.

.

כדי לפרוח בחיים, כדי לעשות דברים, כדי להרגיש מוגנים – אנחנו זקוקים ליציבות וביטחון. 

אולם כדי להתפתח – אנחנו זקוקים לשינוי. 

הדואליות הזו משפיעה על החיים שלנו בכל רגע ורגע.

טבע החיים הוא שינוי. שום דבר לא נשאר אף פעם באותו המקום, שום דבר לא שלנו,

אי אפשר להחזיק בשום דבר. הגוף שלנו משתנה, המחשבות, הרגש ואין לנו באמת שליטה על זה, 

ולא כל שכן שאין לנו שום יכולת לשלוט באמת בסביבתנו 

או לגרום לאנשים אחרים להתנהג בצורה מסויימת או להיות תמיד איתנו.

אנשים אחרים לעולם אינם באמת שלנו, בין אם אלה ילדים, בני זוג, חברים, עמיתים לעבודה…

ברגע שאנחנו מקבלים את זה – שאי אפשר להחזיק בשום דבר – אנחנו משתחררים מסבל 

עצום, סבל שהוא חלק מהמציאות של המון המון אנשים.

אנשים שקשה להם לקבל את זה שהתינוקות שלהם גדלו והם מתרחקים,

שהתלמידים שלהם כבר הולכים בדרכם, שהבן או הבת זוג שלהם לא מתנהגים כתמול שלשום,

ולהרבה מאד אנשים קשה להתמודד עם הגוף, שמטבעו מתבגר ומזקין…

אנחנו נוטים לכנות את זה "בגידה" – הבן זוג בגד, הגוף בגד, הילד או החבר או ההורה לא היו שם בשבילנו… 

אבל זו לא בגידה. זה טבע החיים.

זו בגידה בציפיות שלנו, שהן הלא נכונות. 

מצד שני,

אנחנו כן זקוקים ליציבות, למסגרות, למחזוריות, לביטחון כלשהו משום שבתוכו אנחנו פורחים,

כי אחרת אנחנו עסוקים כל הזמן בהתמודדות והמתנה לרגע אחד של שקט

שיאפשר לנו להקשיב למשהו שהוא מעבר לצורך מיידי.

יציבות מאפשרת לנו לא להתעסק כל הזמן בהישרדות.

מאפשרת לנו לעשות. 

כי כמה ששינוי הוא נחוץ וטבעי, הרי שגם להתרוצץ מעניין לעניין ולגרום שינויים יזומים כל הזמן

זה לגמרי לא נכון.

זה מצביע פשוט על מתח פנימי, חוסר הרמוניה של אדם עם עצמו והטבע,  

חוסר יכולת להגשים משהו או להעריך משהו, חוסר יכולת להתמודד עם חוסר.

ושוב, גם פה זה העניין של הציפיות, שהדבר החדש יהיה מוצלח יותר מהקודם ויביא לנו מעכשיו רק טוב…

אז מה כן? כמו תמיד באסטרולוגיה, ובחיים – איזון. 

מצד אחד, לקבל את העובדה ששינוי נחוץ להתפתחות, ששינוי הוא טבע החיים

ולא להיאחז, לא להתנגד לשינוי כשהוא מגיע, להשתנות יחד איתו.

אם אנחנו כבר לא צעירים – לראות את היופי והשקט והרוגע שבגיל המבוגר  

ולהפסיק לקפץ בתזזית על טרמפולינה במטרה לשמר את הנעורים…

או אם הילדים שלנו כבר לא צריכים אותנו – ללוות אותם ממקום אחר, פחות טיפולי ופחות משתלט…

או אם הבן זוג שלנו כבר לא מאוהב כפי שהיה – לפרגן לו את החוסר תלות, העצמאות, היציבות שהוא מעניק.

וכך בכל דבר. 

 מצד אחד לזרום עם השינוי,

מצד שני, לא לטלטל את הסירה בלי סוף רק בגלל החוסר שקט הפנימי שלנו,

ולכבד את הקצב הטבעי של השינויים, לא להאיץ בהם בכוח אלים…

ובאמת, נראה לי שהגיל הוא דבר חשוב.  

בגיל צעיר מתרחשים מאליהם הרבה שינויים – ואנחנו גם יוצרים ומביאים אותם מתוך שאיפה בריאה ליציבות

שתאפשר לנו להנכיח משהו, להשאיר משהו… 

ואילו בגיל מבוגר מתרחשים שינויים שהם פחות בידיים שלנו,

אבל יש לנו כבר את החוכמה והניסיון להבין אותם ולעזור לצעירים מאיתנו להתמודד איתם

פאררראאם…