רבי נחמן כתב סיפור אחד על הלב והמעיין. כולם בטח מכירים. אעתיק לכאן את החלק בסיפור שחשוב לי ביותר.

הלב של העולם

כל דבר ודבר בעולם יש לו לב וגם העולם בכללו יש לו לב. ולב העולם הוא קומה שלימה, כקומת אדם, עם פנים ועם ידיים ורגלים. אלא שאפילו הציפורן הקטנה ברגלו של לב העולם מלובבת יותר מכל לב אחר.

בקצה העולם יש הר גבוה ועל ההר נתונה אבן גדולה ומן האבן נובע מעיין. ובקצהו האחר של העולם שוב יש הר גבוה ושם לב העולם. ולב העולם עומד וצופה תמיד כנגד המעיין והוא נכסף וכמיה ומשתוקק לבוא אליו; והמעיין נכסף גם הוא ומשתוקק לבוא אל הלב. ולב העולם שתי חולשות יש לו: חולשה אחת מפני החמה שמכה עליו ושורפת אותו, וחולשה שניה מחמת הכיסופים וההשתוקקות. וכשלב העולם מבקש להנפש מעט ולהשיב רוחו באה ציפורה גדולה ופורשת כנפיה וסוככת עליו מפני החמה. אך גם בשעת מנוחתו צופה הלב כנגד המעיין והוא שואג ומנהם מרוב געגועים והשתוקקות. ומאחר שהוא נכסף ומשתוקק כל כך לבוא אל המעיין מפני מה אינו הולך אליו? אלא כל זמן שהוא עומד על פסגת ההר הוא רואה את ראש ההר השני ששם המעיין, אבל אם ירצה להתקרב אליו יצטרך לרדת מעל פסגת ההר ואז יעלם מנגד עיניו ראש ההר השני ושוב לא יוכל לראות את המעיין. ואם לב העולם לא יראה את המעיין אפילו רגע אחד תצא נפשו חס ושלום ויגווע. יגווע הלב יתבטל כל העולם כולו, כי הלב הוא החיות של כל דבר בעולם.

מה אני רוצה לומר. אני מרגישה קשר יוצא דופן לסיפור הזה. אני חושבת שהוא עליי. אני חושבת שאני לב בעולם. זכותכם לצחוק או לחלוק עליי, זכותכם לבקר ולא להסכים. זה לא ישנה את הרגש שהסיפור מעורר בי. אביא כמה דוגמאות.

קודם כל כשאני קוראת את הסיפור, הלב שלי מגיב מאוד למילים, כל הגוף מגיב, במיוחד במילים "הלב צועק". אני מרגישה את המילים באופן מיוחד, הן כאילו מתמלאות צבע ומרחפות. ככל שהסיפור נמשך, איבריי וקרביי נמשכים אחריו. זה לא "סתם סיפור" בשבילי. הוא עשוי ממני או שאני עשויה ממנו. 

נוסף לזה, החמה ששורפת את הלב והשתוקקות וכיסופים אלה בטח ונוס שלי בבית 5 וירח בדגים. 

המעיין שנובע מתוך ההר זאת האישה שאני אוהבת. תמיד הייתה מישהי, גם עכשיו יש מישהי. ותמיד הלב שלה היה כמו מים שנובעים מתוך האבן, לב של אבן, נהגתי לומר.

אפשר לנתח את הסיפור הרבה, אבל עדיף פשוט להרגיש אותו, פשוט להביט בו. הכוונה המקורית שלי הייתה לגלות לכם את הקשר ביני לבין הסיפור ולהתענג ביחד על המילים הפשוטות והזכות.

ועוד משהו. הסיפור הזה מסביר את הרגש הקשה שיש לי (ולא בצדק) כלפי שלושה מזלות - גדי, בתולה ועקרב. ההסבר הוא - הרי אני לב, רגש טהור, לא אובייקטיבי. ונוס וירח נופלים במזלות האלה, לכן קשה לי להתחבר אליהם. הרי ונוס וירח הם העיקר מבחינת הלב. אולי זה מפתח להבנת מי אני.

אני מבקשת שתאמרו לי מה הסיפור מעורר בכם כי רק לפני שנים מעטות גיליתי שלא את כולם הוא מעורר באותה מידה. אני הייתי מכושפת מהקריאה הראשונה, אבל לא פגשתי אף פעם בן אדם שהרגיש כמוני.