קראתי את המאמר של מגי על סאטורן וכירון באתר אורניה

http://urania.org.il/%D7%9E%D7%A8%D7%A1-%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%92%D7%99-%D7%90%D7%93%D7%9D/

חשבתי על זה שיש לי כירון בבית 1, אמנם די בסוף הבית אבל עדיין בית 1, ועל זה שיש לי נפטון מול שמש. שניהם "מחלישים" את האישיות והאגו. אני לגמרי מרגישה את הכירון, בעצם המאמר הזה גרם לי להבין עד כמה אני כירונית ועד כמה הכירון בית 1 (אולי ביחד עם ראש דרקון צמוד סטורן בבית 6 בתולה) משפיע עליי בכל דבר בחיים, לגמרי.

אני זוכרת שחיפשתי על זה חומר (באינטרנט) מצאתי די שטויות. אני מאמינה שכירון בית 1 גורם מצד אחד להרבה כשרונות ויכולות "טבעיות" אבל מצד שני לנטיה לא לקחת את זה למקום של לקבל על זה הכרה אלא למין חיים שהם מסע של חיפוש עצמי וחקירה עצמית.

מאוד מאוד מתחברת לכירון. זה תמיד היה מין תחושת גורל שאני מנסה לברוח ממנו, משהו שאני צוחקת עליו ובו זמנית גם משהו שאני מבינה שהוא חלק מהחיים וממני ואין ברירה אלא לקבל אותו.ובכלל, נדמה לי שכוכבים בבית אחד דומיננטיים יותר מהאופק. אני הרבה פעמים רואה אצל אנשים דווקא את הכוכבים שיש להם בבית 1, ולא את האופק או הירח.

באופן מוזר ומאוד כירוני, תמיד שאני מגיעה כבר להכרה משהו בא ומקלקל הכל. מין קארמה כזאת. אני לא חושבת שזה גרוע או שיש לי קרמה רעה או משהו, אלא מקבלת את זה ומסיקה שבפעם הבאה אצטרך לעשות יותר טוב. כאילו יש סיבה למה הדברים התקלקלו ולא יצאו לפועל או מומשו או הוכרו, כי הם לא מספיק טובים.

וככה אני בתהליך מתמיד של שיפור שאין בו שום מהות למעט השיפור עצמו, בלי הישגים. זה ממש להיות בתוך העשיה, כי ברגע שמסתכלים על זה מהצד זה יכול להיות מדכא ומרפה ידיים לגמרי.