.

ג'ס, אהבתי. כל הכבוד.

לגבי מה שאמרת על מערכת החינוך - אני רוצה קצת להגן עליה.

תראי, הגישה הזו של הילדים נובעת מהחינוך הכללי, לא מבית הספר.

זה מתחיל בבית, שהורים מתנערים מאחריותם כהורים ומנסים למצוא חן בעיני ילדיהם

ולהשטיח את ההבדלים ביניהם. זו גישה שמזיקה לילדים הרבה יותר מאשר להורים,

והיא מחלחלת גם אל היחסים מורים-תלמידים.  

הורים היום מתנהגים כילדים חסרי כבוד וחסרי אחריות, מנסים להיות חברים של הילדים שלהם,

פוחדים שהילדים לא יאהבו אותם... 

הורים לא מבינים שלילדים יש חברים, וכשהם מנסים להיכנס לתפקיד הזה 

הם למעשה הופכים אותם ליתומים, כי אז מי בדיוק יהיו ההורים? המורים?

המורים הם זרים, הם לא אמורים להיות הורים ולקחת אחריות שההורים מתנערים ממנה.

קל נורא להאשים את מערכת החינוך ואת המורים - אבל זה מתחיל בבית.

ילד הוא תוצר של ביתו הרבה הרבה לפני כל השפעה חיצונית אחרת בחייו.  

בדיוק. 

ולגבי אבא שלך - אפילו שהיית חוצפנית ולא נשמעת לו -

זה לא משנה. עצם הניסיון שלו לקחת אחריות הוא החשוב.

לא אבא שלך ולא אמא שלך לא ניסו להתנער מאחריות הורית כדי למצוא חן בעינייך

וגם לא הזניחו כמו שאולי עושים אותם הורים של התלמידים האלה.

והנה,

את יצאת בסדר ויותר מבסדר - גם בזכות עצמך אבל גם בזכות זה שהוא ניסה.

תפקידו לנסות להטיל משמעת, ותפקידך להיות חוצפנית ולנסות לגלות כוח התנגדות.

אבל את צריכה שיהיה לך מול מה להתנגד...

כשההורים מזניחים או חלשלושים ונכנעים מראש - הילד נחלש יותר מהם, משום שהוא 

מרגיש עד העצמות הקטנות שלו כמה הוא חשוף וכמה חלשים אלה שאמורים להגן עליו. 

כשאבא מנסה להטיל משמעת - בין אם הוא מצליח ובין אם הוא לא מצליח - כך או כך

הילד מתחזק מזה ומרוויח מזה. 

.

אני יכולה להבין איך אתה רואה את זה מהצד שלך. 

זה קל מאד להאשים מערכת שידיה כבולות מכל צד שרק תתבונן בה.

הרי כשמורה מנסה להטיל משמעת או לדרוש מתלמיד למלא את חובותיו - בתוך דקה הוא מקבל טלפון מההורים של הילד המסכן שאיך איך זה פוגעים בו כל כך ולא מבינים אותו ולא נותנים לו הזדמנות שנייה, הוא ילד כל כך מוכשר... ואם המורה רק מעיז לנשום חזק מדי בטוח שיקבל מכתב אזהרה מהמנהל שיואיל בטובו ללכת בתלם ולא לטלטל חלילה את הסירה, וזאת בשכר הנמוך משכרה של מזכירה...

סיפור:

נסעתי פעם עם ידיד שלי, מורה לביולוגיה, נסענו מרמת-גן לירושלים. איפשהו ביציאה מרמת-גן הוא קיבל טלפון מאמא של תלמידה, שאמרה לו שאיך זה הוא לא נותן לבת שלה עוד הזדמנות להגיש את העבודה שלה, מה שכמובן יפגע נורא בממוצע הציונים החשוב כל כך שלה ויפריע לה בהמשך. 

את כל העניין  ניתן לסכם בשורה - אבל השיחה ארכה כל הדרך, מהיציאה מרמת גן ועד הכניסה לירושלים.

וזה כל הסיפור: במועד א' היא לא הגישה את העבודה כי ככה וככה, במועד ב' היא לא הגישה את העבודה כי ככה וככה, ועכשיו היא רוצה מועד ג' והיא מבטיחה בשם הבת שלה שהפעם היא תגיש. 

השיחה התנהלה בדיבורית של האוטו ויכולתי לשמוע כל מילה.

המורה הזה, הידיד שלי - אין אדם חם וחכם, נעים מזג, ואפילו חתיך הורס יותר ממנו, וזה היום שהוא כבר אבא לבן חייל ושני בני נוער. הוא מטר שמונים גובה, יש לו קוקו עד אמצע הגב, סנדלים ומראה בוהמי, ובצעירותו החליט להיכנס למערכת החינוך מתוך תחושת שליחות עמוקה. ברור שהוא מתעסק ברוחניות, ככה אני מכירה אותו.  

כששאלתי אותו איך הצליח לשמור על הסבלנות שלו ועדיין לא לוותר ולעמוד במתקפה הנחרצת הזו של האמא, הוא צחק ואמר לי שזה בעצם הדבר שהוא עושה מרבית זמנו אז יש לו כבר אימון מתמשך.

מתי אתה בודק שיעורים, אני שואלת. כשאני מחכה לאשתי בערב, שעובדת שעות ארוכות כדי לפרנס את הבית...

אז כן, עידן, אפשר להאשים את מערכת החינוך כשנמצאים מהצד שלך.

אני מכירה גם את הצד השני. 

.

בואו נעשה סקר:

מי מכם שחושב שהידיד שלי עשה בסדר שיכתוב "כן בסדר"

ומי שחושב שהיה צריך להתכופף לאמא כדי שלא לפגוע לה בממוצע שיכתוב "לא בסדר"

דווקא מעניין אותי מה אתם חושבים על זה. 

.

מי זה "הם", עידן? ואיך אתה רוצה לקבל הערכה מדוייקת להשקעתך בלי ציונים?

לכתוב על כל דבר שמישהו עושה מעולה וכמה יפה שניסית בכלל

ולא משנה מה באמת כתבת או הבנת או השקעת?

יש הערכה ונימוק מסביב לציון, והציון עושה את זה חד ונקי ואובייקטיבי. 

.

עושים ניסיונות לזה, זה לא קופא על שמריו, ויש דברים נהדרים היום, וזה עוד יילך ויפרח. 

מאידך, שים לב שמערכת החינוך זה המורים.

הלחץ על המורים מצד משרד החינוך קשור בתכנים (שגם הם תוצאה של לחצים שונים)

לא באיך להתנהג בכיתה.

העובדה שמורים אינם יכולים לנקוט שום צעד חינוכי נובע מהתנהגות ההורים וממה שהילדים מביאים מהבית.

הלחץ הבלתי נגמר של האמא הזו כל הדרך נבע מכך שהיא רגילה לקבל את מבוקשה,

מאד הופתעה מההתנגדות שלו וציינה כמה פעמים שהיא לא רגילה לשמוע לא ממורים

ולא עלה בדעתה שאולי היא צריכה לדרוש מהבת שלה כן לשאת בתוצאות של העצלנות שלה.

ומי בסופו של דבר ישלם את החשבון? לא האמא ולא הידיד שלי. הילדה הזו, היא תשלם  

משום שלעולם היא לא תוכל להתמודד עם החיים כשהיא הורגלה אף פעם לא לקחת אחריות על מעשיה.