אחרי שעברתי בפורום היידפארק וקראתי על אילו חיות מגי הסבירה הנה רשימה של חיות טוטם שעליהם היא לא עברה:

(במידה ומישהו מעוניין להוסיף הסבר או כדומה מוזמן)

עיט(מס' 1)

אייל(מס' 3). הערה: *מגי פירטה על האיילה, אך היא התכוונה לבמבי, לצבי. לאייל מסר שונה מלצבי.

דוב (מס' 5)

לוטרה (מס' 8)

צב (מס' 10)

דרבן (מס' 12)

קויוט (מס' 13)

בופאלו (מס' 19)

אופוסום (מס' 23)

עורב אפור (מס' 24)

תרנגול הודו (מס' 31)

נמלה (מס'32 ) המדהימה.

הערות: *מה שמג כתבה על הסמור מיוחס לחמוס מספר 33

*כנ"ל לגבי מה שכתבה על הפסיון מיוחס לשכווי מספר 34

סוס (מס' 35)

אנטילופה(מס' 37)

צפרדע(מס' 38) (לייק.)

אנפה כחולה (מס' 45)

סלמון (מס' 49)

תנין (מס' 50)

---------------------

אני יכולה להעתיק סיכומים מהספר שלי או לתרגם לעברית מאמרים אבל זאת לא חוכמה מי שמבין את החיות מוזמן לשתף.

ואם אפשר מי שיודע לפרש פריסת טוטם איך קלפים מתפרשים במיקומים השונים. איך ההשלכה של התכונות החיוביות והשליליות של הקלפים נעשת במיקומים השונים?

היי כולם! 

חזרתי אחרי חודש של מחנה מדיטציה, מאוד מאוד אינטנסיבי... זו הייתה החוויה הכי יפה והכי משמעותית בחיי עד כה. באמת שאין לי מילים לתאר את כל מה שעברתי שם. אני לא אותו אדם שהייתי לפני...

בכל מקרה, לעניין האשכול:

בימים האחרונים של המחנה ראיתי המון המון פרפרים מסביבי, כל הזמן, ממש בצורה יוצאת דופן. וזה היה הגיוני, גם עכשיו כשאני חושבת על זה הדבר הראשון שכתבתי בפייסבוק שלי כשחזרתי הוא שאני מרגישה מאושרת וקלילה כמו פרפר.

אבל עכשיו... אתמול מצאתי על הריצפה כנף שבורה ויפהייפיה של פרפר. והיום- פרפר ענק, מת. הוא היה כל כך גדול שממש פחדתי להתקרב אליו בהתחלה כי לא הבנתי מה זה.

מה זה אומר??

שתי התקריות, אגב, התרחשו באותה שעה של היום ובעת שהייתי עסוקה בפעילות שקשורה למחנה שהייתי בו, אז אני חושבת שבהחלט יש קשר...

אבל קצת מוזר לי הפרפרים המתים האלה פתאום 

למישהו יש רעיון?

חיבוק גדול לכולם, כיף לחזור לכאן...

תודה רבה ג'סי וגבגוב 

ג'סי, אני מתחברת מאוד לפירוש שלך!  

גבגוב, מבין השניים מתחברת אליו יותר :)

כמובן, שאיפשהו אנחנו תמיד מחזיקים בדברים "מתים". אבל אני מרגישה שעברתי טרנספורמציה ממש עמוקה, והשלתי המון "קליפות" שהן לא חלק מהמהות שלי... באיזשהו שלב במהלך התקופה שם החלטתי שאני אורזת מזוודה של המון מטען מיותר שסחבתי איתי במשך 25 שנה ופשוט משאירה אותה מאחוריי. כמובן שקשה לקחת איתך גן עדן ולהביא אותו בחזרה למציאות הרגילה, ואני די נלחמת לשמור על הסטייס (לא יודעת איך לתרגם את זה לעברית- מצב תודעה?) שחוויתי שם. אבל אני גם יודעת שאני לא ארשה לעצמי לחזור לאחור...

בכל מקרה, מה שכתבתן שתיכן היה תזכורת טובה 

ג'סי- אני אכתוב לך עוד על המחנה בפרטי.

וגבגוב- ראיתי עכשיו את מה שכתבת לגבי הראקון, כשענית לי כבר לא הייתי כאן. זה מעניין מה שכתבת- דיפלומטיות, קורקטיות, נימוסים- זה לא היה חלק מהחינוך שלי, אבל זה משהו שאני מרגישה שהגעתי איתו לעולם, והרגשתי אותו כבר מילדות. תמיד הייתי מנומסת מאוד, דווקא לא בדומה לשאר המשפחה שלי. 

ואגב, אלי משי זה ספינקס?? איכשהו פספסתי את זה עד עכשיו...

אוף… 

יום אחרי ההודעה שרשמתי כאן על הפרפרים המתים, ראיתי שתי דבורים מתות, אחת במרכז היוגה איפה שאני מנקה בבוקר, ואחת על מזרן היוגה שלי בבית. זה נראה לי קצת משונה אבל חשבתי- טוב, אני אפסיק להטריד אתכם עם מעופפים מתים למיניהם.. 

המחנה הזה שסיפרתי עליו הוא של בית הספר ליוגה שלי, ושם התחלתי לשאול שאלות על כל הדרך שלי ולא להיות בטוחה בכל מה שהייתי בטוחה בו קודם (קודם הייתי די בטוחה שאשאר בפירנצה עוד שנה ומאז אני ממש לא בטוחה לאן אלך כשאסיים את הלימודים בעוד תקופה קצרה), אז אני חושבת שזה קשור.. שם גם ראיתי את הפרפרים.

והלילה היו לי שני חלומות שונים, שבשניהם אני אמורה לטוס לאיפשהו ואני בפאניקה היסטרית שאפספס את הטיסה, שאני אפילו לא יודעת לאיפה היא(!). בחלום השני שאני זוכרת קצת יותר טוב, הייתי בשדה תעופה עצום ופשוט לא הצלחתי למצוא את דרכי בו, לא משנה מה.

זכור לי שהיה איזשהו דיבור על דנמרק ועל קנדה, ששניהם הם לא מקומות שבכלל חשבתי לגור בהם, הדבר היחיד שזה מתקשר לי אליו הוא שבעוד חודש מגיע בחור שהיכרתי דרך היוגה לגור כאן בפירנצה, והוא קנדי שגר בדנמרק ואני די מחכה לבואו…

באיזשהו שלב מישהו הצביע על מבנה ואמר לי ששם הצ'ק אין, ונכנסתי למעלית שהייתה בעצם חלל ענק עם קירות אדומים שדרכם היה אפשר לראות קצת את האורות שבחוץ, ומדרגות שחורות, ענקיות ושטוחות יחסית ששינו את צורתן בכל פעם שהמעלית זזה, ואני קפצתי מאחת לאחת וניסיתי לא ליפול.

החלום הזה שאני עומדת לפספס את הטיסה הוא חלום חוזר אצלי שכבר חלמתי בעבר, ומשהו משותף בין כל החלומות האלה הוא שתמיד יש מישהו שכועס עלי או מישהו שגורם לי להרגיש אשמה. בחלום הזה זה היה בצורת אנשים רנדומליים לחלוטין ששלחו לי הודעות לטלפון, ולא הבנתי מה עשיתי ולמה הם כולם כועסים. 

בכל מקרה, אז התעוררתי בתוך החלום לחלום אחר (שחשבתי בחלום שהוא המציאות), והייתי בבית כפרי, מזכיר בסגנונו את הבית בכפר שגרתי בו עד לפני שנה (שנה בדיוק! עכשיו כשאני חושבת על זה, ממש היום לפני שנה עברתי משם בחזרה לעיר), אבל שונה מאוד. מה שמעניין הוא שאני זוכרת ממש לפרטי פרטים איך נראה הבית, מה היה בחדר של השותפה שלי (כל מיני מסיכות אוריאנטליות מסודרות על המיטה), מה היה במקלחת אפילו. הוא היה יחסית חשוך ומאוד אינטימי ושליו, הייתי שם לבד כי שתי השותפות שלי יצאו ללימודים ואני החלטתי להישאר כי הרגשתי חולה או עייפה… בחדר שלי היה חלון קטן מאחוריי המיטה שהאיר קצת את החדר באור מאוד נעים, ומול המיטה הייתה ערימה גדולה של בגדים ותרמיל הגב שלי, כאילו אני עדיין אורחת…

באיזשהו שלב ירדתי למטה במדרגות, ופתחתי את הדלת, וראיתי על הדשא שמחוץ למפתן ציפור קטנה מתה, ואז ראיתי לצידה עוד ציפור- שממש מול העיניים שלי התחילה להתנדנד, ואז נפלה ומתה גם היא. ואז ראיתי שגם ליד הרגליים שלי, בתוך הבית, יש עוד ציפור מתה.

זה היה מחזה לא קל, ורצתי בחזרה למעלה חושבת "אז מה אתה מנסה להגיד לי כאן יקום????" 

בגלל החלק של הציפורים החלטתי לרשום את זה כאן ולא באשכול החלומות… שוב, כל המעופפים המתים האלה! 

למישהו יש רעיון מה כל זה אומר? 

היום, כשהייתי ליד הבית ועמדתי להיכנס, ראיתי נץ על הגג של הווילה ממול.

הוא הסתכל בי כמה רגעים ועף.

לא מחזה שרואים כל יום.