אני,

כל קשר יופיטר-סאטורן מתייחס לשני נושאים - האחד – מוסר, חוק ומצפון ואיך לשלב ביניהם. השני - שאיפה, מטרה, מאמץ והשתדלות.

לשני נושאים אלה תוצאה מעשית ביותר על המבנה והצורה של החיים. מבנה וצורה הכוונה לנישואין, עבודה, מעמד, מקום בחברה, מקום בעולם, בריאות, ביטחון, הצלחה וכישלון. המקום שבסופו של דבר יש לאדם בעולם. 

סאטורן ויופיטר קשורים ביניהם בכל מקרה, אבל כשיש זוית דיסהרמונית כלשהי ביניהם, הזוית מעלה נושאים אלה לכותרות, ומחייבת את האדם להתמודד מולם ראש בראש ולא לחלום בהליכה. הן יוצרות תנאים שונים שדורשים מהאדם להתמודד ולהיאבק סביב שני נושאים אלה.

קודם כל זוהי התמודדות מול החוקים - חוקי חברה וממסד, חוקי הטבע וחוקי שמיים.

חוקי החברה מחייבים אדם להתנהג בצורה מסויימת וחוקי שמיים מחייבים אותו לגדל מצפון. כלומר, זויות דיסהרמוניות בין יופיטר לסאטורן מחייבים אדם להתנהג באופן שהוא גם חוקי וגם מוסרי - שני דברים שאינם תמיד חופפים. 

 חוקי הטבע מגבילים את האדם, וכך מעוררים בו סקרנות ורצון להבין ביחד עם מאמץ והשתדלות.

כל זויות - הרמונית, דיסהרמונית או צמידות - המתקיימת בין יופיטר לסאטורן מספרת על היכולת של אדם להתאמץ, להשתדל ולהיטיב את עצמו ואת חייו, ואלה מחשלים אותו, בונים את אופיו, את הידע שלו ואת הכישורים שלו. 

זויות דיסהרמוניות מספרות על תנאים ואירועים שונים החוצים שוב ושוב את דרכו של האדם ומעוררים שאלות לגבי הערכים לפיהם הוא חי, כמו שהן מספרות על מגבלות ומכשלות שונות בדרך ליעדים שהציב לעצמו, עיכובים שונים המכריחים אותו להתאמץ ולהשתדל. 

בנושא המוסרי זויות דיסהרמוניות מעוררות רגשות אשם מבפנים לאדם, או שהוא מואשם מבחוץ.

ובנושא של יעדים מטרות זויות דיסהרמוניות מדברות על עיכובים שמדרבנים את האדם להציב לעצמו יעדים גבוהים יותר ויותר בכל פעם, או להיפך - לשבת בפינה ולא להעיז שום דבר, כי בטח אכשל...

ההבדל בין 90 ל-180 הוא שהסקוויר מדברת בעיקר על תנאים אובייקטיביים מגבילים בעוד המולות מדברת על אירועים והתנגדות המתעוררים בכל פעם. בסקוויר יש התקדמות ליניארית בלתי פוסקת בסגנון שני צעדים קדימה אחד אחורה, ואילו במולות יש נדנדה,  סטיות לא צפויות ומתח. זה לא מה שמשנה. מה שמשנה הוא שזויות אלו מחייבות את האדם הן לגדל מצפון עירני ביותר, והן לפתח אופי ואומץ להשיג את מה שקבע לעצמו. אלו הן זויות מעולות לאנשים הדורשים מעצמם ומביאות להישגים מרשימים ביותר, אך מכבידות מאד על אנשים חלשים שמחפשים את מה שקל ונוח.  

.

בי-קווינטייל, 144 בין יופיטר וסאטורן מצביעה על אנשים בעלי מוסריות טבעית, הבנה טובה של החוקים והסדר בעולם וכיצד עובדים הדברים. אנשים עם מצפון עירני ואמונה בריאה, עושים את הדבר הנכון בזמן הנכון. התפקיד הנכון להם בעולם מגיע מאליו. זוית טובה מאד למחנכים, מוסיקאים, אדריכלים, אנשי משפט ומדינאות. אנשים שמבנה חייהם נוצר מאליו בצורה הנכונה והמתאימה ביותר, מבלי שיחפשו אחריו. בעיקר זוכים למורים טובים, מורים שמגלים אותם ודוחפים אותם בעדינות למקום הנכון להם. יופי של זוית.