Log In
Register
Login with Google
Topic RSS
7:03
Moderators
10/10/10
Online
בעבר אנשים חזקים, שהגיעו לעמדות כוח - עצם הכוח העניק להם זכויות יתר. בין אם היה זה אציל מלידה, עשיר שעשה את כספו במו ידיו, קצין בצבא, שופט וכל כוח. זכויות היתר היו לעיתים מוצדקות, כאשר נבעו משליטה במצב והבנה טובה יותר, מתכונות אופי עדיפות, מאומץ או מנהיגות. ויכלו להיות לא מוצדקות - אם נוצלו לשוחד ומעשים רעים ושימוש נלוז בכוח.
היום התהפך המצב. השאיפה לשיוויון הזדמנויות, שהיא יפה ונכונה בבסיסה, יצרה בשטח מצב הפוך. לחלש יש זכויות יתר. מרחמים עליו, נותנים לו עזרה כספית או עזרה רפואית חינמית, נזעקים למענו ושמים אותו במרכז הבמה. לחשוף את הפצעים שלך בפומבי כבר לא מרתיע אף אחד.
אם פעם אנשים עם בעיות גופניות או נפשיות ניסו לעשות כל שלאל ידם לעבוד במשהו, לקחת חלק, לתרום, להתגייס. אנשים שחוו טראומה אישית שמרו עליה בשקט. האווירה הכללית היתה של בושה על עצלנות או טפילות או התחמקות מחובות. למושג כבוד עצמי היה ערך ראשון במעלה. היום המושג 'חובה' כמעט ולא קיים, בעוד 'זכותי' ו'מגיע לי כי אני מסכן' לא יורד מהשפתיים. ו'כבוד עצמי'? מה זה בכלל?
איך מגיעים לכך שגם נוהגים בצדק כלפי נפגעי גורל וגם לא הופכים חולשה לפטור מהחיים - נראה לי שזו העבודה הנדרשת עתה מהאדם הפרטי, זה שאיכפת לו מההתפתחות האישית שלו יותר מאשר נוחות וסולד מלהפוך את עצמו מושא לרחמי הבריות. המחיר האישי שמשלמים כל בעלי הזכויות הללו הוא גבוה מדי לדעתי, והרבה פעמים הם אפילו לא יודעים את זה. הפתח המוצע להם הוא רחב מדי ומפתה מדי.
מעניין לי לשמוע דעתכם
7:54
07/4/11
Online
זו באמת דילמה רצינית
את צודקת שנהיינו חברה מלאת פרזיטים שחושבים שהכל מגיע להם ללא כבוד עצמי כלל
ואנחנו בהדרגה הופכים את היוצרות, פעם החזק היה השורד פיזית ולאט לאט החזק נהיה זה ששורד עם המוח
הדוגמה הכי חזקה היא של סטיבן הופקינס וזה כמובן התחיל עם הפרימטיים כלומר אלה שהצליחו לשרוד בזכות שפיתחו את יכולות הידיים שלהם ביחד עם יכולות הראש (אנחנו וקופים)
וזה עניין שמתפתח עם השנים עד לפצצת אטום שהורסת ותרופות ביולוגיות שמצילות חיים.......
אז כן יחד עם כל זה אנחנו רוצים להיות מוסריים ולשמור על החלשים פיסית שיצרנו (שבעולם קדום לא היו שורדים וגם לא היו כאלה שמתלבשים על התואר של נזקק והיו פשוט מתחזקים ושורדים)
בקיבציצר, לא נצא מזה........
23:08
31/3/14
Offline
דוגמה מהחיים. החלטתי לקחת קורס לשיפור האנגלית (שפות זה לא התחום שלי. לא מבין איך יש לי טריין מרקורי ירח).
השיעורים מחולקים לפי רמות, כל אחד נמצא ברמה שמתאימה לו עד שהשליטה שלו בשפה מתחזקת והוא עובר לרמה הבאה.
יום אחד הופיע בשיעור מישהו שראיתי בפעם הראשונה. העיקרון בשיעורים הוא לדבר כמה שיותר, עם המורה וזה עם זה. המורה דואג שכל אחד ידבר כמה שיותר
ולא משנה כמה אנחנו מגמגמים באנגלית. כמובן שהוא גם עשה מאמץ לשלב בשיעור את הבחור החדש. לקראת סוף השיעור, הבחור פתח פה על המורה והתחיל לצעוק עליו בעברית
שזו רמה גבוהה מידי ושהוא מורה גרוע (!) אם הוא לא רואה מה הרמה של התלמידים שלו ושאף אחד כאן לא מבין מה שהמורה אומר. כזו הצגה הוא עשה שכבר הייתי נבוך בשבילו. אני ועוד
תלמידים ניסינו להעיר לו שאנחנו דווקא מבינים היטב את המורה ושאולי זו לא הרמה שמתאימה לו אם הוא לא מבין והוא צריך להיות ברמה נמוכה יותר. אני אמרתי לו שמה שהוא עושה כאן
זו הלבנת פנים ושלא מגיע למורה יחס כזה. אמרתי לו שכדאי שיגיע ביום אחר ברמה אחרת עם מורה אחר. הוא התעצבן עליי ואמר שרק בשעות האלה הוא יכול להגיע מהעבודה ושכמו שאני שילמתי
ככה גם הוא שילם ומגיע לו לקבל תמורה על הכסף שלו ושהוא ילך לדבר עם מנהל הקורסים.
ואז הבנתי את הגישה שלו. שילמתי כסף = קניתי את המורה.
10:43
Moderators
10/10/10
Online
... ואני מוכנה להתערב איתך, ספינקס, שהכסף ששילם זה לא כסף שהוא הרוויח
אלא קיבל מהוריו שמקווים שיהיה לו קצת אנגלית, ואז אולי יעבוד במשהו.
אותה 'עבודה' שהוא מכריז עליה - לא אתפלא אם הוא משמש עציץ באיזה עסק של קרובי משפחה.
איך אני יודעת את זה? אדם עובד באמת מכבד עבודה של מישהו אחר, והוא לא.
זה בדיוק הטיפוס שאני מדברת עליו. אני לא עושה כלום כי אני מסכן/חלש/לא יכול/השלם את החסר
אבל מגיע לי הכל ויש לי זכויות יתר.
13:26
31/3/14
Offline
לפי דבריו הוא נהג אוטובוס. לא שזה משנה משהו
14:57
07/4/11
Online
הרגת אותי צחוק מגי, עם העציץ חחחחחח
7:18
Moderators
10/10/10
Online
אז הוא כן עובד. אם ככה אני לא מבינה מאיפה הגסות הזו שלו לעבודה של אחרים... בדרך כלל אדם שמתאמץ בשביל משהו יודע להעריך גם מאמץ של מישהו אחר.
8:08
Moderators
10/10/10
Online
דרך אגב, ספינקס, הטריין ירח-מרקורי שיש לך הלך כנראה לאינטליגנציה רגשית המוטבעת בישות.
כל שילוב ירח-מרקורי, צמידות ובכלל, תורמת הרבה פעמים לקליטה טובה של שפות, זיכרון טוב, כשרון כתיבה טבעי, תפיסה טובה של אנשים,
יכולת אומדן טובה, ניתוח נכון של מצב או אדם ואפילו יכולת להעריך שוויו ומחירו של דבר.
כשזה טריין זה מרמז כי האדם הגיע כבר לשיא מסויים בנושאים אלה, כולם או חלקם.
8:18
Moderators
10/10/10
Online
ארה,
סטיבן הוקינס, פרידה קאלו, צ'רצ'יל, רוזוולט - לכולם היו בעיות פיסיות קשות ואף אחד מהם לא השתמש בהן על מנת לקבל זכויות יתר.
פיתחו רוח חזקה על חשבון גוף חלש, לא ציפו לשום רחמים ושום יחס מיוחד.
אבל מה שאת רואה היום זה אנשים שאין להם שום בעיות פיסיות אבל מייצרים לעצמם בעיות נפשיות מקיר לקיר
על מנת לקבל את אותן זכויות יתר מפתות הניתנות לחלשים. לא עומדים בפיתוי.
חשוב להדגיש - לא כולם. יש כאלה שיש להם בעיות אבל משתדלים, ואני מכירה כאלה מקרוב, מעריכה אותם ואוהבת אותם מאד.
אבל יש גם כאלה שלא רק שלא משתדלים, אלא משתמשים בזה כפטור מהחיים, ולכן אינם מתקדמים לשום מקום. הופכים את המסכנות למקצוע ראשי בחייהם.
מתמחים בזה. אלה הם קורבנות אמיתיים, של השיטה ושל עצמם. אין הם מבינים את המחיר הגבוה שהם משלמים על אובדן הכבוד העצמי.
9:22
07/4/11
Online
מגי
אני מסכימה איתך לגמרי, מה שכתבת זה נכון כלכך, אין ספק שסטיבן הוקינס הוא הטוב שיצרה הקידמה והטכנולוגיה והפרזיטים למיניהם הם התוצר הרע.
ברור
21:05
מגי אני מסכימה איתך לגמרי,
אין לי מה להגיד,
באתי לכתוב משהו ארוך, אבל שורה תחתונה
הדבר הכי נכון,
הוא שאתה עושה משהו- ומקבל את מה שמגיע לך
לטוב ולרע
*יותר קל להגיד מלעשות..
14:22
17/10/10
Offline
זה גדי מול סרטן... התשובה כמו תמיד היא איפשהו באמצע... באיזון של כל אחד מהצדדים.
זה מעניין שאני רואה את השרשור הזה עכשיו... בדיוק אחרי חוויה מאוד מעניינת שהייתה לי אתמול שהדהדה בדיוק בהקשר הזה של גדי-סרטן.
נפגשתי עם בחור שיצא לי להכיר בגיל 19,בזמנו היה בנינו חיבור מידי ותחושה של הכרות ברורה, שהיום אני מבינה יותר מאיזו תקופת חיים ועל רקע מה. בכל אופן, הבחור הוא מנהיג-לוחם בנשמה, איש צבא לשעבר, גדי-עקרב-אריה, גברים מהסוג שכבר קשה לא פוגשים הרבה היום, בדיוק בגלל הלך הרוח החברתי זה שאת מתארת מגי. בכל אופן, אפשר להרגיש דרך כל צעד ומשפט והתנהלות חיים, את הגדי-עקרב שלו, את הדרישה העצמית הבלתי מתפשרת במונחים של השגיות ואתגור עצמי (חיצוני, לא נפשי;) מתוך תחושת האחריות העמוקה שהוא חש כלפי הקהילה. כל אלה תכונות שקל לי לזהות בו כי אני מכירה ברמה מסוימת מהנשמה שלי. והגישה הגדאית הזו, הדרישה למקצועיות ושאיפה למצוינות, השפיטה, הצמדות למה ש"צריך" לעשות ומה אמור להיות, ואיך צריך להתנהג אדם בעל מוסר ומודעות, הקושי לקבל חולשה, בעצמו ובאחרים... כל התכונות האלה היו טבועות בי בגיל צעיר מבלי שהייתי מודעת לכך, והתהליך ההתפתחותי שעברתי היה דווקא להכיר אותם וללכת לצד השני שנמצא בסרטן כדי לשחרר את העול הקשה הזה מכתפיי וכתפי "העולם" שראיתי דר הפרפסקטיבה הזו. להפגש איתו אתמול ולראות את השקפת העולם שלו היה קצת כמו להיפגש עם ירדן של פעם...שלא איזנה את הגדי ובכך לא באמת ביטאה אותו ברמה העמוקה והאמיתית, כי אין גדי בלי סרטן ואין סרטן בלי גדי (ולצורך העניין זה ככה כמובן בכל ארכיטיפ וציר). למשל, היה קטע שהמלצר לא הגיע לקחת את החשבון למרות שהוא ראה שזה כבר שם, והבחור ישר אמר לי שבתור מי שעבד במלצרות הוא לא סובל את הגישה הזו, כי זה לא מקצועי. וירדן של פעם הייתה זורמת איתו מהנהנת ומזעיפה פנים, על חוסר המקצועיות של האחר וחוסר המקצועיות שלה עצמה במקרה כזה או אחר... אבל היה לי כל כך ברור שעכשיו אני כבר לא מסכימה עם הגישה הזו, ואמרתי לו- בסדר, הוא בן אדם, אתה לא יודע מה עובר עליו. לא צריך להיות כל כך קשוח. לא צריך למהר כל כך לשפוט.
הגישה הגדאית הז שהייתה פעם, יש בה את הפלוסים שלה שצריך לא לשכוח, אבל זה לדעתי זה טוב שברמה מסוימת לא נתקענו שם כחברה. עכשיו פשוט צריך ללמוד לאזן.
no one forgets the truth,they just get better at lying
1 Guest(s)
