת ומתעצבנת ועל כורחי מתחילה עוד פעם ועוד פעם את אותן שתי שורות אומללות.
בפעם השישית הקראתי את כל 12 השורות של הקטע שלי מבלי שעצר אותי אפילו פעם אחת
וכשהרמתי את הראש מהדף ראיתי חיוך זעיר בעיניים הטובות שלו.
סבלתי? בטח. אבל היה שווה כל דקה.
עד היום, כל פעם שאני צריכה להקריא משהו, אני זוכרת את השיעור הזה.
הגוף שלי זוכר אותו.
16:49
07/4/11
Offline
מגי אדם אמר
leoleo אמר
היי :)
אפשר לשפוך אור על הזווית ונוס מול כירון בסינסטרי?
איך היא פועלת? מי מרגיש את הכאב ובאיזה אופן?
תודה
הגישה לכירון ככוכב של כאב או פצע היא מוטעית מיסודה.
אלוהים לא ברא שום דבר שבא להכאיב לנו מראש או לפנק אותנו ולהיטיב לנו מראש.
כל דבר במערכת המופלאה הזו ששמה אסטרולוגיה - יש לו תפקיד חיוני משלו.
טוב-לי-רע-לי / נעים-לי-לא-נעים-לי / אוהב-לא-אוהב -
אלה המצאות שלנו, בני האדם, שברובנו המכריע אנחנו עצלנים וילדותיים.
כירון עניינו אחד - תשומת לב. קשב. להיות בנוכחות.
כירון מגיע רק אחרי שהפנמנו את חוקי האמת של יופיטר ואת חוקי הצדק של סאטורן.
רק אז אפשר ללמוד מכירון איך לנהוג בריכוז ואיך להגיב נכון בכל מצב, קל או קשה,
עמידים לכל פיתוי וגחמה, חולשה ופינוק.
יש פה מישהו שמסוגל לזה באמת? מוכן להשקיע בזה באמת? מבין את החשיבות של זה?
לספור על יד אחת. בקושי את הדרישות היופיטריות או הסאטורניות אנחנו מצליחים לעבור
או אפילו להכיר בנחיצות שבהם.
אז כירון הופך להיות סבל ופצע, וסאטורן מכביד ומאשים ומעכב ויופיטר שכולו אמת הופך לשקר וגוזמה.
למה? כי כשטוב לנו אנחנו חושבים שזה מגיע לנו ומובן מאליו, וכשרע לנו אנחנו מחפשים את מי להאשים.
אבל במקרים המפותחים באמת אנחנו עוצרים רגע ושואלים איפה אני במה שקורה בחיים שלי.
וכך, כשכירון בסינסטרי מול ונוס - בעל הכירון מלמד את בעל הונוס להתאפק, לדחות סיפוקים,
פחות להתווכח ויותר להקשיב. מעדן את הונוס ומדייק אותה. מביא אותה למיטב היכולות שלה.
לא קונה -- לא יומרנות שבה, ולא קישוטים, ולא מילים אינסופיות ולא חנחונים.
מוציא ממנה את היופי האמיתי שבה. מכריח אותה להיות כנה.
הייתי פעם בשיעור משחק. התחלתי להקריא את הקטע שנתנו לי - וכל רגע המורה עוצר אותי ולא נותן
לי לסיים אפילו את שתי השורות הראשונות. רגשני מדי מגי, צעקני מדי, מודגש מדי, אישי מדי, יומרני מדי, שקט מדי...
ואני מתאנחת ונלחצת ומתעצבנת ועל כורחי מתחילה עוד פעם ועוד פעם את אותן שתי שורות אומללות.
בפעם השישית הקראתי את כל 12 השורות של הקטע שלי מבלי שעצר אותי אפילו פעם אחת
וכשהרמתי את הראש מהדף ראיתי חיוך זעיר בעיניים הטובות שלו.
סבלתי? בטח. אבל היה שווה כל דקה.
עד היום, כל פעם שאני צריכה להקריא משהו, אני זוכרת את השיעור הזה.
הגוף שלי זוכר אותו.
מגי ריגשת,תחלס נשמע דומה קצת לשיעורים של סטורן? יותר נכון לעכשיו וממוקד?
1 Guest(s)
