אני מסכים ולא מסכים.

מנקודת המבט שלהם אנחנו גם שליחי הרוע.

זה כל הקטע בדבר, כולנו בני אדם, כולנו חיים בתוך האשליה הגדולה הזו של החיים,

אבל בעצם בכל אחד מאיתנו יש מישהו מאחורי המסכות והשנאה והפחד, ויש אהבה, ותמיד יהיה חוסר איזון,

אבל אני לא מאמין שהם כולם פשוט רעים.

הם לא! הם עיוורים, עיוורו אותם עם שנאה.

" 

לבינתיים- צריך להסתכל למציאות בעיניים. ולעשות הכל כדי להלחם ולמגר את הגועל נפש הזה שיושב לנו על העורק הראשי.

איך נלחמים? ליטרלי, אש. כעס. צבא. עם כל הכאב שבכך.  "

עידן צודק בכך שלא צריך שיהיו מלחמות … לא צריך את האש, הכעס והכל .. אבל מצד שני לא לוותר על ביטחון אזרחי המדינה והכל… לכולם יש את הזכות לחיות ברוגע ובשלווה .. זה באמת מייאש. אל תשכחי שאנחנו מגנים על עצמו .. זה לא משחק.

למרות שאני דוגל בכך שלכל אדם יש כפרה, קשה לי להאמין שהטרוריסטים,  לפחות הגרעין הקשה שלהם, ישנו את דרכם מרצונם החופשי. חלקם אולי יעזבו את הטרור לאחר שיווכחו שהעולם השתנה והטרור שוב לא נותן להם יתרון כל שהוא- לא כוח ולא השפעה והעולם פשוט המשיך בדרכו על המסילה והם נותרו לבד ברציף. אולי. אחרים כנראה ימשיכו ללכת עם הראש בקיר עד הסוף המר (שלהם).

הטרור כיום מצליח כי העולם תומך בו. לא תמיכה רצונית או מודעת, אבל הוא מספק את כל התנאים שבזכותם הטרור יכול לשגשג ולהשפיע. בדיוק כמו שהמצב באירופה אחרי מלחמת העולם הראשונה היווה כר פורה לעליית תנועות לאומניות ופשיסטיות. אחרת, אף אחד לא היה מקשיב לקשקושים של המטורפים האלה ואיש לא היה נותן להם כוח. הם היו נותרים בשולי החברה. כדי לפתור את בעיית הטרור, לא מספיק להילחם ביתושים. צריך לייבש את הביצה. המטרה של הטרור- להטיל אימה. זו המטרה האמיתית שלו וזו דרך פעולתו העיקרית. הרי לשום ארגון טרור אין מספיק כוח אש כדי להשמיד מדינה או לאיים על קיומה של חברה שלמה. אבל הם כן יכולים לאיים על קיומם של יחידים. הם מביאים את המלחמה אל האישי, אל הפרטי. כל אחד פוחד על עצמו. תחושת הביטחון האישי מתערערת. ועל זה הטרור משחק. הנשק האמיתי של הטרור הוא אמצעי התקשורת. האימה וערעור הביטחון האישי גורם למדינות ולמערכות ביטחון שלמות לצאת מכליהן, גם אם הן לא באמת בסכנה קיומית, ולהיכנס לפעלתנות יתר- הגברת האבטחה, הוספת שומרים, תקציבי ביטחון מנופחים, אבטחת אירועים המוניים מה שמסרבל ויוצר עומס על התקציב שבא על חשבון דברים חשובים אחרים. כך המדינות שוחקות את עצמן בתגובה לגירוי שיצר הטרור,  שחיקה שגורמת לנזק שהוא חמור לאין ערוך ממה שהטרור עצמו יכל ליצור. זה דומה לתגובה אלרגית של מערכת החיסון. זה גורם לכל אזרח להיות חשוד בפטנציה (ע"ע "יש לך נשק?" בכניסה לקניון) שלא לדבר על השחיקה הרגשית והנפשית שהוא גורם. הטרור תוקף ברמה הפסיכולוגית, הוא גורם לנו להיות כל הזמן במצב תגובתי, של מגיבים ולא יוזמים (מקום מאוד רע להיות בו). מה המטרה של הטרור? אני לא מאמין להם שהם ארגוני חופש שמשרתים את בני עמם. הטרור משרת רק את עצמו והם יקריבו אפילו את בני עמם לצורך כך. המטרה של הטרור זהה למטרה של כל בריון- כוח, להשפיע על מהלך העניינים, להיות חשוב, ואם אפשר באמצעות הטלת אימה כי הם לא מכירים או ויתרו על כל דרך לגיטימית אחרת. לדוגמה, הפיגועים בספרד של אל קעידה ששינו את תוצאות הבחירות בספרד כי הספרדים היו מפוחדים ונכנעו לטרור. ביום שהעולם יפסיק לפחד מהטרוריסטים ויקיא אותם מקרבו בשאט נפש, הם יצטמקו בחזרה לפרופורציות האמיתיות שלהם. הם לא יכולים לצבור כוח בלי תמיכה של החסידים שלהם ובלי הפחד שהוא "הדלק" שעליו הם נוסעים. בקיצור, טרור הוא בעיה עולמית והעולם הוא זה שיפתור אותה בסוף, לא הטרוריסטים.

אני חושב שבכל תקופה האנושות עוברת שיעור קולקטיבי ואותם "עושי צרות" תקופתיים הם הזרז לאותו שיעור.

לדוגמה, מלחמת העולם הראשונה סימנה את סוף עידן האימפריות והקולוניאליזם והביאה עמה את ההבנה שכל עם זכאי להגדרה עצמית.

מלחמת העולם השנייה לימדה אותנו שיעורים חשובים מאוד במחיר שבהיסחפות באידיאולוגיות קיצוניות ובלאומנות יתר. היא לימדה אותנו שיעור בלתי נשכח בכבוד האדם וחירותו, ובזכויות האדם הטבעיות, ושהמצב שבו המדינה או החברה מעל האדם הוא מצב מסוכן מאוד. לקחים שמלווים אותנו עד היום ואחראים לשיח הפוליטי והחברתי שמתנהל בשישים השנים האחרונות.

המלחמה הקרה לימדה אותנו משהו על היותנו אנושות אחת דרך הפחד הקיומי של השמדת העולם בשואה גרעינית שתמיד נראתה בפתח. כל האומות אחראיות לשלום העולם. זה מה שסלל את הדרך לגלובליזציה.

תקופת הטרור הנוכחית מלמד אותנו על חרדה וביטחון אישי. על כך שאנו אחראים על בטחונינו וקיומנו ושלא כדאי לתת לאחרים- טרוריסטים או כוחות הביטחון, להגדיר לנו את רמת הסיכון האישי שלנו. השיעור הנוכחי הוא להתהלך בעולם ללא פחד ובביטחון מלא, בלי להיבהל מ"הבריון השכונתי" שרק ניזון מהפחד שלנו ומתחזק ממנו. זה שיעור בפרידה מהפחד. לדעתי לפחות.