Topic RSS12:35
אני לא יודעת למה אבל אתמול יצא לחשוב באיזשהו אופן על ייעוד.
פתאום קפצה לי המשמעות של המילה הזו מול העיניים וניסיתי לחשוב למה בעצם כולנו מחפשים כל הזמן משמעות לכל דבר,למה לכל מה שקורה חייבת להיות סיבה. פתרון לא מצאתי ואני חושבת שגם בלתי אפשרי למצוא כי הרי זו משמעות החיים שלנו כאן. בכל אופן,כולנו מחפשים את המקום להיות בו ולהגשים את עצמנו ואז גם חשבתי על זה שיש הבדל בין קריירה לבין הגשמה עצמית. הרי מי קבע ששני אלה חייבים ללכת יד ביד? מי קבע שדווקא אם אמצא עבודה שתספק אותי או שתהיה כמו שתמיד חלמתי או כזו שתשקף את הידיעות שלי אז אני אהיה מאושרת? למה דווקא קריירה כל כך משמעותית עכשיו? בגלל הכסף? בגלל מה? המרדף הזה שכולנו חיים בו נשמע לי קצת לא הגיוני. החיפוש העצמי הזה. ובכלל,כל האנשים שפונים למיסטיקנים בגילאים שונים כדי למצוא פתרונות לשאלות. אם אני מבפנים יודעת מה מוביל אותי,למה אני צריכה חיזוק על ידי גורם חיצוני שלפעמים אני לא מכירה? ואיך זה שפתאום אחרי שמישהו בטוח שנים שהייעוד שלו זה להיות מתכנת מחשבים מגלה בגיל מסוים שזה לא הוא,שהוא לא מביא את עצמו לידי ביטוי ושחסר משהו? ואז פתאום משום מקום,דווקא הצד השני מתגלה. אם מדובר במקרה הזה בצד ריאלי,טכני ובעיקר מרובע אז יש שינוי של 180 מעלות והאדם מוצא את עצמו מצייר או מפסל באיזה כפר שומם בסוף העולם...
ומפה עולה התהייה:יש מקצועות שהם כביכול לא נחשבים או שהם נתפסים על ידינו כנחותים ומבזים. דוגמה לכך,הוא מקצוע של מנקה רחוב. הרי בתור ילדים תמיד כל מי שנמצא סביבנו אומר "אם לא תלמד,תהיה מנקה רחוב". כלומר,זה נתפס כמקצוע נחות של אדם חסר השכלה,חסר מעמד וחסר פוטנציאל... יכול להיות אדם כזה שבמפתו נראה שייעודו הגדול זה לנקות את הרחוב לכל ימיו? הרי,כל מקצוע מכבד את בעליו ובלי מנקים כאלה נחיה במקום מלוכלך ומגעיל. איך אדם כזה ירגיש בחיים שלו בידיעה שנגזר עליו להיות אחד כזה? שיתפרנס ממשכורת עלובה ויחיה חיים דלים. ואולי בעצם,הניקוי החיצוני של הרחוב,ינקה את הנשמה שלו? אולי הוא דווקא יסתפק בלחם וגבינה?
.
פיקאר,
קודם כל מה שאמרת הוא מדוייק מאד. הייעוד שלנו מתגלה לאורך הדרך, כמו אותו איש מחשבים שמוצא עצמו מצייר או אדם שמוצא מנוחה לנפשו דרך ניקיון למען הציבור.
יש מקרים שהייעוד שלנו קשור בידיעה פנימית המלווה אותנו מאז, או בחירה שלנו או בחירה של מישהו בנו, או באמת מישהו חכם שהנחה אותנו לכיוון. אבל במרבית המקרים זה משהו שמגלה את עצמו אלינו, או שאנחנו מוצאים את עצמנו בתוכו.
וכמו שאמרת נכון - ייעוד זה לאו דווקא מקצוע. הייעוד שלנו יוכל להתבטא בהמון דרכים אחרות.
14:07
17/10/10
Offlineפיקאר כתבת דברים ממש יפים את מאוד חכמה
אני גם הבנתי באיזשהו שלב שייעוד הוא לאו דווקא קריירה. וגם לדעתי הייעוד לא נשאר כל הזמן אותו דבר
במהלך החיים, לדעתי הוא משתנה. בהתאם לנסיבות, בהתאם לשלבים בחיים...
וגם ילדים יודעים הרבה פעמים בגיל צעיר יודעים מה הוא הייעוד שלהם.. לאו דווקא בצורת מקצוע..
אני לאחרונה ניזכרתי במה שהרגשתי שהייעוד שלי אז
no one forgets the truth,they just get better at lying
.
ילדים יודעים ברורות מה הייעוד שלהם בסביבות גיל 10 - כך אמרה לי המורה הרוחנית הראשונה שלי לפני שנים.
הייתי צעירה מאד ובמבוכה ועתירת ניסיון בתחומים כל כך שונים זה מזה, והלכתי ושאלתי אותה בדיוק את השאלה הזו, מה נכון לי לעשות, במה להתרכז, מה הייעוד שלי.
וזו היתה התשובה שלה - "מה רצית לעשות כשהיית ילדה בת עשר?"
אני זכרתי בדיוק נמרץ מה רציתי, התמונה הזו ליוותה אותי שנים - להיות ציירת מדרכות. רציתי לצייר פורטרטים של אנשים ולתת להם את הציור. התמונה הזו, שאני יושבת על המדרכה ומגישה לבן אדם שעומד שם את הפורטרט שלו, היתה לי ברורה מאז ומעולם.
ואומרה, המורה שלי, אומרת לי - זהו. זה הייעוד שלך. זה מה שאת צריכה לעשות. אז הלכתי ללמוד ציור, עם הדגשה על פורטרטים - פחחחחחחח... כל הפרצופים יצאו לי אותו דבר, שטוחים לגמרי. שום כשרון. אבל בדיעבד התברר שזה באמת היה הייעוד שלי. היא צדקה לגמרי...
לפרוטוקול, בגלל שזכרתי מה שהיא אמרה אז שאלתי את הילדים שלי כשהיו בערך בגיל הזה, כדי שאוכל להגיד להם כשיגדלו. מישלה רצתה להיות מוכרת פרחים, להסתובב עם סל קש מלא פרחים ולחלק פרחים לאנשים, ואוריא רצה לחקור את האש, לחקור את השמש ולחקור את האנרגיה. והיום היא אמנית על במה והוא מתעסק בהצלת חייהם של הטבע והחיות.
סביבות גיל עשר לא כל כך רחוק מרובכם - תוכלו להיזכר מה רציתם אז להיות כשתהיו גדולים?
.
בעצם, היא המורה הרוחנית השנייה שלי. הראשונה היתה סבתא שלי, סבתא לולו מנוחתה עדן.
סבתא שלי היתה מסתכלת על בן אדם בעינה היחידה, והיתה אומרת שתיים שלוש מילים שהיו מסכמות אותו בצורה הכי חדה ומדוייקת שיכול להיות. היו לה משפטים כמו "הלב שלו לבן" או "העיניים שלו רעות" או שהיתה אומרת על מישהי "מסכינה, לא יודעת איך להפסיק להיות מסכינה" (מסכנה).
שהייתי חוזרת מבית ספר הייתי רצה אליה והיא תמיד ידעה להגיד לי את השתי מילים שהייתי צריכה לשמוע. אני חושבת שממנה קיבלתי את הצורך הזה, לחפש את לב המפה, את הגזע שלה, ולא להיתפס לעלים והפרחים שמסביב.
14:46
17/10/10
Offlineמגי אני זוכרת את הסיפור הזה.. זה אדיר
אני לא זוכרת מה רציתי לעשות ספציפית בגיל 10. הקטע של רפואה תמיד ליווה אותי, אז אני משערת שגם בגיל 10 אמרתי שזה מה שאני רוצה להיות.
אבל היום אני כבר לא רוצה ... היום החלטתי כבר שאני הולכת ללמוד סוציולוגיה-אנתרופולוגיה ומדע המדינה.
לא בטוחה שהייעוד שלי קשור דווקא במקצוע.
לפני כמה זמן מצאתי סיפור שכתבתי בכתה א' לעיתון בית ספר. וזה לדעתי קשור לייעוד שלי.
קוראים לו - היונה שהתאהבה.
היה הייתה יונה שקראו לה יונתי, והיא הייתה חייבת להתאהב. למה? כי היא הייתה יונת שלום.
וכשהיא תתאהב יגיע השלום...יום אחד היונה פגשה יון והתאהבה בו. תתחתני איתי? שאל היון, והיא ענתה
בוודאי. הם התחתנו והגיע השלום.
חה חה ![]()
no one forgets the truth,they just get better at lying
15:01
17/10/10
Offlineכן .. כשמצאתי את הסיפור הזה ישר ניזכרתי במה שאת אומרת לי על המפה שלי. חשבתי שזה אחד לאחד.
והשימוש במילה "חייבת",, זה נשמע מאוד קארמטי, גדאי ושבתאי כמו המפה שלי. זו מילה כבדה שלא מתאימה לילדה בת 6 שכותבת סיפור חחח.
...
אז כן, הנושא הזה באמת מעסיק אותי ללא מנוח. אבל באמת נימאס לי כבר.
מתי כבר המנוחה.
![]()
no one forgets the truth,they just get better at lying
.
את יודעת, ג'סיקה, חשבתי לעצמי שכל הנושא של משפחה וכל הנושא של מערכת יחסים - לא סתם נמצאים על שני הצירים הקרדינליים. שניהם מהווים משהו שנמצא תמיד בהתפתחות, תמיד בתהליכי השתנות, אין מנוחה ושקט, אין אוטומציה, אי אפשר להירדם איתם. משפחה משתנה כל הזמן וצריך להתאים עצמנו, הגילאים משתנים, מספר הנפשות משתנה, המצב הכלכלי, הדברים החשובים שעל המדוכה... וכך גם עם מערכת יחסים. כל הזמן משתנה, כל הזמן דורשת היערכות מחדש. זה היופי שבזה.
מנוחה? לא במערכת יחסים (1-7) ולא במשפחה (4-10). שניהם נושאים תובעניים ודורשים אנרגיה, נמצאים כל הזמן בחיפוש דרך, התחדשות, התקדמות וחזרה לנקודת המוצא. אנחנו משנים אותם והם משנים אותנו.
15:14
אני חושבת שבגיל הזה רציתי להיות וטרינרית. לא יודעת למה אבל תמיד הייתי קשורה לבעלי חיים. במהלך החיים הבנתי שלימודי וטרינריה זה אולי לא בשבילי מכל מיני סיבות. אולי כי אני לא אצליח לטפל בחיה פצועה,יהיה לי קשה מדי להתמודד עם הכאב של החיה או לראות את זה. מצד שני,אני עדיין ממשיכה לאהוב בעלי חיים. לטפל בהם,לפחות באלה שנמצאים בסביבה הקרובה אליי. אבל אני ללימודי וטרינריה כבר לא אלך...
15:26
17/10/10
Offlineמגי אדם אמר
.את יודעת, ג'סיקה, חשבתי לעצמי שכל הנושא של משפחה וכל הנושא של מערכת יחסים - לא סתם נמצאים על שני הצירים הקרדינליים. שניהם מהווים משהו שנמצא תמיד בהתפתחות, תמיד בתהליכי השתנות, אין מנוחה ושקט, אין אוטומציה, אי אפשר להירדם איתם. משפחה משתנה כל הזמן וצריך להתאים עצמנו, הגילאים משתנים, מספר הנפשות משתנה, המצב הכלכלי, הדברים החשובים שעל המדוכה... וכך גם עם מערכת יחסים. כל הזמן משתנה, כל הזמן דורשת היערכות מחדש. זה היופי שבזה.
מנוחה? לא במערכת יחסים (1-7) ולא במשפחה (4-10). שניהם נושאים תובעניים ודורשים אנרגיה, נמצאים כל הזמן בחיפוש דרך, התחדשות, התקדמות וחזרה לנקודת המוצא. אנחנו משנים אותם והם משנים אותנו.
כן, את צודקת. באמת לאחרונה חשבתי על זה, שגם שכשאהיה בתוך מערכת יחסים רצינית, אז זה יהיה שיעור חדש
של איך מסתדרים עם זה. בינתיים פשוט אני עדיין בשיעור של למצוא את המישהו הנכון. וכן עברתי לא מעט בשנתיים האחרונות ..ואני כבר רוצה לדעת איך זה בשלב הבא.
no one forgets the truth,they just get better at lying
15:33
17/10/10
Offlineמגי אדם אמר
.... ואולי כמו אוריא, תעזרי לתקן את זכויותיהם של החיות ולהפחית את מנת סבלן הנורא והעינויים שבני אדם מענים אותן, ולא תצטרכי להיות דווקא וטרינרית כמו שאני לא נהייתי דווקא ציירת...
כן זהו, הטוויסטים הם מה שמעניין.
שבתור ילדים אנחנו רואים יותר את הדימוי... ולא את הדבר הלכה למעשה.
no one forgets the truth,they just get better at lying
1 Guest(s)
Log In
Register