אתמול היה לי חלום שאני פשוט מרגישה שאני חייבת לשתף אותו … אז ככה:

אני הייתי ביחד עם אבא שלי ואחותי. המקום שהיינו בו היה קר מאוד מאוד … אבל היה בהיר .. הייתה שמש בשמים. היינו על הר שכולו קרח ולידו למטה היה ים … הלכנו בהר, והיינו במין שביל כזה … שביל ארוך ארוך ארוך ארוך ארוך … הלכנו הלכנו והלכנו והבנתי שאנחנו בכלל באנטרטיקה. אבל לא הרגשתי שהמקום מתאים לאנטרטיקה, ובכל זאת הרגשתי מוזר כזה. מה אני עושה במקום כזה? אבל מה שכן, ידעתי שאנחנו בדרך חזרה הביתה … אבל עדיין הייתה לי הרגשה מוזרה כי אנחנו במקום רחוק גם מהבית … פשוט הלכנו והלכנו, והיה די נחמד האמת ( בשבילי העיקר ) כולם היו שמחים כזה ודיברו ביניהם .. גם אני השתתפתי מדי פעם בשיחה של אחותי ואבא שלי. פתאום אני רואה באמצע השביל מין שקע עצום כזה. דאגתי כזה ואמרתי לאבא שלי: "איך נצליח לעבור את זה? זה נראה ממש מסוכן ואני מפחדת .." הוא אמר שזה שטויות. חשבתי שאני סתם פחדנית כרגיל. הגענו לשקע הזה, ועברנו אותו האמת די מהר … אחרי שעברנו את השקע ראיתי מרחוק עוד הר עצום וגדול … האמת לא הפתיע אותי. הרי זה חלק מהטיול גם ככה … הגענו להר, וטיפסנו עליו. הגענו לפסגה, וזאת הייתה רמה. הייתי בשוק מהנוף. הנוף היה פשוט מדהים. אבל הבעיה שלא היה המשך לשביל והיינו צריכים לחזור חזרה לאיפה שהיינו .. לא הבנתי למה זה ככה .. חשבתי שיש המשך … חשבתי לעצמי שיש סיבה שהגענו להר הזה … שאולי זאת מין נקודת מפנה למקום אחר … אחרי שהיינו שמה הרבה זמן הבנתי באמת שאנחנו צריכים ללכת בדרך אחרת הביתה .. כשהלכתי למקום אחר בהר, והסתכלתי ללמטה, ראיתי את השביל שהלכנו בו מרחוק ולא קרוב כמו שהוא היה, ולמטה היה אוקיינוס. בטח האוקיינוס השקט או ההודי .. המודעות שנשחה באוקיינוס למטה לא הפחידה אותי. זה היה אתגר קל בשבילי וחשבתי לעצמי שנגיע בשנייה הביתה. כשרצינו לרדת מההר היה לי פחד גבהים נוראי, וגם פחד מהסכנה .. לא ידעתי מה לעשות, אבל ידעתי שאצליח לרדת ממהר … בהתחלה אחותי ואבא שלי ירדו, ואז ואמרתי לעצמי שגם אצליח כמוהם. ירדתי, והאמת הצלחתי … הגענו לאוקיינוס, וכולנו שחינו בו .. שחינו ושחינו ושחינו והגענו למין חלק שהרגשתי ממש מגעיל לשחות בו .. הרגשתי שהחלק הזה מזוהם כי הוא היה קרוב להודו. שחינו ושחינו והגענו לארץ בדרום אמריקה. במקום להיות בשוק מזה שאנחנו לא בישראל, אלא בארץ בדרום אמריקה, וכנראה גם מתחילים את החיים שלנו מחדש שמה, לא גרמה לי להרגיש מוזר … אני זוכרת בחלק הזה שישר הגעתי לביה"ס בדרום אמריקה ..  (פרו. זאת הארץ.) הגעתי לתיכון, והיו שמה מלא מלא תלמידים. הייתי ביחד עם אחותי ואבא לא היה. ההפסקה נגמרה אבל לא ידעתי לאן ללכת כי אני תלמידה חדשה בביה"ס .. לא אמרו לי כלום והייתי צריכה להסתדר לבד … כולם דיברו שמה ספרדית ופשוט הייתי אבודה .. לא ידעתי מה לעשות .. חשבתי שלא אסתדר בכלל .. קיוויתי מאוד שתלמידים בביה"ס הזה מדברים אנגלית … זה ממש הפחיד אותי שלא אצליח לתקשר בגלל השפה. וידעתי שאנשים בארץ הזאת הם לא כמו בארץ ישראל … פניתי  לתלמידה אחת באנגלית ושאלתי אותה איפה שכבת י"ב. ( אני בכיתה י"ב )היא ענתה לי באנגלית, שמחתי שהיא דיברה אנגלית כי ציפיתי לזה גם, והיא אמרה לי באנגלית שהיא בשכבת י"ב ושאני אבוא איתה לשיעור אנגלית. חשבתי שזה בסדר הרי גם ככה אני לא יודעת מה לעשות .. ואם היא מהשכבה שלי זה בטח בסדר .. אני פשוט סכמתי עלייה והרגשתי מין תחושת ביטחון מוזרה כזה שלא הייתה אמורה להיות .. עליתי המון המון מדגרות כדי להגיע לשכבת י"ב ולחדר אנגלית ולבסוף הגעתי. היו שמה מלא מלא תלמידים והתיישבתי במקום שלי .. היו לי כבר ספרים והכל … הוצאתי את הספרים באנגלית והתחלתי ללמוד בלי רשותה של המורה … האמת שלא הקשבתי לה בכלל … בעיקר קיוותי שאסתדר עם כל העניין הזה של השפות ואתמקם שמה .. ולהפתעתי הסתדרתי מצוין עם האנגלית שלי בבית הספר ולא היו לי בעיות … אבל נורא פחדתי בכל זאת כי אני בארץ אחרת … כולם בכיתה השתוללו, הפריעו וגם לא הקשיבו למורה כלכך .. אבל הם כן למדו .. המורה פנתה אליי ודיברתי איתה באנגלית. דיברתי איתה בנוגע למה שצריך ללמוד והכל והיא הסבירה לי. רציתי כלכך שהשיעור יסתיים. למדתי ולמדתי בספר, והקשבתי למה שכולם אומרים בספרדית. היה צלצול, הסתיים השיעור. אח"כ חלמתי חלום חדש שבכלל לא קשור לחלום הזה .. חלמתי שאני במקום מרכזי כלשהו בירושלים וזה היה בלילה. אני הייתי ביחד עם אחותי. טיילנו בעיר כזה .. הלכנו ברחובות ולא הרגשתי נעים בגלל כל המקרים שהיו שמה … אתם יודעים מין מציאות יום-יומית כזאת … אנשים רבים ברחוב סתם .. דתיים מדברים ביניהם. אנשים מעשנים וכו' … רצינו ללכת לאיזה שהוא מקום, אבל לא הבנתי לאן. אני ואחותי כל הזמן הסתבכנו. לא שאלתי אותה לאן אנחנו צריכות ללכת. לא רציתי לשאול אותה וסמכתי עלייה … הגיע הבוקר. הגענו לתחנת רכבת. אני והיא מחכות לרכבת הקלה בירושלים. במקום לחכות ביחד עם אחותי אני רואה שמי שנמצאת לידי זאת בכלל חברה שלי שרבתי איתה ממזמן … לא הייתי בהלם האמת. לקחתי את זה בצורה נורמלית.  כשחיכינו לרכבת הייתי די לחוצה כזה .. לא היה לי נעים .. הכל היה לחוץ, המון אנשים, עמוס … הרגשתי מין הרס עצמי כזה גם בגלל הלחץ. אחרי כמה זמן הרכבת באה. החברה שלי עלתה, אבל אני לא הספקתי לעלות לרכבת … הנהג מיהר ולא הקשיב לי … לא צעקתי לו שלא יסע .. הוא פשוט סגר את הדלתות מהר וראיתי איך הרכבת נוסעת מהר ואני לבד בלי החברה … הרגשתי מין בגידה כזאת ממנה. למה היא נסעה בלעדי? מה זה אמור להיות? נכנעתי לחוסר אונים שלי וספגתי את כל מה שקרה … במקום להוביל את מה שקרה למקום אחר ולפתור את זה בדרך יותר נכונה … פשוט וויתרתי על העלבון שלה ונתתי לה לפגוע בי .. כי זה ממש פגע בי .. אמרתי לעצמי: " אני אקח אוטובוס ואנסה להספיק להגיע לאן שהיא תגיע … אני ארדוף אחרייה וזהו .. " לא ידעתי לאן צריך ללכת בחלום. לא ידעתי לאן היא נוסעת כי היא לא אמרה לי. חיכיתי לקו מסוים שיגיע כי הרגשתי שאותו צריך לקחת. חיכיתי לקו הספציפי הזה. אחרי כמה זמן הוא הגיע, ונכנסתי לבפנים. הנהג ניקב לי בכרטיסיה ונכנסתי לתוך האוטובוס. התיישבתי בסוף. האוטובוס נסע ונסע אבל לא במסלול שהוא היה צריך לנסוע בו … לא הייתי מופתעת. האוטובוס הגיע לתוך ישוב שלא הזכיר לי ישוב בתוך ירושלים .. ( העיר שאני גרה בה ) אבל ידעתי שהישוב שייך לירושלים. כשהוא נסע בתוך הישוב היה מין מכשול כזה שלאוטובוס היה קשה לעבור … עברנו את המכשול ( כביש לא סלול שלא מתאים לנסיעה. ) אחרי המכשול ירדתי מהאוטובוס ונכנסתי לתוך אחוזה כזאת. נכנסתי לתוכה ולא היה אף אחד … חיפשתי אנשים, ומצאתי שם לפתע את ידיד שלי שאני מדברת איתו גם היום. הוא היה פצוע והוא בכה מאוד. לא הבנתי מה קורה לו. הוא הראה לי את האצבע שלו והוא אמר לי שתרנגול ניקר אותו באצבע .. הפצע באצבע היה עצום … מין שקע ענקי, שמאוד מאוד מדמם. הייתי בהלם. הייתי ממש ממש ממש מזועזעת מזה .. כאב לי הלב … לא ידעתי מה לעשות. אמרתי לו שנילך לביה"ח… אני הלכתי לתחנת אוטובוס כדי ללכת איתו לביה"ח. לא שמתי לב אם הוא הלך אחריי או לא. פשוט הלכתי לתחנת אוטבוס וזהו … הלכתי לתחנת אוטובוס, ואחרי זה קמתי מהלילה האינטנסיבי חלומית הזה … מה אתם אומרים על כל מה שחלמתי? ….