טוטי,

הופכת את זה ליעד נפשי או רוחני. כירון מטבעו הוא מפתח לרוחניות.

דרך זה שהוא מלמד אותנו התמקדות ותשומת לב הוא מקדם אותנו לנוכחות, שהיא המפתח לרוחני, או בכלל להיות ברוחני.

אם את רוצה, אכתוב לך על משמעותו בבית אחד ומשמעותו בצמוד לראש. 

את מבינה נכון, והסטליום בשש מחזק זאת. מדגיש שזוהי עבודה המשכית. כלומר, גם יש לך תכונות בתוליות כמו התנזרות, תשומת לב, דיוק, תזונה, תחזוקה וכל שכתבת, וגם את ממשיכה את העבודה בכיוון. העובדה שהשניים נמצאים אצלך בבית הראשון, בית של התנסויות, התהוות וחיפוש, מציע לך לא להירדם. לחפש כל פעם דרך אחרת. לאו דווקא דרך טובה יותר אלא אחרת בנושאים השונים של בתולה. 

כירון בבית 1 

דורש התמודדות עם הויטליות והאנרגיה וכיצד לנתב אותה נכון. כמה לעבוד, כמה לנוח, כמה אנרגיה להשקיע בכל דבר. אדם עם כירון פה לומד לשלוט בספונטניות, בתגובה וביצר. להגן על עצמו מבלי לפגוע ללא צורך. דורש טוהר הנשק, על כל המשמעויות שלו. שליטה בכעס ובמידה הנכונה של כעס – או להיפך, ללמוד לכעוס. כירון ב-1 או טלה מפריע לנאמנות העצמית, ולכן יוכל לספר לעיתים על אנשים שאינם יודעים לכעוס כלל, אינם מגיבים לעלבון וקופאים ואינם מגיבים גם כאשר נכנסים להם לצלחת ומנשלים אותם מזכויותיהם. הרבה פעמים אדם מוותר ונסוג מראש, אינו יודע, לא לדחוף את עצמו ולא לעמוד על שלו. אבל החיים יַקרו בפניו מצבים שונים בהם ייאלץ ללמוד לכעוס, מהי המידה הנכונה לכעס, מתי כן ומתי לא.

עם כירון בבית 1 אדם מחוייב ללמוד לטפל בתדמית שלו, אם משום שמקצועו שׂם אותו בעין הקהל, או משום שעבר חוויה של השפלה או דחייה או שוֹנוּת. כירון על האופק מצביע על אנשים צנועים המחביאים את עצמם, אינם יודעים להחצין או ליח"צן את עצמם. חריפי אבחנה וביקורתיים, כלפי חוץ וכלפי עצמם. משהו נזירי מוטבע בהם מלידתם. ויש פעמים ויהיו בעלי דימוי גוף נמוך במיוחד, בטוחים שהם האנשים המכוערים ביותר בעולם ורגישים לכל פגם קטן בגופם ובמראם. מאד מתקשים לקבל את עצמם. בעיקר כשכירון צמוד לאופק. 

ועם כל אלה, כירון במיקום זה יכול להיות מתנה. מצד אחד יהיו אנשים עדיני נפש ונחבאים אל הכלים, אך מצד שני חדי עין, חריפים, מדוייקים, חרוצים ומעריכים בקיאות ומומחיות בכל תחום. גיבורים שקטים. מיקום העוזר לריכוז, מאפשר לאדם לבודד את עצמו מהסביבה ומהשפעות חיצוניות. ענווה טבעית, לא מכריזה על עצמה. 

כמו עם שבתאי ב-1 או טלה, גם עם כירון בהם, אדם יידע בסופו של דבר מה נכון לו, ובצורה מדוייקת לפרטים. יידע לשרת את עצמו והסביבה. מדי יום לומד לעדן יותר את האגו, לשלוט בעצמו, בייצרו ובכעסו, ולנתב את האנרגיה והכוח שבו בצורה מאוזנת. כירון על האופק מוסיף ומרמז על תכונות מהותיות של בתולה הקיימות באדם מראשיתו.

(מתוך כרך שני עמודים 239-241)

מה שהבאת אלינה, זה בדיוק לב הבעיה.

בניגוד לסאטורן, עם כירון אין מטרה, אין נקודה מסויימת על הדרך שאפשר להתבונן ולומר 'הגעתי. זהו. השלמתי'. עם כירון, שהוא כוכב המפתח לרוחני, הדרישה למירוק ושיפור ושיפוי ושכלול וטיהור וחיפוש אחר השלמות היא אינסופית. וגם אם יש תחושה של הישג ברגע מסויים - שוב בא משהו שאומר "בדוק את הנחותיך", שוב הרף עולה. זה אולי מה שכל כך מתסכל איתו. אבל אם פשוט לוקחים אותו איתנו כחלק מהחיים, כעבודה יומיומית מתמשכת מבלי לשים העיניים על מטרה כלשהי - אפילו לא המטרה להיות 'קדושים' או מפותחים יותר, אם מאפשרים לו פשוט ללוות אותנו בכל רגע שאנו נזכרים בו - עושים מה שצריך.

זה מזכיר לי קצת את הניקיון השבועי של הבית. בכל יום ראשון כשאני מסיימת את נקיון הבית כולי נחת - עכשיו אני יכולה לשבת לאכול ולנוח במצפון נקי, הבית נקי ומצוחצח, מוכן לקבל את השבוע. ואיפשהו ביום חמישי אני מגלה שהבית שוב חזר לסורו, וצריך שוב...

זה כירון. תוך כדי שאני מנקה את הבית, מידי שבוע מחדש - אני מנקה את עצמי, את מחשבותי ורגשותי. לומדת להתרכז במה שאני עושה, וזה בדיוק עניינו של כירון שלי.   

תודה, טוטי