ירח ומרקורי הכי חשובים. הגדולים חשובים יותר מבחינת מה שהם גורעים מאשר מה שהם נותנים. כלומר, נפטון ב-4 או צמוד לירח יכול לתת לילד תחושת חוסר אחיזה, אוראנוס - תחושה שהוא לא סומך עליהם, סאטורן - שהם לוחצים אותו יותר מדי, וכאלה. אבל להבין את הילד ולעזור להורים בייעוץ שאת רוצה לתת להם - תסחטי מהירח ומרקורי את המקסימום, תוסיפי מה שאת רואה בבית 4 ואף פעם לא לשכוח את מרכיבי האישיות של הילד.

שמש, מרס, אופק - שלושה אלה מייצגים את ארסנל הכוח שיש לו מול החיים.

ירח ומרקורי - איך הוא מסתגל לעולם. בנוסף, אם את רוצה יותר, הסתכלי לא רק על הילד אלא גם איך הוא תופס את אבא-אמא (זויות שמש-ירח), איך הוא תופס את אמא לפי הכוכבים ב-10 ואיך את אבא לפי הכוכבים ב-4. 

כל אלה בהחלט מספיקים. 

עובדת קשה... אבל מתקדם יופי. מקווה להוציא בתוך 2018

השאלה שלך מאד מובנת, לילו, ונוגעת בלב ליבה של העבודה האסטרולוגית.

כן, טוב לשים לב ואפשר לשפר, להקל, לקחת את הדברים יותר בפרופורציה. אבל, יש גבול, אי אפשר לשנות לגמרי.

אתן לך דוגמא שקיבלתי מאחת המורות הראשונות שלי, לא בדיוק לעניין ששאלת, אבל מתאימה. 

נניח את רואה במפה אסון במים. הוא יקרה. השאלה היא אם טובעים בים או מתחלקים בשלולית.

זו התשובה. מודעות הורית משנה את מידת הנזק.  

התחושות שלו לחלוטין סובייקטיביות, לילו. ילד חווה את ההורים שלו קודם כל דרך הירח שלו. סובייקטיבית. ועם זאת, בשבילו זה עובדתי. 

היום מבינים את זה בפסיכולוגיה. לא משנה אם ילד חווה התעללות או לא. אם זו החוויה שלו, ההשפעה של זה עליו היא אמיתית, בלי קשר למה היה שם באמת.

לכן הפנייה אל הילד צריכה להיות רגשית ולא עובדתית. לא להסביר. להראות, לגעת, להסתכל בעיניים, להקשיב, לדבר במחוות, בהבעה.  

אבל הורים נופלים בהסברים, פעם ועוד פעם...